הוא מחט את אפו, היא שיחקה בשערה, הוא גירד את פדחתו, היא צחקקה בזווית פיה, הוא נכנס בדברי חברו, היא לגמה עוד כוס מים מבקבוק פלסטיק, הוא שאל שוב ושוב את אותה שאלה, היא שתקה ופיהוק קל נמלט מפיה, הוא הביט למצלמה ויישר גלימתו, היא הקשתה שוב ושוב בפנים חתומות, היא סדרה משקפיה על חוטמה.
חי נפשי שראיתי שם כמה שישבו עם פני עגל תם, תוהים מה הם עושים שם, נמתחים לאחור, מרכינים ראשים, מטביעים יגונם ושעמומם בפיהוק ארוך לתוככי הררי הדפים. היא והוא, אחד עשר שופטי בג"ץ שזכה עם ישראל לראותם עין בעין דרך מכשירי הטלוויזיה, וראו פלא, לא 'בייגלה' של מלאך מעל ראשם, לא הילה זוהרת פורצת מהם, עור פניהם לא קרן, בני אדם, ממש בני אדם.
אפילו
מני מזוז, שנדמה היה כי במסגרת תפקידים שחולקו מראש על-ידי במאי מוכשר, קיבל את תפקיד המקשה הבלתי נלאה. אפילו מני מזוז גידל שפם לתפארת מדינת ישראל אשר הציץ מעת לעת ממסכתו. פתאום ראינו את האגו, הכבוד, הדחיקה לפינה, הכעס, ההשתלחות המנומסת, ההומור העוקצני, המבע והמבט. אחד עשר שופטי בג"ץ, העילית של העילית המשפטית, שזכו בתואר חשוב ומכובד זה על-ידי ועדת מינויי שופטים, המורכבת מבעלי אינטרסים אנושיים. כשהבטתי בהם, נזכרתי באמירה של ידידי היקר והעשיר מאוד, עו"ד פלילי, שהוצע לו אי-אלו פעמים להתמנות לשופט בבית משפט מחוזי והוא ויתר, באמרו: "שופט הוא עו"ד שלא יודע לעשות כסף". כסף אולי לא יודע לעשות, אך משפט או משפח, תלוי לדעת מי, הם בהחלט יודעים.
שיקול דעת
האירוע המשפטי הדרמטי בו חזינו ממש, באחד עשר שופטי בית המשפט העליון, הוכיח כי מדובר בבני אדם בשר ודם, אשר תחום התמחותם הוא עולם המשפט, היכולים לטעות בעת חריצת גורל ויכולים להוציא דין אמת, מוצק, מבוסס ויסודי. שופטי בית המשפט העליון הם עליונים בתחום התמחותם, מורמים מעם בתחום התמחותם, בעלי חשיבה מקורית, יצירתית בתחום התמחותם, בדיוק כמו רופא או מורה לבלט, אופה או צלף, כל אחד בתחומו ובהתמחותו. עיקר כוחם בה להם, לא מהגלימה או ממבע חמור סבר כי אם מאימון הציבור. הציבור הוא המבדל אותם מבעלי המקצועות האחרים, מעניק להם את העוצמה המוסרית ובאמונו בהם מושח אותם למורמים מעם.
חובתנו לכבד את בית המשפט, כל בית משפט. ברם נדמה כי הבורות, לא סדקים, בורות, שנפערו באמון הציבור בבתי המשפט, בשופטים, הם תמרור אזהרה לכולנו. אין בתהליך הרחבת הבורות, חופרים מצד אחד בלבד, אלה גם אלה תרמו בטורייתם, באיתם, במקושם, בגרזנם להרחבת הבור העצום המאיים לבלוע את כולם לתוכו.
שופטי בית משפט, אפילו שופטי עליון, הם בני אדם. לא בני אלים, לא מלאכים, ראינו אותם אפילו מוחטים אפם ואחד מהם השתעל אל מול אישוניה המתרחבים של הנשיאה שישבה לשמאלו. זה הזמן לא להרחיב את הבור, אלא ליצוק לתוכו, למלא את החלל בשיקול דעת, בערכים יהודים לצד ערכים אוניברסאליים, להיות קשובים לקול ההמון ולזכור תמיד, אין לנו בית משפט אחר, אין לנו גם עם אחר.
