יש ממשלה

אחרי שלושה ניסיונות והריון מתמשך, הוקמה ממשלה 'פאריטטית'. כלומר, בלי קשר לגודלם, יש לשני גושים אותו הייצוג ליד שולחן הממשלה. בעידן של בידוד חברתי, מעניין היכן ימצאו אולם כה גדול להכיל את 34 השרים, את מזכיר הממשלה, את היועץ המשפטי, את צוותי השרים ואת הצוות, שמלווה את ישיבות הממשלה.

ממשלה גדולה מדי, אך מנגד נפטרנו משתי צרות איומות: סיבוב רביעי של בחירות והרבה גרוע מזה - ממשלה, שתפוסה בגרונה ובעוד מקומות עדינים על-ידי המחבלים בחליפות מהרשימה המשותפת. מעניין האם הפשרה, שהמלצתי עליה כבר אחרי הסיבוב, תעבוד.

ובהזדמנות זו, הנה שירו של שאול נגר, ידידי:

מֶמְשָׁלָה רַבַּת שָׂרִים

מִי שֶׁמּוּכָן לִהְיוֹת שַׂר בְּלִי תִּיק,

בְּלִי שִׁיק, בִּלְתִּי מַזִּיק,

וְגַם כֵּן לֹא מְדַבֵּר כָּל בֹּקֶר

עַל בִּטָּחוֹן שׁוֹטֵף - שֶׁיָּקוּם

(מתוך "איש לא קם", יוסי בנאי)

מֶמְשָׁלָה דּוּ-רָאשִׁית וְשָׁרִים כֹּה רַבִּים

שֶׁתִּצְרֹךְ וְתִגְזֹל עוֹד וָעוֹד מַשְׁאַבִּים,

כְּמוֹ אֶתְנָן שֶׁל קוֹרוֹנָה לָעָם בְּצִיּוֹן

וּמְחִיר תַּחְלוּפָה שֶׁתָּבוֹא בַּחֶצְיוֹן.

הַשָּׂרִים בָּהּ רַבִּים, לְשָׁכוֹת, כִּבּוּדִים,

הַמִּבְנֶה מְסֹעָף, מִשְׂרָדִים רְבוּדִים,

וַאֲנִי הָאֶזְרָח נֶאֱנַק תַּחַת עֹל

וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי אֵיךְ לִפְעֹל אוֹ לִגְעֹל.

מִבְּחִירוֹת בַּשְּׁלִישִׁית הֵן כֻּלָּם עֲיֵפִים

וְעַתָּה הֵם סָרִים וְרַבִּים זְעֵפִים,

הַאֻמְנָם נִגָּאֵל וּמָשִׁיחַ יָבוֹא

אוֹ שֶׁמָּא זוֹ רַק הַתְחָלַת הַמָּבוֹא?

וְכֵיצַד עֲבוֹדָה נְאַתְחֵל לְכֻלָּם

וּבִשְׁלַל מִקְצוֹעוֹת כַּנָּהוּג בָּעוֹלָם?

מִי יִתֵּן רַק מָזוֹר לְאַרְצִי הַשְּׁסוּעָה

אֲחוּזַת הַתְּזָזִית וְנִבְצֶרֶת תְּנוּעָה?

פרי התפוד

לפני עשרים שנה בדיוק, הזמינו אותנו זוג אמריקנים-יהודיים, חברינו, שבאו לביקורם הראשון בארץ הקודש, לרגל בת-המצווה של בתם, לחגוג את סיום סיורם המוצלח במסעדה בעיר העתיקה, שהגישה מטעמים מירקות ומפירות, שעלו על שולחן דוד מלכנו.

עגבניות, חצילים ו-תפודים (תפוחי-אדמה) לא נכללו בתפריט, שהרי עגבניות ותפודים הגיעו לאירופה רק כמאה שנה אחרי גילוי אמריקה; וחצילים - הגיעו מאסיה לאירופה לא לפני שנת 1500 לספירת הנוצרים, אם כי כבר במאה העשירית לספירת הנוצרים דנו רבנים האם הנם פירות, או ירקות, ופסקו שהנם ירקות. דרך אגב, לפני כשלוש שנים נמצא בחפירות בעיר דוד בירושלים בור אשפה מהתקופה המוסלמית הקדומה (750-940 לספירת הנוצרים), ובו זרעי חציל.

