בעוד שמרבית תשומת הלב במערב נתונה לתוכנית הטילים המרשימה של אירן, תוכנית החלל שלה זוכה להרבה פחות התעניינות, ושלא בצדק. תוכנית החלל האירנית היא אחד מעמודי התווך של תוכנית הטילים של הרפובליקה האיסלאמית.

מנהיגי אירן הכריזו פעמים מספר על מגבלה מרצון שהטילו על טווח הטילים הבליסטיים וטילי השיוט שלהם: לא יותר מ-2,000 ק"מ. לא היה ב"התנדבות" זו שום אות של רצון טוב. טווח של 2,000 ק"מ מאפשר לאירן לאיים על כל מדינה שתחפוץ במזרח התיכון, אך איננו מאיים על מדינות מערב אירופה. הנכונות הנדיבה-כביכול מצד האייתוללות להימנע מלהצטייד בטילים שמאיימים על מערב אירופה, מסייעת לשכנע פוליטיקאים, פרשנים ופעילי שלום באירופה ברצונה הטוב של הרפובליקה האיסלאמית, ובעיקר להעניק להם תחושת רווחה על כך שהם אינם על הכוונת האירנית. תחושת רווחה זו מסייעת למנוע סנקציות אירופיות על אירן ולשמר את קשרי הסחר עם אירופה, שכה חיוניים לכלכלתה.

לאמיתו של דבר, החזון של האייתוללות של אירן הוא חובק עולם: להפוך ממעצמה אזורית למעצמה גלובלית. תוכנית החלל היא רכיב חיוני בדרך למימוש חזון זה. כדבריו של סגן מפקד חיל-האוויר והחלל של משמרות המהפכה, גנרל מאג'יד מוסאבי, בראיון משנת 2014: "תפקידה של תוכנית החלל הוא בעיקר לקדם טכנולוגיות בכסות של תוכנית חלל אזרחית, ובמיוחד כדי לעקוף את המגבלה העצמית של 2,000 ק"מ".

מוסאבי אמר את דבריו אלה בפרסית, לא באנגלית. כשהדברים נאמרים באנגלית, לתוכנית החלל של אירן אין שום קשר לצבא ולביטחון; היא נועדה כל כולה להיות תוכנית אזרחית לצורך ניצול החלל לטובת האנושות. אירן ייסדה את תוכנית החלל האזרחית שלה בשנת 2004, עם הקמתה של סוכנות החלל האירנית (סח"א) בכפיפות למשרד התקשורת. מיקומה הנמוך של סח"א בהיררכיה הממשלתית תאם את רמת התקצוב הנמוכה שלה, ובאופן בלתי נמנע הביא לתוצאות פחות ממשביעות רצון.

ההתחלה: כשלונות ב"סאפיר"

הדור הראשון של משגרי חלל שפותח בחסות סח"א היה "סאפיר", משגר לווינים קל ששלבו הראשון היה הטיל הבליסטי הוותיק והאמין "שיהאב 3", במקור הטיל הצפון-קוריאני "נו דונג", שהוא עצמו היה פרי פיתוח רוסי. השלב השני היה מבוסס על מנועים נוזליים שהועתקו מהטיל הבליסטי הצפון-קוריאני "מוסודן" - אף הוא ממוצא רוסי - שנרכש על-ידי אירן וקיבל אצלה את השם "חוראמשאר".

השיגור הראשון של "סאפיר" היה באוגוסט 2008 והסתיים בכישלון. השיגור השני, בפברואר 2009, הצליח להכניס לווין ניסיוני למסלול נמוך סביב כדור-הארץ. במשך השנים נערכו שיגורים נוספים, אך המידע לגבי מספרם ותוצאותיהם איננו ברור. ככלל, אירן איננה ששה להודות בכישלונות, ובכלל זה בכישלונות בשיגור לווינים. לפי כמה מקורות בוצעו עד כה שמונה שיגורי "סאפיר", אך לפי מקורות אחרים המספר הנכון הוא עשרה שיגורים. בכל מקרה, אין חילוקי דעות על כך שמתוך שיגורים אלה רק ארבעה (כולל זה של פברואר 2009) הצליחו להכניס לווין למסלול.

