שלושה עמיתי מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי הסמוך לאוניברסיטת ת"א, והנתמך בעיקר על-ידי משפחת לואי מאוסטרליה ומבוורלי הילס, כתבו מאמר מאלף המגדיר "הזדמנות ייחודית להגברת שיתופי הפעולה, המחויבות והערבות ההדדית בין מדינת ישראל לבין קהילות יהודיות ברחבי העולם". הם מסכמים את מאמרם בקריאה "אין להחמיץ הזדמנות זו", אך קריאתם היא לעשות בדיוק מה שנעשה עד כה שנכשל כשלון נחרץ במיגור או אפילו מזעור האנטישמיות. עוד טרם המלצותיהם עלו על שפתותיהם, הן נועדו לכשלון. כפי שאמר אנשטיין, "אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות" ו-"לא ניתן לפתור אף בעיה באותה צורת חשיבה שיצרה אותה מלכתחילה".
טרם אציג התייחסות פרטנית לניתוח הדברים ולמסקנות השונות (לא בהכרח שגויות) מאלו שאציג מבחינת הקורה בשטח לאורך ציר הזמן, אתחיל דוקא בדוגמה של "אנטישמיות קלסית" הפוגשת את "נגיף הקורונה". משפחת לואי, שבבעלותה מרכזי קניות, היא משפחה יהודית שגרה באוסטרליה ובבוורלי הילס (בחלק הצפוני, העשיר של העיר). בדרך פלא, הם ידעו בדיוק מתי תפרוץ המגיפה, וכך הם מכרו את אחזקותיהם בדיוק לפני כן. עכשיו, עם מילארדים בבנק, הם יכולים לצאת למסעות קניה של חברות אחרות ולהמשיך את השתלטותם על הכלכלה בארה"ב ומחוצה לה. ליהודים אין גבול לתאבון ולרצון לשלוט על כולנו. הם (היהודים) לא בוחלים בכל דרך ואמצעי, גם אם פרושו שכרבע מיליון אנשים ברחבי העולם מתו כבר משך חמשת החודשים האחרונים כתוצאה ממעשיהם (של היהודים).
למה דומה הדבר? לחברת הספנות הישראלית צים. חברת בת אמריקנית הנושאת את אותו שם. העובדה שחברה אחת רשומה בישראל והשנייה היא גוף "עצמאי" הרשום בארה"ב אינה ברורה לצופה מהצד. עבורו צים ישראל וצים אמריקה הן בדיוק אותה חברה בבעלות ישראלית. כך גם חברת אל על היא חברת התעופה הלאומית של ישראל, והעובדה שזו חברה בבעלות פרטית נעלמת מעיני כל. והבנקים הישראלים, להם חברות-בת אמריקניות באותו שם, גם הם חד ובלתי נפרדים, וכשהייתה הלבנת כספים כמובן שאלו היו הבנקים הישראלים שהיו מעורבים! שם טוב לנו.
משך למעלה משנתיים טרם התקפות ה-11 בספטמבר, 2001, עמל המנהל (הגרמני) של צים בארה"ב על הכנות מעבר המשרדים מבנייני התאומים. היה זה מבצע מורכב ויקר שדרש זמן ארוך עד מאד. המעבר הושלם חודש לפני ההתקפות של אותו יום שלישי בבוקר, ומיד לאחריהן, עוד טרם הבנו מה קרה ועוד טרם הספקנו להתאושש, כבר ידענו - כי כך נאמר בריש גלי - שהמוסד הוא שהיה אחראי לפיגועים וניתנה ההוכחה שהישראלים פינו את כל אנשיהם לפני כן וכך איש לא נפגע! שלושת אלפים הרוגים, ורק הישראלים ידעו מראש מה הולך לקרות. עד היום חוזרים על מעורבות המוסד, ואני, שהכרתי את מנהל צים, הייתי מודע למעבר ודודי היה רב חובל בכיר של צים, מנסה עד היום להלחם בשקרים המופצים נגדנו, ללא הועיל.
