השקעה בנעל בריאותית לא תמיד כדאית. מרדכי טפרברג תבע את מכון עטרת מדיפוט, המתמחה במציאת פתרונות לסובלים מבעיות רגליים, בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שקנה שני זוגות נעליים ואחד מהם לא הקל על כאביו. מכתב התביעה עלה שזוג נעליים של חברת סאס שהותאמו לטפרברב במיוחד וחוברה להם רפידה נוספת, להקלה על כאבים, נקרעו בסוליה בסמוך לרכישה ולא עשו את מלאכתם. להתאמת הזוג השני נאלץ לעבור דרך חתחתים ולהיגרר לחנות בתל אביב מספר פעמים. התובע ביקש את עלות שני זוגות הנעליים בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש.
בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובע וביקשה לדחות את התביעה. לדבריה, מוצריה ברמה בינלאומית מצליחים למנוע כאבי רגליים ומותאמים ללקוח. כמו כן שניסתה למצוא לתובע פתרונות ולהקל על כאביו וניתן היה לחליף את נעלי סאס, במשלוח הודעה ליצרן המשווק בארה"ב.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר קבעה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, שהחנות נהגה שלא כדין כשהסתירה בכתב ההגנה את העובדה שבפס הייצור של נעלי סאס הייתה תקלה והודתה בכך רק בדיון.
"לפי סעיף 4 א' לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א 1981, היה על הנתבעת להימנע מאספקת מוצר שיש חשש שהוא פגום. חמור מכך, גם אם סברה הנתבעת בטעות, שאינה חייבת להסיר את המוצר מהמדף, היה עליה להחליפו מיד עם קבלת התלונה מהתובע על הנעל הקרועה. התובע אינו חייב להסכים לקבל נעל חלופית לאחר כל הטרחה שנגרמה לו עד לקבלת ההודאה על פס ייצור לקוי ולאחר שמידע זה נמנע ממנו". בהתייחס לזוג הנעליים השני קבעה השופטת, שהנתבעת יכולה הייתה שלא לגרור את התובע, מספר פעמים, לחנותה בתל אביב לו פעלה בשקידה ראויה. בשל כך חויבה לשלם לתובע 400 שקל בגין עוגמת נפש וטרחה ובנוסף את עלות נעלי סאס בקיזוז השתתפות קופת חולים בתוך 15 יום.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