בשנת 2010 חשפה אירן את הדור השני של משגרי הלווינים שלה: המשגר "סימורג", שהיה גדול בהרבה מ"סאפיר" ושהיו לו קווי דמיון למשגר הלווינים הצפון-קוריאני "אונהה". ה"סימורג" שוגר לראשונה ב-2015 לניסוי תת-מסלולי (דהיינו, למסלול שלא נועד להציב לווין בחלל). מאז בוצעו שלושה ניסיונות לשגר לווין בעזרת "סימורג", וכולם כשלו. בסך-הכל ביצעה אירן עד תחילת החודש שעבר 11 או 13 שיגורי חלל מאז השיגור הראשון בקיץ 2004, ומתוכם רק ארבעה צלחו. זוהי תוצאה בלתי מרשימה, בלשון המעטה.

אמנם גם הצלחה חלקית זו הכניסה את אירן למועדון האקסקלוסיבי של מדינות "יורדות חלל" - המדינה התשיעית במספר שהצליחה להגיע למעמד זה - אך הצלחה זו הועמה על-ידי כישלונות חוזרים ונשנים ועל-ידי עמימות וחוסר שקיפות. כתרגיל הסחה נוסף, הוסיפו האירנים תוכניות משניות של שיגור בעלי חיים (ובכללם גם קופים) לשהיות קצרות בחלל בעזרת שיגורים תת-מסלוליים, ובנוסף פיזרו הצהרות על תוכנית לשיגור אסטרונאוטים אירניים לחלל, תוכנית שפרטיה נשארו מעורפלים ושכנראה נגנזה בקול דממה דקה.

מצבה הרופף של תוכנית החלל עורער עוד יותר על-ידי שינויים תכופים במעמדה ובשייכותה הארגונית של סח"א. לפי כמה מקורות, הנשיא חסן רוחאני ביטל בחשאי את תוכנית החלל כולה בשנת 2015. גם בהינתן שאמנם התוכנית הופסקה, הרי שהיא חודשה זמן קצר לאחר מכן, כפי שניתן ללמוד מכך שסשנת 2019 נעשו לא פחות מארבעה ניסיונות לשגר לווינים לחלל, שכולם הסתיימו בכישלון. הניגוד הבולט בין ביצועים כושלים אלה לדינמיות, לגיוון, ליצירתיות ולהצלחה של תוכניות הטילים הצבאיות, מעיד על העדיפות הנמוכה שניתנה לתוכנית החלל במשאבים כספיים ובכוח אדם איכותי. מדוע, אם כן, התעקשו האייתוללות להמשיך בתוכנית זו?

אנשי צבא, לא אזרחים

במבט מקרוב, המעטה הדקיק של "תוכנית חלל אזרחית לצורכי שלום לטובת האנושות" לא הצליח להסתיר את אופיה הצבאי של תוכנית החלל האירנית. האופי הצבאי לא ניכר דווקא מהטכנולוגיות הצבאיות ששימשו לתוכנית ה"אזרחית". השימוש בטכנולוגיות וברכיבים צבאיים לתוכניות חלל אזרחיות איננו ייחודי לאירן, והוא נפוץ בעולם. ברבים ממשגרי הלווינים המסחריים של ימינו עדיין ניכר מוצאם המקורי - טילים בליסטיים צבאיים.