האנטישמיות המודרנית מופיעה בכמה צורות, ועלינו להלחם בכולן. אך הדרך להלחם אינה על-ידי:
- כספים מצד ממשלת ישראל "לחיזוק הקשר עם התפוצות".
- משלחות של חברי כנסת, עתונאים ואחרים להכרות עם התפוצות או לחיפוש אחר אנטישמיות.
- גופים ביורוקרטיים נוספים על אלו שקיימים היום.
- הטלת האחריות על ממשלות זרות וגופים אחרים - האחריות מתחילה ומסתיימת אצלנו, בבית.
- ישיבה בחוסר מעש, בכי מתמשך והצבעה על נאשמים. לעולם נמאס לשמוע את ישראל והיהודים קוראים בכל הזדמנות, על כל דבר - "אנטישמיות"!
מה כן צריך לעשות?
- כל גילוי אנטישמי צריך לפגוש בצורה מיידית תגובה חזקה בהרבה (לא דיבורים).
- להשיב מלחמה שערה, לפעול וליזום.
- להתבונן על הנעשה מבית, להסתכל במראה.
- להתכונן לקליטת גלי עליה.
ניתוק מהמציאות
בואו נבחן את מקצת הקשיים והכשלים בניתוח שהציגו עמיתי המחקר במכון הסמוך לאוניברסיטת תל אביב. העמיתים חיים בעולם מבודד, בבואה הסמוכה לעולם האקדמי המלבה את אש האנטישמיות הבינלאומית. חברי האקדמיה נלחמים בחרוף נפש להגן על זכותם להשמיץ את מדינת ישראל, ולאן הם חושבים שאותה מוגלה, אותה דלקת, תפנה? הם כמובן חסינים, או כדברי פרופ׳
רבקה כרמי, כתגובה על קריאתו של פרופ׳ ניב גורדון להחרים את מדינת ישראל, אנשיה, מוסדותיה ומוצריה, "ידי כבולות".
מרוב חופש מחד וכבלים מאידך-גיסא, אויבי ישראל לא צריכים לטרוח - כל עבודתם נעשת במדינת ישראל מבית, ולא על-ידי לוחמי החרות והחופש כמו דוקטורנט (לא יהודי) באוניברסיטת האפרטהייד תל אביב (ברגותי, מקים ומייסד תנועת החרם הבינלאומית) כי אם על-ידי ישראלים יהודים, פרופסורים, סופרים, שחקנים, פוליטיקאים, אנשי רוח ודעה. נזכור, "הכיבוש משחית" והקריאה לחרם באה מבית, ובכל זאת אנחנו מצביעים לעבר העולם וטוענים בבכי דמעות תנין "הם אשמים! הם אנטישמים"!
אולי כדאי היה להשקיע את משאב כוח האדם החושב לא בקידום הקשר עם התפוצות (כותרת מאוד מכירה היום - מלשון למכור ל
ממשלה ולקבל תקציבים) כי אם במיגור תופעת השנאה העצמית מבית? לא צריך להרחיק לכת, רק ללכת עד סוף הרחוב ולהכנס דרך השער לאוניברסיטה. כיוון שהעדיפו העמיתים להגיע עד אלי, אנסה לתקנם.
תוצאות-תלויות-תורמים
קל מאוד לאותם עמיתים לבחון את שקורה בעולם ולהסיק מסקנות (שרבות מהן שגויות, בשל הניתוק מהשטח). הם את משכורותיהם מקבלים מגוף שאינו למטרות רווח, ושהתורם העיקרי הוא יהודי עשיר. הם לא מכון יוצא דופן. כמותו וכמותם רבים אחרים, כשכל אחד מתאים עצמו לתורמים העיקריים, אלו בעד ישראל ואלו נגדה, אלו מקדמים דרך אחת ואלו דרך אחרת. כל זמן שהכסף ממשיך לזרום, נשמע המלצות מימין ומשמאל. והחיים נוחים מאוד כשמישהו משלם את המשכורות, הנלוות וההטבות.