מקור התפוד בהרי האנדים בדרום אמריקה. האינקה תִרבתו את הצמח לפני 10,000-7,000 שנה. באמצע המאה השש-עשרה הביאוהו הספרדים לאירופה, וכמה עשרות שנים אחר כך, נמצא במושבות הספרדיות באמריקה כצמח מאכל מרכזי.

במאה השבע-עשרה גדלו תפודים בגני אצילים, באוניברסיטאות ובמנזרים באירופה, ונחשבו לצמחים נדירים ואקזוטיים. אִקלומם באירופה היה קשה, ובתחילה נמנעו מלאוכלם (בגלל תכולה גבוהה של הרעל סולאנין, שמצויה בתפוד חי). עד תחילת המאה התשע-עשרה היו אזורים בצרפת, שבהם נחשב כמזון לחזירים בלבד ולא כמאכל אדם.

תפודים נקלטו באירופה בתחילה כמזון פשוט ומונע רעב, ובארצות מסוימות הפכו למזון בסיסי. תפוד מייצר יותר מזון ליחידת שטח יותר מכל גידול אחר; ולכן, הועדף על פני גידולים אחרים. עד המאה התשע-עשרה, הפך למצרך מזון אירופי מקומי ולמאכל לאומי בארצות רבות.

התפוד הגיע לצפון אמריקה רק בשנת 1620. גידולו המסחרי הרציני החל רק כמאה שנה אחר כך, בניו אינגלנד. עם הגירת האירים, באמצע המאה התשע-עשרה (בעקבות הרעב באירלנד, שגרמה מחלת כימשון בתפודים), גדל הביקוש האמריקני בצורה דרמטית, וגידול תפודים התפתח סביב מרכזי המהגרים האיריים.

תפודים הנם אוכל בסיסי בכל רחבי העולם, שבו יש כ-14,000 זני תפודים (ומהם כשלושת אלפים בדרום אמריקה), והם גידול המזון החשוב ביותר בעולם אחרי חיטה, אורז ותירס. פקידי הברון דה רוטשילד העלו את התפודים ארצה, בסוף המאה התשע-עשרה. "האיכר הצעיר", עיתון חקלאי באותה התקופה, דיווח בשנת 1896 על מגפת כימשון בתפודים בראשון-לציון ובמקווה-ישראל.

פעם הפתיעה אותי אשתי, והראתה לי פרי של תפוד, שדמה מאוד לעגבניית שרי. החלטתי, שעליי למוצאו שוב, ולצלמו. דווקא עכשיו, בסוף עונת תפודי האביב, סברה זוגתי, גדלים הסיכויים למצוא את הפרי. ואכן, בשדות תפודים במזרח כפר-סבא מצאנו, בעזרתה הרבה, מעט פירות, שהסכימו להצטלם.

בוטנאים מגדירים את פרי התפוד כענבה בעלת שתי מגוּרוֹת. גודלו כעגבניית שרי. זרעו נראה כמו זרע פלפל, או עגבנייה, אך קטן מהם. כשהפרי מבשיל הוא מאדים (כמו עגבנייה). אנחנו אוכלים, בשיטות שונות של בישול, את פקעות התפוד, שגדלות מתחת לפני הקרקע. חקלאים זורעים אותן, כדי לקבל צמחים חדשים. לפרי התפוד אין כיום חשיבות מסחרית, אלא לצורך טיפוח זנים חדשים ולהשבחתם.

מצאו את נוואדה

שתי חברות אזרחיות אמריקניות מצאו בתחילת החודש את שברי הספינה נוואדה (BB36) של חיל-הים האמריקני, שהוטבעה בשנת 1948, יותר מחמישה ק"מ מתחת לפני הים, וכ-120 ק"מ דרומית-מערבית להונולולו שבהוואי.

נוואדה, שכונתה, 'הבלתי-טובעת', התגברה על טילי טורפדו ועל הפצצות במלחמת העולם השנייה ועל שני ניסויים גרעיניים אחריה. היא הושקה בשנת 1916, וסייעה לבריטניה במלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה שייטה בכל העולם, הושבחה, והגיעה לפרל הרבור. בשבעה בדצמבר 1941 פגעו בה טורפדו יפני וכמה פצצות בגל ההתקפה הראשון של היפנים.