הדבר שחושף יותר מכל את האופי הצבאי של תוכנית החלל האירנית הוא העדרם של ראשי סח"א מאירועים פומביים בולטים בתוכנית החלל. בכל אירוע ראשי, כמו הצלחה בשיגור לוויני, אנשי הצבא הם אלה שעומדים מול המצלמות ומקבלים את הקרדיט. לפקידים ולמדענים שעומדים בראש סח"א, המשטר מתיר לעמוד במרכז הבימה רק באירועים משניים, כמו תצוגה של מערכות חלל בפרלמנט האירני או לאחר שיגורים תת-מסלוליים של בעלי חיים.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה טקס ההשקה של שלבי משגר "סימורג" הראשון. המציגים באירוע חגיגי זה, שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב באירן, היו רוחאני ושר ההגנה שלו, בעצמו גנרל במשמרות המהפכה. כשמוסיפים לכך את ההתבטאות הכנה (ואולי הלא כל כך זהירה) של מוסאבי שכבר ציטטנו בראשית מאמר זה, מתקבלת תמונה ברורה על אודות מטרתה האמיתית של תוכנית החלל האירנית: לשמש כתוכנית הונאה, על-מנת להסתיר את כוונותיה של אירן לפתח טילים בעלי טווח גלובלי, ולהעניק לפעילות הזו ארשת של מכובדות ולגיטימיות, תוך ניצול התמימות של פרשנים, מומחים וקובעי יעדים בעלי השקפות ליברליות במערב.

פיצוץ מסתורי ב-2011

ב-23.4.2020 הופיע משתתף נוסף ורב עוצמה בתוכנית החלל האירנית: ארגון משמרות המהפכה בכבודו ובעצמו. בבוקרו של אותו יום הצליחה אירן לשגר לווין חמישי לחלל, במסלול נמוך אך יציב. השוני שבין שיגור זה לשיגורים הקודמים היה בשני דברים עקרוניים. ראשית, האחריות לשיגור הייתה ישירות של משמרות המהפכה, ללא סיפור הכיסוי של סח"א. שנית, השיגור בוצע לראשונה מאתר השיגור אפוף המסתורין שליד העיר שאהרוד, ולא מאתר השיגור על שם חומייני שבסמנאן שליד טהרן, אשר ממנו נעשו כל השיגורים החלליים של אירן עד עתה.

הלווין, שקיבל את הכינוי "נור 1", הוגדר רשמית כלווין הצבאי הראשון של אירן. כך אושר דבר קיומה של תוכנית חלל צבאית אירנית, הכפופה ישירות למשמרות המהפכה ולא לממשלה האזרחית של הרפובליקה האיסלאמית. לרבים מאלה שעוקבים אחרי תוכנית החלל האירנית, לא היה בכך כל הפתעה.

ההשערות שלמשמרות המהפכה יש תעשיות טילים וחלל משלהם, במקביל ובתחרות לתעשיות האוויריות של אירן, הועלו לראשונה בעקבות התפוצצות מסתורית שאירעה בשנת 2011 במתחם שהוגדר כ"בסיס טילים" של משמרות המהפכה בביד-קאנה, הנמצא כ-50 ק"מ מזרחית לטהרן. ההתפוצצות האדירה הרעידה חלונות בטהרן וגרמה למותו של הגנרל חסן מוגאדם, מי שנחשב לאבי תוכנית הטילים האירנית, ולמותם של 16 מבכירי עוזריו. צילומי לווין הראו שההתפוצצות השמידה למעשה את כל הבסיס.

מקורות מחוץ לאירן טענו, שההתפוצצות אירעה כתוצאה מתקלה בתהליך הקשור בייצור הודפים מוצקים. אם מידע זה נכון, אזי המתקן בביד-קאנה לא היה "בסיס טילים" גרידא, אלא מפעל של משמרות המהפכה לייצור טילים בדלק מוצק, המהווה למעשה תחרות לקבוצת התעשיות הקרויה "קבוצת התעשיות על שם השאהיד באגראם" (SBIG), שרשמית היא הספק היחיד לכוחות הצבאיים של אירן של טילים ורקטות של דלק מוצק.

הסיבה לכפל מאמצים בזבזני וזולל משאבים כזה יכולה להיות למשל מאבק פנים-ארגוני בין משמרות המהפכה לבין משרד הביטחון האירני והתעשיות הצבאיות שבאחריותו. אפשרות אחרת היא שפעילות משמרות המהפכה בנושא מהווה חלק מתוכנית "שחורה" שהמשטר האירני מעוניין להסתירה משאר העולם, כמו למשל פיתוח טילים בליסטיים בין-יבשתיים. ההשערה האחרונה קיבלה חיזוק מסוים בשנת 2015, כשדבר קיומו של מתקן הטילים בשאהרוד התפרסם לראשונה בתקשורת המערבית.

