מה שראוי לזכור וללמוד מפסק הדין של אחד עשר שופטי בג"ץ - הוא את ההתנפלות של המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס,
אליהו מצא, על שופטי בג"ץ בעקבות פסק הדין.
ניתן לקבוע בוודאות, שמאז קום המדינה לא היה כדבר הזה, ששופט בית המשפט העליון, מקל וחומר המשנה לנשיא, כך יתנפל בפומבי על שופטי המוסד העליון הזה, שהוא עצמו כיהן בו שנים ארוכות עד שהיה למשנה לנשיא.
והשופט מצא, זאת לדעת, ידוע כאיש עדין ונעים הליכות. כשהיה שופט מחוזי הדיונים באולמו התנהלו בשקט ובאווירה נינוחה - גם כשהיה עליו לשפוט עבריינים קשים לשנות מאסר ארוכות. המזג השיפוטי של השופט מצא היה לשם דבר. גם העבריינים הכבדים נתנו לו כבוד כי הם ידעו שהם מקבלים בדיוק את המגיע להם - לא פחות ובעיקר לא יותר - עד שניתן כמעט לומר שעם פסק דין של השופט מצא - כיף לשבת בכלא...
ואם השופט העדין ונעים ההליכות הזה כך מתנפל באורח חסר תקדים על מי שהם בשר מבשרו ועצם מעצמותיו - אות וסימן הוא שבג"ץ זקוק לחשבון נפש עמוק ביותר.
השופט מצא אומר שהעובדה שפסק הדין ניתן פה אחד ע"י כל אחד-עשר שופטי בג"ץ מדאיגה אותו ואיננה מתקבלת על הדעת, שכן היא מעוררת חשש שבג"ץ רצה בעצם להגן בכך על עצמו. השופט הוסיף ואמר שהוא מקווה שבג"ץ לא נכנע כאן ללחצים מבחוץ, ובמילים אחרות - הוא בעצם חושש שכניעה ללחצים היא זו שהניבה מה שהוא מכנה "מקהלת החצוצרות של אומרי ההן - ללא כמה חלילי פיקולו".
השופט מצא מבקר קשות את שופטי בג"ץ על שניתנה להם הפעם הזדמנות בלתי חוזרת להניח תשתית ערכית להתנהלות מוסדות השלטון אבל הם החמיצו אותה, והעדיפו להאחז בנימוקים טכניים ונקודתיים כדי להגיע לתוצאה המצערת שהגיעו אליה.
השופט אומר נחרצות, ששופטים נוספים לשעבר של בית המשפט העליון משוכנעים כמוהו שהיה צורך לפסול את נתניהו בשל כתב האישום שהוגש נגדו, שהרי כדבריו אפילו מוכר בולים באשנב לא יכול לעבוד תחת כתב אישום.
הנה כי כן, כשבאורח חסר תקדים שכזה המשנה לנשיא בית המשפט העליון מתנפל בפומבי על שופטי בג"ץ, מתעוררת מאליה השאלה הערכית - האם על הציבור להרכין ראש בפני פסק הדין?