מה צריך להיות? בידי מי צריך להפקיד את המשימה? בידי גופים חושבים בצה"ל, כי מדובר על הגנה על העם היהודי באשר הוא, ושם השיקולים רחוקים משיקולי תורמים גדולים ומה צריכה להיות התוצאה (או לפחות לאיזה כיוון היא צריכה להצביע). אין הדבר פוסל מיכולות החוקרים עצמם, נהפוך הוא, הם כנראה מוכשרים מאוד להיות מועסקים במכון זה. אך ההחלטה במה לעסוק, והכיוון העיקרי תמיד קיימים ותלויים בתורמים, גם אם הם ינסו להתכחש לכך.
שיחות סלוניות
המאמר פותח (והדבר יחזור על עצמו) בשימוש במונח המגדיר לנו במדויק את גיל העמיתים. השימוש ב"סכסוך הישראלי פלשתיני" הוא המשגה הגדול ביותר של הכותבים, וכמובן שהוא בפסקה הפותחת. איך הגענו לאותו סכסוך? האם זהו "סכסוך" או מלחמת שמד? מי שמגדיר את רצונם של אויבינו לראות אזור נקי מיהודים כ"סכסוך" כאילו זו שיחה בסלון בית על קפה ועוגה, טועה בגדול כבר בפתיחה, ומכאן כל שנאמר, מהימנותו מוטלת בספק. האם הפתרון הסופי היה תוכנית שנאה לדרוש ולדון בה? האם היא מוצדקת? האם כדאי להוציא אותה לפועל בצורה זו או אחרת, או אולי ניתן להמירה (תמורת כסף כמובן, הרבה כסף, שכן ליהודים יש שפע של כסף שהם גזלו מהעולם) במכירת אותם יהודים והגליתם למזרח התיכון (באותם ימים לא היו קיימים ה"פלשתינים" של היום)?
שיחה סלונית על הפתרון הסופי וששת המיליונים (בהם בני משפחתי) כמו גם על אותו "סכסוך" דמיוני. אולי בשל כך הצטרפו כל כך הרבה לטקס "אלטרנטיבי" ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. גם עבורם הרוצח והנרצח חד הוא. הנה אימא ששלחה את בנה להגן על השלום, והיא כואבת את חייו שנקטפו בעודם באיבם, והנה אימא שבנה שהיד גדול ועד עצם היום הזה היא בוכה מאושר - היא מקבלת תמיכה כספית נאותה התלויה במספר היהודים שבנה רצח או פצע אנושות.
בדורי, שקדם להסכמי אוסלו ולהשפעתם ההרסנית (כסם שעד עצם היום הזה עדין לא פגה השפעתו על החולה שלגופו הוא הוזרק), קראו לכך "הסכסוך הישראלי ערבי". יש לי עדיין כמה ספרי לימוד מהתיכון או לבגרות שזה שמם. נשאל כל מי שנלחם במלחמת יום הכיפורים האם זה "סכסוך". מאז אין "ערבים" בישראל, יש רק פלשתינים. אפילו חברי הכנסת הערבים (מוסלמים) אינם רואים עצמם כאזרחי המדינה היהודית כי אם כ"פלשתינים". טוב להם.
הטעות הראשונה של העמיתים היא השימוש בטרמינולוגיה המראה חוסר הבנה בסיסי של הקורה בשטח. אולי מן הראוי שיעור ריענון מבית היוצר של גוף מקביל שאינו למטרות רווח, מבט לתקשורת פלשתינית (Palestinian Media Watch). המאמר האחרון בוחן את תגובות הרשות (זו שאנחנו "מסוכסכים איתה ותו לא") לנגיף. אנשים בוגרים וחכמים לא מסתכלים על נגיף שהורג אנשים וקוראים לו "שפעת קלה". כך גם רצון אויבינו להשמידנו ומאמציהם הכבירים להגשמת משאלה זו אינם "סכסוך סלוני". זו היא מלחמת שמד, וכבר לימדה אותנו התורה, בפרקה הראשון, הפותח, שחייבים לקרוא לדברים בשמם.
שנים שהם אחד?