מתקן ענק בהרים

שאהרוד היא עיר הררית, כ-330 ק"מ מזרחית לטהרן. כ-40 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר זו נמצא מישור מדברי בעל תוואי קרקע בולט: מכתש גדול שמקורו געשי או מטאורי. צילומים מלווינים מסחריים מערביים גילו שהאירנים בנו שם מתחם ענק, הכולל מבנים שונים בתוך המכתש ומשטח שיגור בגודל חריג.

ממדיו של משטח זה מעוררים השתאות: מדובר במשטח של בטון מזוין בעובי שני מטרים שאורכו 200 מטר ורוחבו 140 מטר. תעלת בטון ענקית שאורכה כ-100 מטר ממוקמת כך שתוכל להפנות למדבר הפתוח את גזי הפליטה של הטילים שישוגרו מהמשטח. צילומי הלווינים הראו גם מגדל שיגור נייד ענק, הממוקם מעל הכניסה לתעלת פינוי הגזים. המשטח ממוקם כך שכיוון השיגור ממנו הוא דרום-מערב, כיוון המאפשר מסדרון בטיחות נוח לשיגורים לעבר האוקיינוס ההודי.

הקמת המתקן הענק בשאהרוד התבצעה כמעט במקביל להקמת מרכז השיגור החללי על שם חומייני בשדה הניסוי בסמנאן שליד טהרן. בעוד שאת דבר הקמת מרכז החלל על שם חומייני פרסם המשטר האירני בתופים ובמחולות, את עצם קיומו של המתקן המקביל בשאהרוד הוא נמנע מלפרסם. ניתן להסיק מכך שהמתקן בשהארוד הוא חלק מאותה תוכנית "שחורה", שנחשפה במקצת עקב ההתפוצצות בביד-קאנה.

צילומי לווין עדכניים יותר חשפו פעילות משמעותית בתוך המכתש. במהלך הזמן נוספו בקרקעית המכתש מבנים המזכירים עמדות ניסוי של מנועים רקטיים מוצקים. בצילום משנת 2015 נראה ליד אחד המבנים הללו כתם חריכה קרקעי שטיפוסי לניסוי מנוע רקטי מוצק. בשנת 2017 נראה כתם חריכה נוסף ליד עמדת ניסוי סמוכה.

ניתן להסיק מכך, שהמתקנים שבאתר הזה נועדו לבצע ניסויים קרקעיים במנועי דלק מוצק גדולים מאוד. מידותיהן של עמדות הניסוי מלמדות שמדובר במנועים רקטיים בקוטר של כשלושה מטרים שמשקלם יכול אולי להגיע ל-50 טון - פי שניים ממשקלו של משגר "סאפיר" כולו על שני שלביו. צילומי לווין חוזרים ונשנים הראו שהמתקן שניזוק בהתפוצצות בביד-קאנה בשנת 2011 ננטש ולא שוקם מעולם. סביר אם כן להניח, שהפעילות שהייתה בו הועברה לאתר המדברי המרוחק שליד שאהרוד.

עם זאת, השיגור בחודש שעבר ממשטח השיגור עצום הממדים בשאהרוד, לא היה של רקטת ענק חדשה, אלא של גרסה צבאית של ה"סאפיר" הוותיק. משמרות המהפכה כינה את הגרסה הזו בשם "קאסד". טיל זה קצר במידת מה מה"סאפיר", אך חולק איתו את אותו שלב ראשון, שהוא למעשה גירסה מוארכת של הטיל הבליסטי "שיהאב 3". השוני בין שתי התצורות הוא בשלבים העליונים שלהם. ל"סאפיר" יש שלב שני נוזלי שקוטרו זהה לשלב הראשון.

מניתוח המידע הצילומי בדוח שפורסם באתר "פסיפס" בידי טל ענבר ויאיר רמתי, מתברר שב"קאסד" מותקנים מעל השלב הראשון שני מנועים מוצקים בעלי קוטר קטן יותר. לדברי מפקד חיל-האוויר והחלל של משמרות המהפכה, הגנרל אמיר חאגז'יזאדה, אחד מהמנועים הללו - שמשמש כשלב שני - הוא מנוע דלק מוצק מתקדם ביותר שנקרא "סלמן", ושהוצג בפברואר האחרון בתערוכת הישגים של תעשיית הטילים האירנית. לגבי זהותו של מנוע השלב השלישי אין עדיין מידע ברור.

