ביבי מצית היערות הפוליטי

אמנם בצה"ל מלמדים ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", אך לפני ההתקפה עליך לדעת מיהו האויב והיכן הוא מצוי לבל תתקוף בטעות את כוחותיך שלך. נאשם בפלילים שעושה הכל שֶׁבַּכֹּל וגם שֶׁבֶּ-קוֹל לחמוק ממשפט, אחרי ששיבש את כל הערכים במדינה, משקר בלא בושה, מסית ומשסה חלקים בעם אלו באילו, ואינו מתבייש להתייצב בפתחו של בית המשפט, ביום פתיחת משפטיו, כראש ארגון פשע, כאשר עמו ניצבים כל הַ"קֶפְּטֶנִים" או ה"בוסים" בארגונו [ראה בסרט "הסנדק", או הבט באותה תמונה מפורסמת של אל-קאפונה נושא דבריו המבישים בכניסה לבית המשפט בשיקאגו]. ואולי שימשו שרים אלה להקת "מעודדות" [רק יפים הרבה פחות], ניצבים ומקשיבים ברוב קשב והסכמה לנאומו המביש, שאפשר וכתב לו בנו.

מי משתמש ביודעין בטענות כוזבות, שלא לומר שקריות? או מי שאינו יודע להבדיל בין אמת לשקר, או מי שלא אכפת לו מן ההבדל בין אמת לשקר, או מי שמבין שהאמת איננה משרתת אותו. חגי סגל, העורך הראשי של מקור ראשון, עיתונאי מבריק ומשכיל, אינו חשוד בעיני שהוא משתייך לשתי הקבוצות הראשונות. לכן, בדרך האלמינציה, עלינו לומר שהוא שייך לקבוצה השלישית - לפחות על-פי מאמרו בסוף השבוע (28.5.20) בנוגע לפתיחת משפטו של בנימין נתניהו.

כאשר ראש הממשלה עמד בפתח אולם המשפט וטען מפורשות שתפרו לו תיק - לא האמנתי למשמע אוזניי. התדהמה הייתה מוחלטת. הדברים לא נאמרו בשליפה מן המותן או ברגע של כעס או בתשובה קצרת רוח לשאלת עיתונאי. הדברים היו שקולים ומתוכננים בקפידה כחלק מנאום "אני מאשים" שנשא נתניהו מן הכתב.

בכתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, נטען בין היתר, כי נתניהו פעל במילוי תפקידיו הציבוריים ב"ניגוד עניינים חריף ומתמשך" בין מחויבותו האישית לארנון מילצ'ן לבין מחויבותו לציבור. זו אולי מקריות או צחוק הגורל, אבל לתת דווקא ליועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט (הפצ"ר לשעבר), להכריע בשאלה אם מתקיים ניגוד עניינים במעשיו של נתניהו, זהו ניגוד עניינים בפני עצמו. הגשת כתב אישום נגד נתניהו משרתת את שני הרמטכ"לים מתקופת שירותו הצבאי של מנדלבליט בפצ"ריה: בני גנץ (ראש הממשלה החליפי שאישר "תוספת רמטכ"ל" לפנסיה התקציבית של מנדלבליט) וגבי אשכנזי (שהעלה את מנדלבליט לדרגת אלוף ובהמשך אף היה מסובך עימו בפרשת הרפז).

אקדים ואומר שלטעמי בתיק 1000 פעלו ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו באורח מכוער, בזוי ומטופש ביותר. אסור היה להם לקבל מתנות. ומשקיבלו אותן בטיפשות הגובלת בטמטום, היה עליהם להשיב אותן הרבה לפני שעלו עליהם, ואף פעם לא מאוחר.