הטעות השנייה של העמיתים באותו פתיח בדיוק היא חוסר היכולת להבין שהאנטישמיות עתיקת הימים והכסות המודרנית חד הן. ה"התנגדות למדיניות ישראל" היא אותה הגברת באדרת המקובלת על אוזנינו כולנו. מותר וחייבים להביע מורת רוח מפעילות מי שעומד בראש מדינת ישראל, לטובת ישראל כמובן, לטובת היהודים באשר הם, ואין זו ולא יכולה זו להיות אנטישמיות, הלא אנחנו יהודים וישראלים! וֹאם אנחנו לא יהודים ולא ישראלים, אנחנו ודאי לא אנטישמים, אנחנו פשוט דואגים לשלומם, לשלום הפלשתינים ולשלום העולם כולו!
טענות (מוצדקות?)
תאור הקורה בשטח מדויק, גם אם לא עדכני במיוחד. כשיהודים-חרדים יוצאים להלוויה בבני ברק או בניו-יורק, כולנו זוכרים מי עשה זאת, הבגדים השחורים, גברים בלבד, הפאות המסולסלות, הכובעים. כן, אותו הלבוש בדיוק של שר הבריאות של מדינת ישראל. הם ודאי חושבים שלהם מותר הכל! בישראל יצאו למתקפה רבתי על בני ברק בדרישה אלימה להטיל עליה סגר מיידי, ובניו-יורק אמר ראש העיר שעברנו את זמן ההזהרות, עתה השעה למעשים, והיהודים מסכנים את הכלל במעשיהם חסרי האחריות. אפילו הליגה נגד השמצה (הפועלת נמרצות נגד "מדיניות ישראל בנוגע לפלשתינים, להתנחלויות ולכיבוש) יצאה נגד ראש העיר שאמר בדיוק את הדבר הנכון, ועשה בדיוק כפי שהזדרזו ועשו בארץ. אנחנו רק קפצנו, בדמעות תנין, הצבענו על כולם וצעקנו "א נ ט י ש מ י ו ת"!!! (מחיאות כפיים של הקהל)
העמיתים מציינים רתיעה טבעית (לדוגמה מהסינים עת סין סגרה שלושת רבעי מילארד אנשים בבתיהם ואנחנו עדיין לא הפנמנו את גודל הסכנה) כמו גם כמה האשמות ובהן: היהודים פיתחו את הנגיף, כך שיש בידם את החיסון, לכן הם לא נפגעים. היהודים ימכרו את החיסון לכל העולם וכך יעשקו אותו מכספו. כדרכם, היהודים ימכרו חיסון שאינו יעיל, כמו שבעבר הם מכרו חלב מהול במים ומטבעות שהיה להן משקל חסר. כפי שהעמיתים מציינים בנקודת זמן זו, אותם טיעונים מועלים כלפי אחרים, בעיקר סין, אך מול סין לא ניתן לעמוד, ובמהרה הביקורת תופנה באופן אקסקלוסיבי נגד היהודים.
הקטע הבא פותח ב"הסטת עיקר הפעילות למרחב הרשתות הווירטואליות". זה תאור פשטני ביותר של המציאות בה אנו נתונים, אך נראה שהוא מתעלם מהפעילות המאד ענפה עוד טרם הסגר. ארגונים כמו הליגה נגד השמצה, מרכז שמעון ויזנטל ומרכז החוק של הדרום העני (Soutern Poverty Law Center), שלושת ארגוני זכויות האזרח הידועים בארה"ב, מתחקים מזה שנים על פעילות ברשתות הדיגיטליות, כמו גם על פעילות בשטח (לדוגמה של הקו-קלוקס-קלאן). אין חדש תחת השמש, למעט אולי לעמיתים שלא נחשפו לפעילות בת עשרות שנים של גופים אלו. הגופים המתחרים זה בזה (על דולרים של התורמים) משתפים פעולה ברמת המחקר והחדירה לגופים-מפיצי-שנאה. ההצהרה ש"ניכרת עלית מדרגה בתעוזה של מפיצי המסרים האנטישמים" מעידה על ניתוק מוחלט מהקורה בשטח מזה שנים ארוכות. כבר לפני עשור ברגותי הפיץ בליל מסרים כאלו, והרשות הפלשתינית ממשיכה ביתר שאת לעשות זאת עד עצם היום הזה. שיעור שנלמד ומסקנה מתבקשת היא שכדאי לשתף פעולה, למפות את כל מי שפועל בשטח ולנסות ללמוד זה מזה.
