סליחה על השאלה, אבל מה ייצא לישראל מבחינה מעשית מסיפוח חלקים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן? ועוד שאלה: האם המחיר הצפוי מצדיק את התועלת, אם ישנה כזאת?
אני מאוד רוצה שישראל תהיה הריבון בכל השטחים שבידיה כיום, כולל יהודה ושומרון ובקעת הירדן. אני משוכנע שאסור להחזיר/להעביר שטחים אלו, גם מסיבות היסטוריות וגם מסיבות ביטחוניות. אני מאמין שיש לנו כיהודים זכות להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. אני לא חושב שיש היתכנות לפתרון של קבע עם הפלשתינים בעתיד הנראה לעין. אני לא בטוח שיש דרך נכונה לשלוט ביו"ש ובבקעה, מבלי לבחור בין אחת משתי רעות: הפיכת מיליוני פלשתינים לאזרחי ישראל או יצירת שני מעמדות של אזרחים.
נניח שכל השיקולים הללו ניתנים לאיזון ושבאמת יש הזדמנות חד-פעמית להחיל את ריבונות ישראל על הבקעה - אשר ראייתה כגבול המזרחי שלנו מצויה בהסכמה לאומית נרחבת - ועל גושי ההתיישבות ביו"ש, שגם הם נהנים מתמיכה שאינה מוגבלת לימין. נניח שממשל טראמפ לא יגיד מילה, ואולי אפילו יתמוך בצעד שכזה. הנקודה המכרעת חייבת להיות, שהדבר האחרון שאנחנו צריכים כעת - כאשר הקורונה עודנה משתוללת ונזקיה הכלכליים מתעצמים מדי יום - הוא עימות עם העולם בכלל ועם הפלשתינים בפרט, בגלל צעד שבסופו של דבר הוא בעיקרו הצהרתי.
פרופ' עמיחי כהן, מומחה למשפט בינלאומי בקריה האקדמית אונו, הסביר ל-News1, כי רוב החוק הישראלי כבר חל כיום על הישראלים ביו"ש - בין מכוח חקיקה מפורשת, בין מכוח אימוצו בפועל בידי המפקד הצבאי ובין מכוח פסיקת בג"ץ. הישראלים באזור מצביעים בבחירות לכנסת ומשלמים מיסים ישראלים, חוקי העבודה חלים בו, פקודת העיריות היא הבסיס לחיים המוניציפליים ביו"ש, חוק העונשין המחייב הוא הישראלי וכך הלאה.
התחום המרכזי היחיד בו החוק הישראלי אינו חל ביו"ש הוא התכנון והבנייה - בעיקר משום שהותרת החוק העות'מאני והחוק הירדני נוחים גם לפקידים וגם למתיישבים, שכן אלו ואלו פטורים מ"עונשם" של הליכי תכנון מורכבים ומסובכים. החלת הריבונות הישראלית ביו"ש תחייב לפעול באזור לפי החוק הישראלי גם בענף הנדל"ן - ובכלל לא בטוח שישראל ואזרחיה ייצאו נשכרים מכך. חוץ מזה, אין שום בעיה להחיל את החוק הישראלי גם בתחום זה, כמו בכל יתר התחומים, בלי שום צורך בסיפוח.
ההבדל המהותי היחיד שיחולל הסיפוח הוא, שעל הבקעה והיישובים היהודיים (או לפחות גושי ההתיישבות) יחול החוק המגביל מאוד נסיגה מהם במסגרת הסדר מדיני. החוק קובע, כי נסיגה משטח שבריבונות ישראל מחייבת רוב של 80 חברי כנסת או משאל עם. אך גם את זה אפשר להשיג בלי סיפוח: צריך פשוט לקבוע בחוק, שהדרישות הללו יחולו על כל שטח שבשליטת ישראל (ולא רק שבריבונותה). וגם זה, מזכיר כהן, הוא חוק הצהרתי בלבד.
המסקנה: מבחינה מעשית - הסיפוח לא יתן שום דבר שלא קיים כיום או שלא ניתן להשיג בדרכים אחרות. לעומת זאת, המחיר שלו - לפי כל ההערכות - יהיה כבד, אולי אפילו כבד מאוד. ניתן לצפות שהפלשתינים יתקוממו (כמו תמיד כשמשהו לא נראה להם) ויבעירו את השטח. חמאס מדרום וחיזבאללה מצפון עלולים להצטרף לחגיגה. גם אם צה"ל וכוחות הביטחון יצליחו להשתלט במהירות על ההתקוממות ביו"ש ולתת מענה מנצח ברצועת עזה ובלבנון (וזהו "אם" גדול למדי), המחיר יהיה הוצאה של מיליארדים ופגיעה אנושה בתיירות.
במישור המדיני, אנחנו עלולים להיתקל בעיצומים מצד האיחוד האירופי ואולי גם מצד רוסיה וסין. היחסים עם מדינות המפרץ המתונות יספגו מכה משמעותית, והסכמי השלום עם מצרים וירדן יעמדו למבחן קשה. בעידן טראמפ אי-אפשר להישען על תמיכתה של ארה"ב, שאיבדה את מעמדה כמעצמה המובילה את המערכת הבינלאומית, ושמעשיה לעיתים רק גורמים לאנטגוניזם מצד מעצמות אחרות.
הכי חשוב: כל זה יקרה כאשר המשק הישראלי נמצא במשבר הקשה ביותר מאז שנותיו הראשונות. אנחנו בדרך לגרעון של 10% מהתוצר השנה ולאבטלה דו-ספרתית. בשנה הבאה או לכל המאוחר ב-2022 לא יהיה מנוס מקיצוץ בכל התקציבים כדי להתחיל ולשלם את הוצאות הקורונה ונזקיה. אם צה"ל יצטרך עוד מיליארדים כדי להתמודד עם תוצאות הסיפוח, הבור הפיננסי שלנו יעמיק עוד יותר ועלול להגיע למצב בו נתקשה לגייס כספים.
גם הנזק הכלכלי הישיר יהיה כבד מאוד. בשנה שעברה הגיעו ארצה 5.4 מיליון תיירים, שהכניסו 22 מיליארד שקל ופרנסו 135,000 מועסקים. התיירות גוססת ממילא בגלל הקורונה; אינתיפאדה וטילים עלולים להנחית עליה את מכת המוות. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר שלנו, עם 28% מייצוא הסחורות בשנת 2018 (כולל בריטניה). אם האיחוד יטיל עיצומים או מכסים על סחורות מישראל, יהיה לנו קשה עוד יותר לייצא אליו - וזה כאשר ממילא המיתון הכבד השורר בו מציב אתגרים חסרי תקדים בפני היצואנים שלנו.
בקיצור: הסיפוח יהיה לכל היותר צעד הצהרתי, שאת תוצאותיו ניתן להשיג גם בצעדים הרבה פחות דרמטיים ומסוכנים. תוצאותיו, לעומת זאת, יהיו כואבות ומיידיות בליבה של הכלכלה הישראלית. להכריז עכשיו על סיפוח, זה כמו לגרום התקף לב לחולה סרטן. אין שום היגיון בצעד הזה - אלא אם מטרתו היא פוליטית פנימית, ואולי גם להסב את תשומת הלב ממשפטו של בנימין נתניהו, מהכשלים של ממשלתו בהבראת המשק מן הקורונה ומממשלת הג'ובים השערורייתית שלו ושל בני גנץ. בשקלול הזה, מדובר בצעד שטובתה האמיתית של המדינה מחייבת להימנע ממנו.