מיד אחרי ההפצצה יצאה מהנמל, אך נפגעה בגל השני של התקפת היפנים, וצוותה העלה אותה על החוף, כדי שלא תטבע. נוואדה תוקנה, והפליגה באפריל 1942 בכוחות עצמה לחוף המערבי של ארצות-הברית. שם תוקנה ושופצה משך כשנה. היא חזרה לשירות מבצעי בקרב על האיים האלאוטיים (מאי 1943), והועברה לאוקיינוס האטלנטי, כדי להשתתף בנחיתה בנורמנדיה (יוני 1944). משם נשלחה למבצע 'דרגון' - הנחיתה בטולון, שבחוף הדרומי של צרפת, בים התיכון.

נוואדה חזרה לאוקיינוס השקט, והשתתפה בקרבות על איוו ג'ימה ועל אוקינאווה בשנת 1945. בקרב על אוקינאווה נפגעה מאש ארטילרית וממטוס קמיקזה יפני, למרות זאת, השתתפה בהכנות לפלישה האמריקנית ליפן, שלא בוצעה עקב כניעת יפן בחמישה באוגוסט.

אחרי המלחמה הוצאה משירות קרבי, והפכה לספינת מטרה בניסויים האטומיים האמריקניים באי ביקיני בשנת 1946. היא זוהמה בקרינה, אך לא טבעה, והוצאה משירות חיל-הים האמריקני באוגוסט 1946. שנתיים אחר כך, נגררה נוואדה לים ליד הוואי, והייתה מטרה לאימוני תותחנות של ספינות חיל-הים, אך לא טבעה, עד שמטוס שיגר אליה טורפדו. חיל-הים ידע בערך איפה הוטבעה נוואדה, אך לא היכן היא מונחת. בתחילת החודש התגלה מקומה, שרידיה צולמו, ועקב מגיפת קורונה טרם חילצו אותה מן הים.

צוֹאת לשונם

גזענות צרופה זועקת משיח הקוזאקים הנגזלים של השמאל נוכח הסיכוי, שתוקם ממשלה חדשה, ותיקי שרים יינתנו לשרי הליכוד. הנאורים - רק בעיני עצמם - בתמיכת ביטאונם, 'הארץ', שהוא עיתון לאנשים חושבניים, מנבלים את פיותיהם ואת מקלדותיהם בזוהמה גזענית, כהרגלם. כבר מזמן כינה זאת המשורר אורי צבי גרינברג, "צוֹאת לשונם".

האלימות הלשונית של השמאל הישראלי החלה מזמן. תסכולם גבר מאוד לפני 43 שנה בדיוק, כשב-17 במאי 1977 נשמט מידיהם הגה השלטון, והתברר, כי העם חצוי, ויש בו רוב לימין. מאז רק פעמיים הצליחו אנשי השמאל (יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק) לשלוט, ולא-מעט בגלל שטויות, שעולל לעצמו הימין. גם שלוש מערכות בחירות בשנה החולפת לא שכנעו את הקוזאקים הנגזלים, שהעם אינו רוצה בהם. למרות שהם מתיימרים להיות "מגיני הדמוקרטיה", אין להם כבוד להחלטות העם, ואינם מוכנים לכבדן (כדברי הבולשוויק הזקן יצחק בן-אהרן במאי 1977). "מגיני הדמוקרטיה" שואפים להחליף את העם, ובעיקר, לשלוט באמצעות חבורת השופטים האקטיוויסטיים בבית המשפט העליון, שהנה חוד החנית בשלילת ריבונות העם על מדינת ישראל.

עכשיו, כשבנימין נתניהו הצליח להרכיב ממשלה פריטטית, יצאו הנאורים רק בעיני עצמם למתקפות שיסוי (בעיקר, ברשתות החברתיות) גזעניות ואישיות נגד כמעט כל מזרחי, שהוצע לו תפקיד שר. עיינו, לדוגמה, בערכים דוד אמסלם ומירי רגב. זאת, בנוסף לגזענות, שנוטפת מדבריהם מאז ומתמיד ("בבונים", "ילידים" ועוד פניני זוהמה).