בקטע זה נקודה שעוד אתייחס אליה - "בשלב זה נראה כי מפעילות הרשתות אינן מצליחות לסלק את התכנים הפוגעניים בקצב וביעילות מספקים". אם זו לא ממשלה זרה שאחראית לשלומנו, הרי שוודאי אלו מפעילות הרשתות. כך דברי מכון מחקר משפיע בארץ בה יושבים אלפי או עשרות אלפי מפתחים בחברות אלו. צריך לצאת להלחם ולעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת (קרי צה"ל) ולהפסיק להתלונן על אחרים שלא מצליחים לעשות דברים שאולי אפילו אינם רוצים לעשות בגלל שהיהודים מתלוננים, ולא מפסיקים להתלונן, כאילו זה עיסוק לשעות הפנאי שלהם - על "אנטישמיות" (שהיא בכלל ביקורת לגיטימית או חזרה על דברים שישראלים ויהודים מפיצים בעצמם!).
עתה כשלמדנו שבשל המצב, הפעילות עברה מהשטח לעולם הוירטואלי, חוזרים העמיתים ל"פעילות עממית המבטאת שלילת הלגיטימציה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי על-רקע הסכסוך הישראלי-פלשתיני". זו לא פעילות עממית כי אם פעילות אסטרטגית, ממומנת ומאורגנת היטב. זו פעילות שאינה נחה לדקה, יהא אשר יהיה. הלוחמים בקו הקדמי לא ישקטו עד שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים והפתרון הסופי-סופי יתקיים במלואו. אולי כדאי שהעמיתים יוזמנו למשרד ממשלתי שעוסק בתחום זה בדיוק (וטוען ש"ידו על העליונה")? שם יוסבר בדיוק מה קורה בשטח. אפילו יקבלו ספר עם דפים צבעוניים שבהפקתו הושקע ממון לא מבוטל, בכדי להווכח עד כמה אותו משרד ממשלתי פועל למיגור התופעה. פעם עמדה בראש הצוות תא"ל במיל, אך היא עזבה. המשרד מפזר כספים, מביא קבוצות מחו"ל, מעביר כספים לחו"ל (בארה"ב הם למדו שהדבר נוגד את החוק, אך זה לא בדיוק עצר את הפעילות) ומתנהג ביוהרה רבה שאין שכרה בצידה.
שקרים א-לה-גבלס
מונים העמיתים "טענות קשות". חובה להתייחס אליהן:
- ישראל מונעת טיפול רפואי מפלשתינים בשטחים.
- ישראל חוסמת אספקת ציוד מציל חיים מלהגיע אליהם (לפלשתינים בשטחים, ואוסיף גם בעזה).
- ישראל מונעת מהפלשתינים להבין את הסכנות הטמונות בהתפשטות הנגיף על-ידי סרוב לתרגם לערבית מידע מציל חיים.
כאן חוקר רציני היה צריך לעצור ולתהות, הלא ברור לנו שלא כך פני הדברים. זהו ההפך הגמור ממה שקורה בשטח. איך ניתן להתמודד עם שקרים שמופצים? איך ניתן לתקן את הרעל הזה? והאם ניתן לשלב כוחות בכדי להזריק נוגדנים להלחם בשטויות אלו (לדוגמה, הסירוב לתרגם לערבית מידע מציל חיים הוא ציטוט של ד"ר
אחמד טיבי וחבר מרעיו חברי הרשימה המשותפת, כולם דוברי ערבית רהוטה, שבמקום לתקוף את ישראל בה הם נבחרו לייצג ציבור גדול, אולי מן הראוי שיצאו ויעשו מעשה לטובת הבוחרים שבחרו בהם וישתמשו בשפה השגורה בפיהם להסביר על הנגיף ואיך להתמודד אתו? מעבר לכך, העברית השגורה בפי רוב הפלשתינים רהוטה יותר מהעברית בידי ישראלים צברים). מסתבר שהערבים למדו להאשים אחרים (אלימות בחברה הערבית, אשמת נתניהו כמובן) כמו העמיתים ממש שאינם מסתכלים פנימה אך אצים להגדיר את כל האשמים מסביב. כאמור, בכי עצמי ומרה שחורה אף פעם לא עוזרים, מגננה בד"כ תכשל, וחייבים לצאת למתקפה (צה"ל).