אפשר להסתיר את ההכנות

למרות הטכנולוגיות המתקדמות יותר והוספת שלב שלישי, לא נראה של"קאסד" החדש יש ביצועים טובים יותר מאלה של ה"סאפיר" הוותיק. כושר ההרמה של ה"סאפיר" למסלול לוויני מוערך בכ-50 ק"ג. סביר שכושר ההרמה של ה"קאסד" נמוך יותר, עקב הצורך להקריב חלק ממשקל הלווין לטובת השלב השלישי. ללווינים במשקלים צנועים כאלה יש ערך צבאי מוגבל.

ההבדל המשמעותי יותר בין ה"סאפיר" האזרחי כביכול לבין ה"קאסד" הוא בתהליך השיגור. שני סוגי משגרי החלל האלה נישאים אל משטח השיגור על-ידי רכב שיגור, שמזקיף אותם בעזרת בוכנות הידראוליות ולאחר מכן משגר אותם מהרכב עצמו. רכב השיגור של שתי התצורות הללו זהה למדי, ומבוסס על המשגר הנייד של הטיל הבליסטי "שיהאב 3".

עם זאת, ה"סאפיר" נזקק לצורך שיגורו גם למגדל שיגור שבעזרתו אפשר להכין את משגר הלווינים לשיגור. במרכזו של משטח השיגור העגול בסמנאן מעוגן מגדל שיגור פרקי. לאחר ההכנות וההרכבות הסופיות, כשה"סאפיר" המותקן על הרכב מוכן להמריא, מגדל השיגור מורכן לרצפה כדי שלא להפריע להמראה. ההכנות לשיגור נמשכות ימים, אם לא שבועות, ובכל אותה תקופה ישנה נוכחות של כלי רכב רבים על משטח השיגור, הן כדי לתדלק את הטיל, הן כדי לבדוק אותו והן לצורכי בטיחות.

פעילות מתמשכת זו מאותתת על שיגור מתקרב ימים ושבועות מראש, ומושכת בכך את תשומת הלב של ארגוני ביון ושל התקשורת העולמית, וכן נחיל של לוויני צילום לפני השיגור ולאחריו. לא ניתן להסתיר כישלונות: כשצילומי הלווין מראים עקבות חריכה על משטח השיגור הצבוע בצבע כחול עז, סימן הוא שבוצע שיגור. אם לא יוצאת בהקדם הודעה של ממשלת אירן, סימן הוא שהשיגור נכשל.

באוגוסט 2019 ספגו האירנים השפלה משמעותית, כאשר הלווינים שחלפו מעל סמנאן צילמו עדות להתפוצצות רבתי על משטח השיגור, כשהעשן עדיין מיתמר משרידי רכב השיגור ומשגר הלווינים. פרסום צילומים אלה בתקשורת העולמית (וגם בציוץ של הנשיא דונלד טראמפ) אילץ את האירנים, שלא כדרכם, להודות בכישלון.

מאידך-גיסא, "קאסד" החדש נורה מרכב השיגור ללא צורך במגדל שיגור וללא צי הרכבים ש"סאפיר" מחייב. סביר להניח ש"קאסד" כולו, על שלביו, והלווין שמותקן עליו, הורכבו ונבדקו במבנה מרוחק, כל המכלול נסע משם בלילה למשטח השיגור בשאהרוד, הגיע לשם לקראת שחר, הוזקף ושוגר בשעות המוקדמות של הבוקר. סביר להניח שההכנות לשיגור לא נעלמו מעיני זרועות המודיעין במערב: פקיד בכיר אמריקני מסר, כי "רכב השיגור נסע מרחק רב", ורמז בכך שארה"ב עקבה אחרי ההכנות הללו. עם זאת, תהליך ההכנות המקוצר מנע מהתקשורת העולמית לקבל את האיתותים המקדימים שהיא הייתה רגילה להם.

