הקורונה שינתה בצורה חדה ואכזרית את גורלם של עניי ארה"ב. בתחילת השנה ירדה האבטלה לשפל חסר תקדים, ושכרם של העובדים בשכבות הנמוכות עלה בממוצע שנתי של 3.8% בשנים 2019-2016. הקורונה הפכה את הכל, ונסיון העבר מלמד שהיא תעמיק את חוסר השוויון.

זה מתחיל במחלה עצמה, מסביר אקונומיסט: פגיעתה הולכת ויורדת ככל שהמצב הכלכלי טוב יותר. בניו-יורק ובלוס אנג'לס היא היכתה בצורה קשה יותר בשכונות העניות. בעלי הכנסות נמוכות מתקשים לעבוד מן הבית ולשמור על הריחוק החברתי. הפסקת הלימודים תרחיב את הפערים בין ילדי השכבות השונות. שיעור האבטלה הגיע באפריל ל-14.7%, אך בעוד בקרב בעלי ההשכלה הגבוהה הוא 8.4%, הרי שבין מי שאין להם תעודת בגרות הוא זינק ל-21.2%. בפברואר-אפריל ירדה ב-9% האבטלה בשני העשירונים העליונים של ההכנסות, וזינק ב-35% בשני העשירונים התחתונים.

ברמה המיידית, המשבר פחות גרוע מכפי שנראה. רבים מן המובטלים החדשים מקבלים כעת דמי אבטלה בגובה שכרם, בדמות תוספת של 600 דולר בשבוע שאישר הקונגרס בחודש מארס. הסכנה היא, שהפיטורים הזמניים והחופשות ללא תשלום יהפכו לפיטורים קבועים. מספר העובדים המצויים ברשימות מקבלי השכר ירד ב-12% בין פברואר לאפריל, ו-40% מן הירידה הייתה בחברות שחדלו לפעול, לפחות זמנית. לא כולן ייפתחו מחדש. יש המעריכים, כי 42% מאובדן המשרות בשל הקורונה יהיו תמידיים. ההטבות אמורות להסתיים ביולי, כאשר מיליונים עדיין יהיו מובטלים.

אם ההיסטוריה תחזור על עצמה, גם מי שבראש סולם ההכנסות ייפגעו. משברים קודמים הביאו להקטנת חוסר השוויון. במבט ארוך טווח, חוסר השוויון הנרחב בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ב-20 הצטמק בשנים 1945-1914, בהן התחוללו כידוע שתי מלחמות עולם. באותה תקופה ירד חלקו של המאיון האמריקני העליון בכלל ההכנסות מ-19% ל-14%. ההיסטוריון וולטר שניידל אומר כי ארבעה גורמים בלבד מסוגלים לצמצם את חוסר השוויון: מלחמה, מהפכה, קריסה מדינתית ומגיפה.

הקורונה רחוקה מלהיות דומה למשברי עבר, מדגיש אקונומיסט. המגיפה השחורה חיסלה 60%-30% מתושבי אירופה; הקורונה לא תתחיל להתקרב לשיעורים הללו. מאוד לא סביר ששוקי המניות ישחזרו את קריסת ה-90% של וול סטריט בשנים 1932-1929. עם זאת, יש מקום להשוואה חלקית: החובות הממשלתיים בעקבות הקורונה יגיעו לרמות שלא נראו אפילו בעת מלחמות העולם. כאשר הממשלות יתחילו לאזן את ספריהן – במיוחד אם יעשו זאת על-ידי העלאת מיסים, ריסון פיננסי ופריסה מחדש של חובות – ימצאו העשירים את עצמם משלמים את החשבון. משברים גם עשויים להוביל לשינויים מבניים ולשינוי במדיניות שגרמו מלכתחילה לחוסר השוויון.

ההיסטוריה לא בהכרח חוזרת על עצמה. ממשלות ומערכות כלכליות עשו מאמץ אדיר לנהל את משבר הקורונה בצורה יעילה ושוויונית. אבל לא צריך יותר מדי דמיון כדי להבין, שאם הפוליטיקאים יגרמו לכך שמחיר המגיפה יתחלק בצורה בלתי שוויונית, הם יזרעו את זרעי התגובה הפופוליסטית. מוטב יהיה אם ילמדו כבר כעת את לקחי העבר, ממליץ אקונומיסט.