הייתי מצפה מעמיתי מחקר שלא רק ישאלו שאלות אלא גם ישוו למה שקורה על ציר הזמן. טענות נגד ישראל הן לא חדשות, ורובן יוצאות מירושלים הבירה (ראו בעבר, מתוך דוגמאות אין ספור: ישראל הורסת 24,000 בתים של ערבים מדי שנה; ישראל מונעת הגעת עזרה הומנוטרית לעזה; ישראל מספקת סמים משכרים לערבים; ישראל מרעילה את המים שהערבים שותים בחומרים הגורמים לעקרות; ועוד עלילות דם רבות ומגוונות שקצרה היריעה כאן מלכלול ולו מעטות מהן.) אותה תופעה חוזרת על עצמה. אותן תרופות שניסינו בעבר נכשלו, אז מדוע שהן תהיינה יעילות בהווה?
בה אם עמיתים בני ימינו מסרבים להכיר במלחמת השמד נגד המדינה, כך הם גם לא מבינים שהאנטישמיות ותנועת החרם חד הן. לעומתם, הצד מנגד מותיר אותנו ברורים ומדויקים - ישראל והציונות הם (שווים ל) נגיף הקו-ויד-19. כאמור, אם נסתכל רק כמה שנים אחורנה, נראה שישראל היא (שווה ל) אפרטהייד, גם אם הדור היום לא יודע בכלל מה זה "אפרטהייד" שכן אם היה יודע, היה פוסל את ההשוואה מן היסוד. אך זה נשמע דבר רע וגרוע, כך שישראל חייבת להיות רעה מספיק כדי שישוו אותה למשהו כל כך נורא ... ממש כמו הנגיף שהמית עכשיו רבע מיליון אנשים (וכנראה פותח והופץ על-ידי היהודים עצמם!). ואם ישראל כל כך גרועה, הרי שכל מה שקורה לה וליהודים מוצדק, וקרוב לודאי לא מספיק לשלם להם כגמולם. כך התחיל התהליך במלחמת העולם השנייה, ואנו יודעים מה הייתה התוצאה.
העמיתים גם חוזרים על טיעון שבארה"ב מאוד מקובל על-ידי הדמוקרטים: טראמפ אשם בכל והוא מעודד לבנים-קיצוניים. כך הם משתמשים במונח "קבוצות ימין קיצוני" שבארה"ב מיד מזוהות עם הנשיא טראמפ הקיצוני והאשם בכל כשהם מספרים לנו על "המסר האנטישמי ש׳היהודים או הציונים שולטים באמריקה". נזכיר שאלו חברות קונגרס מוסלמיות, פלשתיניות ואנטי ישראליות, הדור החדש של המפלגה הדמוקרטית, המפיצות טענות (לא מקוריות) אלו. החיבור בין השמאל הרדיקלי וקבוצות שונות (אינדיאנים, שחורים, הקהילה הגאה, וכו׳) עם הפלשתינים ואויבי ישראל אינו חדש ועדין לא הצלחנו להלחם בו (כאן זה תפקיד הקהילות המקומיות ולא תפקיד צה"ל, אך דוקא היהודים בשנים האחרונות חוברים לפעילות זו).
מיופיה (קוצר ראיה)
מכל מה שלמדנו עד כה, המסקנה המתבקשת היא שחייבים לפעול. אנטישמיות, אנטי ישראליות ונגיף הקורונה יכולים להוביל אותנו לזמנים מאוד מסוכנים בעתיד הקרוב. נראה לאיזה מסקנות מעשיות מכוונים אותנו שלושת העמיתים.