מה שעוד יותר משמעותי בתהליך השיגור של ה"קאסד", הוא העובדה שמעתה משמרות המהפכה יהיו מסוגלים להכין את שיגורי החלל שלהם עמוק בתוך "ערי הטילים" התת-קרקעיות שפיזרו ברחבי אירן, להגיח החוצה למשטחי שיגור מאולתרים סמוכים, לשגר בזמן קצר ולסגת מיד חזרה למסתור. משמרות המהפכה, כפי הנראה, שואפים להשריד את מערך השיגור הלוויני שלהם בפני תקיפה מקדימה, באותה רמה שהם משרידים את מערך הטילים הבליסטיים שלהם.

מסר בעיצומה של הקורונה

משמרות המהפכה לא פרסמו כל מידע על לווין "נור 1" ששוגר בעזרת ה"קאסד". עם זאת, חלקו העליון של משגר "קאסד" נשא לוגו ענק שהראה לווין חולף מעל מערב המזרח התיכון. הלווין שמצויר בלוגו הזה נראה כלווין קובייה זעיר בעל מפרשים סולאריים קטנים. מקצה הלווין יוצאת "קרן" הממוקדת על ישראל. הלוגו הזה, ועצם העובדה שמשמרות המהפכה אישרו להפיץ את צילומו, מהווה למעשה אמירה רשמית ש"נור 1" הוא לווין צילום.

המזעור הקיצוני של מצלמות בעשור האחרון (חישבו על המצלמה בסמארטפון שלכם), מאפשר להתקין מצלמה אחת או כמה מצלמות אפילו על לווין זעיר כמו ה"נור 1". אם ומנם כך הדבר, הרי שהרזולוציה של הצילומים שיופקו ממצלמות הלווין תהיה קרוב לוודאי פחותה מהרזולוציות של לוויני צילום מסחריים, כמו אלה שמשמשים ל"Google Earth". מאידך-גיסא, הערך התעמולתי של צילומים חלליים של סמלי שלטון בישראל, כמו הכנסת או הכור בדימונה, יהיה ניכר. לפי בלוג המודיעין הישראלי "אינטליטיים", משמרות המהפכה מתעתדים לשגר בקרוב לווין נוסף מאותו סוג בשם "נור 2". לאחר מכן מתוכנן שיגור של לווין כבד יותר בשם "נור 3".

ביצוע שיגור חללי בשעה שאירן נאבקת במגפת הקורונה, מהווה כשלעצמו קריאת תיגר והצהרת נחישות. המסר העיקרי הוא לרחוב האירני, לאמר שבכל הנוגע לביטחון הלאומי, העסקים כרגיל. "קאסד" מהווה במידה רבה תכנון חדש, והלווין "נור 1" הוא תכנון חדש לחלוטין. סביר שפיתוחם וניסויי ההוכחה שלהם נמשכו שנים. על כן סביר להניח שמועד השיגור המבצעי הראשון שלהם תוכנן חודשים, אם לא שנים מראש, וכי העובדה שהוא יצא לפועל בעיצומה של מגפת הקורונה היה מקרי.

מאידך-גיסא, העובדה שהמנהיג העליון של אירן, עלי חמנאי, אישר לשגר את "קאסד" בעת צרה זו לאירן, היא משמעותית כשלעצמה. עוד יותר משמעותית מכך היא חשיפתם של משמרות המהפכה כאחראים על תוכנית החלל האמיתית של אירן. דבר זה מעיד על כוחם הגובר של המשמרות חוגי השלטון של אירן, ומבשר מחד הקשחה נוספת של מדיניותה, ומאידך החלשה נוספת של הגורמים המתונים (יחסית) בקרב הממשל. עתה, כשתוכנית החלל של משמרות המהפכה ודבר שליטתם על מרכז פיתוח ושיגור משלהם נחשפו לעולם הרחב, סביר להניח שטילי הענק שהם מפתחים במעמקי המדבריות של צפון-מזרח אירן, יופיעו על משטח השיגור עצום הממדים בשאהרוד בעתיד הלא-רחוק.