במצב הכי מסוכן נמצא, לדעתי, אמיר אוחנה, שיהיה שר לביטחון פנים. אוחנה כבר הוזהר, שבכירי המשטרה אינם חפצים בו. הוא צריך לזכור, כי בכירי המשטרה כבר סיכלו כמה וכמה מינויים של "בלתי-רצויים" לשר המשטרה/לביטחון פנים. כזכור, הם 'תפרו' לרפאל איתן, לאביגדור קהלני (וזכור לטוב השופט עודד אליגון, שקרע את כולם בצחוק בפסק-דין, שדחה את התביעה נגדו) ולגל הירש תיקים, ונפטרו מהצרה, שמישהו זר, בלתי-רצוי ונמרץ יתחיל לפתוח את מאות תיבות הפנדורה, שמסודרות בערימות גדולות במטה הארצי בשיח' גראח, ויעשה סדר בגוף החולה אנוש והבלתי-מתפקד. חס וחלילה, הוא יטהר את המשטרה, וישבית את תפקודה כארגון של פשע מאורגן, המאיים על שלום הציבור - בחסות הפרקליטות ובתי-המשפט.

בלאגן בוויסקונסין

בית המשפט העליון של ויסקונסין ביטל בשבוע שעבר את הוראת טוני אֶוֶרס, המושל הדמוקרטי של המדינה, על הגבלות תנועה עקב מגיפת קורונה, ויצר מהומה אדירה במדינה. איש אינו יודע כעת מה מותר ומה אסור. בית המשפט השמרני קיבל את החלטתו ברוב של ארבעה שופטים נגד שלושה, אחר שהמושל והאופוזיציה הרפובליקנית לא הגיעו להסכמה בדבר הפעולות הנדרשות. לדעת בית המשפט, חרג המושל מסמכויותיו כשהורה על סגר ועל בידוד. זה התקדים הראשון בארצות-הברית לביטול הוראות בידוד וסגר במגיפה הנוכחית.

את התביעה הגישו ראשי הרפובליקנים באסיפה של ויסקונסין, שטענו, כי המושל אינו יכול להאריך ללא-סוף את הסגר, ללא הסכמת חברי האסיפה. אוֶרס האריך את צו הסגר כמה פעמים, עד 25 במאי. עתה הוא ייאלץ להיכנס למשא-ומתן ארוך ומייגע עם הרפובליקנים על הוראות חדשות, גם בגלל חששו שמדינתו תהפוך לתוהו-ובוהו, שיגביר את ההידבקות בנגיף Covid-19. כבר כעת מושך אליו החופש בוויסקונסין אזרחים מהמדינות השכנות (ובעיקר - מאילינוי).

החלטת בית המשפט העליון בוויסקונסין משקפת את חילוקי-הדעות היסודיים בארצות-הברית בין חסידי חופש מוחלט לפרט לבין הסבורים, כי המדינה יכולה לאכוף הגבלות להצלת חיים. כך, היה משך שנים עד שאושרה החובה לחגור חגורות בטיחות ועד שאושר החוק, שחייב אופנוענים לחבוש קסדה. כמו-כן, היא משקפת את העימות בין מחוקקים לבין הממשל - בעיקר, כשהמושל ניצב מול מחוקקים לעומתיים.

טייסי-קרב וסרטן

הידיעה, שפרסמתי השבוע על שיעור גדול מאוד של אירועי סרטן (56 אחוזים) בקרב טייסי-קרב, שמצא סקר של אגודת טייסי-הקרב של עמק הנהר האדום האמריקנית, אינה צריך להפתיע, כיוון שטייסי-קרב דחוסים בתא צפוף בין מכשירים קורנים. הנושא ידוע לחיל-האוויר האמריקני, שחוקר מופעי סרטן בקרב טייסים משוחררים מאז שנת 1977.

הסקר צריך להדליק נורות אדומות בצבא, בחיל הנחתים ובחיל-הים האמריקניים, אך לא רק בהם ולא רק בארצות-הברית. יש עוד הרבה לוחמים, שסביבתם גדושה במכשירים קורנים. ויש גם עובדי מעבדות, שמתחזקים את המכשירים הקורנים. ומה עם מכשירי-קשר - האם הם בטוחים?!

בארצות הברית הוכנס בית הנבחרים (הקונגרס) לעבי הקורה. מי ידאג לברר את הנושאים הללו פה, אצלנו? לצערי, בפרשת הצלילות בנחל קישון למדנו, שהמריחה והחיפוי יגיעו לשיאים אדירים של יצירתיות.