מדינת ישראל מחויבת, חוקית ומוסרית, לסייע לשלומן ולביטחונן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם. עצם קיום מדינה יהודית אחת בעולם הוא המגן והמשען ליהודים באשר הם. מה בדיוק המחויבות ה"חוקית" וה"מוסרית" כלפי אותן הקהילות? אולי מוטב שישראל תדאג שתהיה מוכנה וערוכה לקלוט כל יהודי שיאלץ או יבחר לעלות ארצה? ישראל חייבת להיות מדינה בריאה (נפשית) בגוף בריא. זה העיקר. זו המהות. כי ראינו כבר מה קורה כשאין מדינת ישראל. ואם מדינת ישראל לא תהיה חזקה, היא פשוט לא תהיה. אויבינו אורבים לנו, ניצבים מנגד, אינם נמים ואינם נחים ולו לרגע.
איך מתקשרת מטרה זו, עם "משבר כלכלי עד כדי סכנת קריסה" של הקהילות היהודיות המבוססות על מוסדות וארגונים קהילתיים? האם העמיתים יודעים כמה כספים מגלגלות הקהילות האלו? מה תקציביהן? מה ההוצאה על משכורות ונלוות? מה ההוצאה על פעילויות שוטפות? כמה כסף יושב לו בקרנות?
בצפון אמריקה לדוגמה, הפדרציות היהודיות ממומנות היטב, הן על-ידי תורמים, הן על-ידי קרן המניבה כספים והן על-ידי מימון ממשלתי (פדרלי וברמות שונות עד המקומית ביותר). אולי מן הראוי יהיה להצטמצם קצת בכל אותם עובדים המשתכרים עשרות ומאות אלפי דולרים? אולי אין צורך במנגנונים כה מנופחים (שעיקרם הצדקת קיום כל כך הרבה עובדים ואיסוף כספים שהפך העיקר במקום אמצעי)? ואולי ניתן להפנות משאבים מתמיכה בארגונים שכל מטרתם להתנגח בישראל (סיום הכיבוש, תמיכה בפלשתינים, השמצת ישראל בעולם, תמיכה במשמיצים כ"שוברים שתיקה", עדוד פגיעה ישירה בישראל על-ידי עריכת סרטים נגד חיילי צה"ל, תוכניות ל"תיקון עולם" שאין ביניהם ובין הקהילה היהודית ולא כלום וכו׳) לעיקר שלשמו הוקמו הפדרציות - שמירה על זהות יהודית, חינוך יהודי, תמיכה במבוגרים, מלחמה נגד רעב וחולי בקרב הקהילה המקומית, בריאות הנפש ובריאות הגוף, וכו׳?!?
העמיתים, שלושה במספר, מגיעים לשלוש פעולות מרכזיות שחשוב שמדינת ישראל תנקוט:
- חיזוק המחויבות של ישראל כלפי העולם היהודי כולו (ערוצי דיאלוג, למידה על המצב, הבנת הצרכים).
- פעילות ישירה מול מדינות ופלטפורמות שבהן ניכרת עליה בביטויים אנטישמיים, [על-ידי] סיפוק נתונים ודרישת פעילות נחרצת.
- הקמת פורום ממשלתי בין-משרדי למאבק באנטישמיות.
הנה שלוש פעולות חלופיות:
- הושטת היד לתפוצות בהזמנה לעלות ארצה והכנות הדרושות לקליטת גלי עליה מסיביים (לא היו לנו הצלחות זוהרות במיוחד לגבי קליטת הרוסים והאתיופיים, אולי מן הראוי להתכונן מבעוד מועד ולשפר על בסיס תובנות העבר? הגלים בוא יבואו);
- פעילות התקפית עצמית, קרי לקחת את גורלנו לידינו ולסמוך רק על עצמנו, במסגרת צבא ההגנה לישראל, במקום ציפיה שאחרים ישמעו את בכיינו ואת טרוניותנו ואת הקריאה החוזרת ונשנת "אנטישמיות, גוואלד, עשו משהו", בעוד אנחנו נהנים ויושבים בחיבוק ידיים;
- פירוק כל הגורמים הקיימים, שיעילותם הוכחה כאפסית עד שלילית, והסתכלות חדשה, מתוך צה"ל, במקום זריקת כספים על עוד מנגנונים ואיוש עוד תקנים ופוליטיקאים ומקורבים ושאר נהנתנים להם אין כל שמץ של אחריות.
