- סאלי פק, העורכת לענייני משפחה וחינוך בעיתון דיילי טלגרף, תיארה בגוף ראשון את הלקחים שלמדה ב-11 שבועות של לימוד מן הבית של ילדיה בני השבע והשמונה, וכך גם מובאים כאן עיקרי הדברים.
בתי הספר בבריטניה לא היו ערוכים לקורונה. בית הספר הממלכתי היסודי של ילדַי הציע בעיקר עבודה שנועדה להעסיק אותם. אחרי חופשת חג הפסחא הושקעה יותר מחשבה במשימות, אבל עדיין לא הייתה שם תפיסה בסיסית שונה. לא הייתה הוראה בשידור חי, ואחרי כמה נסיונות – התמקדנו בקריאה ובחשבון בכוחות עצמנו.
המורה של בתי התקשרה כמה פעמים בשבוע לשאול בשלומה, וזה היה נהדר – ולמרבה הצער בלתי אופייני. רבים מתלמידי בתי הספר היסודיים מדווחים על אפס תקשורת עם המורים לאורך הקורונה, מה שמהווה הפסד ניכר הן מבחינה לימודית והן מבחינת התחושה הקהילתית. הבלבול בנוגע למשימות המוטלות על הילדים יצר עוינות בין בתי הספר להורים, שבאה לידי ביטוי בכך שרבים מההורים אינם ששים לשלוח מחדש את ילדיהם לבתי הספר. מעניין יהיה לראות כיצד האמון ייבנה מחדש עם תחילת שנת הלימודים הבאים.
גם ההורים לא היו ערוכים. 90% מהעימותים שלי עם בעלי בתקופת הקורונה היו בשאלה מי עושה יותר כדי לפקח על הילדים. זה היה קשה לנו, וכמובן – הרבה יותר קשה להורים יחידנים. עבדתי בעבר כמורה, אבל ללמד את ילדיך – זו משימה שונה לחלוטין.
נהנינו מהחופש מכללי בית הספר. בתי הפסיקה לאכול את ציפורניה מתוך מתח. בית הספר שלה מאוד מסורתי ונוקשה, והגעתי למסקנה שזו אולי לא האווירה הכי טובה עבורה.
אבל לא נהניתי להיות אוכפת המשמעת הראשית. הפסד גדול של הסגר הוא אובדן יכולתי להיות כיפית. לפני כמה ימים, כאשר ניסיתי לשכנע את בני להתאמן בגיטרה לפני שיעור סקייפ, הוא יצא מכליו: "תפסיקי להגיד לי מה לעשות!". הבעיה האמיתית הייתה שהייתי גם אמא, גם מורה, גם רופאה וגם האוכפת. זהו ההיבט המתיש ביותר של הלימודים בבית.
לילדים יש סגנונות לימוד שונים. מורים, הורים וילדים אומרים לעיתים קרובות שהיו רוצים שהכיתות יהיו קטנות יותר, כדי לאפשר יותר סגנונות לימוד. יתרון גדול של הלימוד בבית היה יכולתם של ילדי ללמוד בקצב שלהם ובדרך שלהם, בלי הפרעות.
ביקשתי עזרה מאמי, מומחית למתימטיקה בגמלאות, המתגוררת בניו-יורק. היא העניקה לילדי שיעור בן שעה, שישה ימים בשבוע, דרך סקייפ. זה היה הכיף הכי גדול: הם ראו את סבתא (וסבא עשה פרצופים ברקע בתחילת השיעור) והיא ראתה אותם. כישורי המתימטיקה שלהם השתפרו, כי אמי תפרה כל שיעור במיוחד למידותיו של כל אחד מהם. הם גם שוחחו על קשיי התקופה, מה שהעניק תמיכה עצומה להם ולנו. אנחנו מתכוונים להמשיך את השיעורים הללו בחופש הגדול.
הטוב ביותר הוא ללמוד מהמומחים. כל קבוצה חברתית יכולה למצוא בתוכה מומחה במשהו. לרגל יום הניצחון על הנאצים, ילדי ואני שוחחנו עם שני הסבים דרך זום על מה שאמותיהם סיפרו להם על המלחמה. האבות של שניהם שירתו – האחד באירופה והשני באוקיינוס השני; אביו של חותני נהרג בקרב על ארנהם. שמיעת זכרונות על הצנע, הקשיים שאחרי המלחמה ופצצת האטום הייתה מעניינת ורבת עוצמה.
מערכת הבחינות הבריטית נמצאת בבעיה. כל מערכת בחינות הבגרות בבריטניה פותחה רק רוב התלמידים לא המשיכו לאוניברסיטה, ולכן היה היגיון בהתמחות בגיל צעיר. אבל נראה שכיום כל מה שעושה המערכת הזאת, היחידה מסוגה באירופה, הוא להכניס את התלמידים ללחץ ולפגוע בלימודיהם.
עשיתי טעויות. חשבתי שאיזנתי נכון בין העבודה לבין ההשגחה על הילדים. ואז, בשבוע שעבר, עשרות מעמיתי שמעו את בתי קוראת סיפור במהלך מסיבת עיתונאים, כי שכחתי להשתיק את המיקרופון בטלפון שלי.
פעילות גופנית היא חיונית. להתחיל את היום בפעילות גופנית – משפר אותו בצורה מדהימה. יצאנו מדי יום לפחות לשעה, ורכיבה על אופניים נתנה דחיפה אדירה למצב הרוח שלנו.
הלקח החשוב ביותר שלנו. כדאי לדעת ש-7 כפול 9 הם 56, ושהדליקה הגדולה בלונדון השתוללה בשנת 1666. אבל אנחנו לא מגדלים תוכים. הילדים שלנו צריכים מלאי של עובדות ממנו יוכלו לשאוב כאשר הם מנתחים את העולם שסביבם. בתקופה הזאת התמקדנו בכלי הניתוח הללו, ונמשיך לעשות זאת בשבועות הבאים. ברור שהתגובה לקורונה הייתה פוליטית; ילדים חייבים להביט מעבר לכך, כי הם הבוחרים העתידיים ומי שיהיו קהל היעד של פייק ניוז.
יש הורים המסתייגים מחשיפת ילדיהם לחדשות, אבל בורות היא מסוכנת. הסגר ברחבי העולם לימד אותנו שעלינו לסייע זה לזה. עלינו להגן זה על זה מפני וירוסים וגזענות, מפני בורות וחוסר צדק. ילדים רוצים לדעת מה קורה, וזה לא הזמן לנתק אותם. הלימוד בזמן הסגר היה משחק של איזונים: עם משאבים וסבלנות מוגבלים, חובה עלינו לקבוע סדרי עדיפות. השיעור החשוב ביותר עשוי להיות ללמד ילדים להיות מעורבים בחדשות, לקבל את העובדות ולפעול על-פי הניתוח שלהן.
