ארה"ב ניצבת בפני אתגר פוליטי וכלכלי כמותו לא ראתה מזה קרוב ל-100 שנה. שיעור האבטלה, שלא היה דוגמתו מאז השפל הגדול, מחק את ההישגים הכלכליים של העשור החולף ומאיים להימשך שנים, תוך שהוא שופך שמן על מדורת הסדר החברתי המעורער ומאיים לקטב עוד יותר את המערכת הפוליטית המפולגת בצורה חסרת תקדים.

זוהי תחזיתו הקודרת של וושינגטון פוסט, לאחר ששיעור האבטלה הגיע ליותר מ-14% (שהם 23 מיליון איש) בשל הקורונה. נכון שחלק ניכר מן המובטלים נמצאים בחופשה ללא תשלום, אך איש אינו יודע כמה מהם יחזרו לעבודה, מתי ובאלו תנאים. שיעור התעסוקה כיום מכלל האוכלוסייה בגיל העבודה הוא הנמוך ביותר מאז החלה המדידה ב-1948.

החשש המרכזי הוא, שהאופי הייחודי של הקריסה בתעסוקה – הנובעת ממשבר בריאותי – יוביל לירידה מתמשכת בדרישה לעובדים. בעוד המגיפה משתוללת, חברות מפתחות שיטות חדשות לפעילות עם פחות עובדים, ומחליפות עובדים חסרים במכונות החסינות לנגיפים. סכנה מיוחדת נשקפת לעובדים המבוגרים, הפגיעים יותר למחלות ואשר תקנות הסגר לגביהם מחמירות יותר.

גם לצעירים תהיה בעיה קשה, מדגיש הפוסט. מי שיסיימו בקיץ הקרוב את לימודיהם האקדמיים, יגלו שהם נכנסים לשוק של מחסור במשרות, העלול להשפיע על הכנסותיהם לאורך שנים; זה מה שקרה בשנות ה-80 של המאה שעברה. וגם היציבות הפוליטית תעמוד למבחן: כולם זוכרים מה קרה בשנות ה-30 בגרמניה, איטליה וספרד – אם כי אז לא היו מגנוני ביטוח סוציאלי כמו היום. בארה"ב התוצאות הפוליטיות היו הרבה פחות חמורות, אם כי מובן שאין בכך ערובה לגבי המצב כיום, כאשר האווירה הפוליטית רעילה בהרבה.

המשבר הפיננסי של 2008 עורר תגובות פוליטיות סוערות מימין ומשמאל. כאשר האבטלה הגיעה לשיא של 10% באוקטובר 2009, תנועת "לכבוש את וול סטריט" מילאה במפגינים את רחובות וושינגטון וניו-יורק. ברני סנדרס הסוציאליסט צבר תנופה שהביאה אותו להתמודד על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות ב-2016. ואילו בימין גרם המשבר לגל פופוליסטי שהגיע לשיאו באותה שנה בברקזיט ובנצחונו של דונלד טראמפ.

הנסיבות כיום הן יוצאות דופן. רק 51% מתושבי ארה"ב בגיל העבודה מועסקים – כאמור, השיעור הנמוך ביותר אי-פעם. למעלה מ-23 מיליון איש נרשמו כחסרי עבודה, לעומת 5.8 מיליון בחודש פברואר. החדשות הטובות הן, ש-78% מהמובטלים סבורים שיחזרו לעבודתם כאשר יוסרו מגבלות הקורונה. אם זה יקרה, המשק האמריקני עשוי להתאושש במהירות.

עם זאת, יש סיבות לדאגה – מדגיש הפוסט. למעלה מרבע מן המשרות שאבדו בחודשים האחרונים היו בענפי הפנאי והאירוח, אשר ספגו מכה קשה במיוחד בקורונה. התנאים שהטילו חלק ממדינות ארה"ב על הפתיחה מחדש של ענפים אלו, מובילים לכך שחלק ניכר מן המשרות לא יאוישו שוב במהירות. בחלק מן המקרים מוגבלות מסעדות ל-25% מתפוסתן, מה שכמובן מקשה עליהן לפעול – ואינו מצריך את רוב כוח האדם. אוניברסיטת שיקגו צופה, כי 42% מאובדן המשרות עלול להיות תמידי – דהיינו 12 מיליון משרות שלא יחזרו גם אחרי הקורונה.

רוב הכלכלנים מעריכים, כי התעסוקה תזנק החל מהרבעון השלישי של השנה – אך האבטלה תישאר גבוהה במשך מספר שנים. משרד התקציבים של הקונגרס – גוף מקצועי ובלתי מפלגתי – מעריך ששיעור האבטלה בסוף 2021 יהיה 9.5%. ג'ייסון פורמן, אחד מיועציו הכלכליים של ברק אובמה, אומר שהאבטלה תישאר מעל 5% עד 2028.

מבחינת חלק מהקבוצות באוכלוסייה האמריקנית, הקורונה היא רק האחרונה בסדרה של מהלומות. גברים בני 54-25 – מה שכלכלנים מכנים "עובדי גיל הפריים" – נפגעו בכל המיתונים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. בשנת 1960, היו 97% מהם מועסקים; השיעור צונח בקביעות מאז.

השיעור המרכזי מתקופות השפל הקודמות הוא סבלנות, סבור הפוסט. לאחר המשבר הפיננסי נדרשו שש שנים עד שהמשק האמריקני חזר לשיא התעסוקה (138.4 מיליון בני אדם) שנרשמה בינואר 2008. אחרי משבר בועת ההיי-טק בתחילת המאה, חלפו ארבע שנים עד שהשוק חזר לממדי התעסוקה של פברואר 2001. במשבר של שנות ה-80 היה צורך ב-3.5 שנים. ובינתיים, השכר של מי שכן מועסקים – כמובן לא יעלה.