ההבדל בין שתי דרכי הפעולה האפשריות פשוט: הקבוצה הראשונה מייצגת את הסטטוס-קוו, ישיבה בחיבוק ידים, ציפיה שמישהו אחר יעשה את העבודה, דרישת תקציבים וגופים שמנים. הקבוצה השנייה מייצגת את מי שתמיד היינו ואת המצב הנתון: מלחמת קיום שחייבים לשרוד באמצעים דלים, באמצעים קיימים, ובהסתמכות על עצמנו בלבד ועל הראש היהודי הממציא לנו פטנטים. אולי זה גם ההבדל בגילאים? פעם לא לקחנו שום דבר כמובן מאליו, היום החיים כל כך טובים, שאנחנו יכולים לשבת במכון הסמוך לאוניברסיטה, ובין מתאבן לכוס שתיה, עת מר לואי מגיע בטיסה פרטית מאוסטרליה, לספר על האנטישמיות הגוברת, כאילו גילינו עולם ומלואו, ועל מחויבות העולם להלחם בכך (בעוד אנו נמשיך בשתיה ובאכילה, באמת, אל תפריעו לנו!).
מתחילים מהתחלה
האנטישמיות מתפרצת מחדש, בגלוי, לגבהים מסוכנים, וחובת העשיה מוטלת עלינו. בואו נפסיק לחפש אשמים, תקציבים חסרים, גופים חדשים. צריך להתמקד בעשיה, בלוחמה התקפית, וחייבים להתחיל מבית, שכן רוב עלילות הדם המודרניות מקורן במדינת ישראל. ואם הישראלים והיהודים אומרים זאת, מדוע שלנו (בעולם) אסור יהיה להגיד בדיוק את אותו הדבר?
אנחנו במצב מסוכן מאד, אך הוא לא חדש. יהדות ארה"ב (לא כולל את היהודים האורטודוקסים) זנחה אותנו ועצם קיום המדינה כבר אינו קריטי עבורה. הפעילות של תנועת החרם ובני בריתה יעילה ומתמדת. כל שהמגיפה מאפשרת הוא תפנית בדרך שאחריה הכל יהיה מותר. הקרקע הוכשרה, הגיע הזמן לשרוף את היהודים, לבער אותם מהעולם, לדאוג ליום בו הפתרון הסופי-סופי אכן יושלם.
למרות הכל, שערי מדינת ישראל נשארים פתוחים, אפילו בשעה זו, לכל יהודי בעולם להגיע הביתה. זה לא יהיה קל. זה אפילו יהיה קשה מאד. היום כבר לא חיים במעברות, אך קליטת עליה אף פעם לא הייתה קלה. במדינת ישראל כל יהודי הוא אזרח שווה זכויות, והוא יכול לחיות בבטחה בארצו הוא, בקרב עמו ומשפחתו. השערים פתוחים ומדינת ישראל תקבל את כולנו בחיבוק ובזרועות פתוחות. זה עיקר הפלא של עצם קיומנו כמדינה מודרנית, כמדינה היהודית היחידה בעולם, כבית והלאום לכל 14 מיליון היהודים החיים היום ברחבי העולם.
בפגישה הבאה של הפרופסור ושלושת עמיתיו-תלמידיו, ייתכן שהפרופסור יאמר, "אני מציע למחוק את כל מה שכתבנו על הלוח ולהתחיל מבראשית". כדאי יהיה לעשות זאת, כי אולי היינו לומדים דבר או שנים, במקום לחזור על סיסמאות מאוד פופולריות בימים אלו ועל מילות מפתח שכסף בצידן אך שכרן דל ביותר.
