"אולי עדיף שלא תספר לי"

השופט: עלאא מסארווה, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שלישי, 02.06.2020, שעה 09:00

הנושא: הקראות



המדור ביקר פעמים רבות באולמות פליליים, ובמיוחד בימי הקראות ומיקוד. אבל מתברר, שתמיד יש דברים חדשים לחוות וללמוד. אצל השופט עלאא מסארווה נתקלנו, ככל הזכור לנו - בפעם הראשונה, בתופעה של סניגורים שאינם מתייצבים כי "לא יכלו להגיע". ראינו לא-פעם נאשמים שניתקו את הקשר עם סניגוריהם, שבדיוק לא הרגישו טוב ממש באותו בוקר, שבדרך פלא איזשהו דוד רחוק חלה או אפילו נפטר יום לפני הדיון. אבל סניגורים שפשוט לא מגיעים ושולחים את מרשיהם לבדם לדיון - זה יוצא דופן.

למסארווה, כמו לכל שופט אחר שנקלע למצב כזה, אין ברירה אלא לדחות את הדיון. הוא לא יכול להתחיל לבדוק מה באמת קרה, ובוודאי שאינו יכול לנהל דיון בלא סניגור ובכך לקפח את הגנת הנאשם. אבל יש לו כלי אחר: חיוב בהוצאות אישיות. במצבים כאלו, מן הראוי להורות לסניגור להסביר תוך שבוע מדוע לא התייצב, ואם ההסבר לא יהיה מנומק ומשכנע - עליו לשלם מכיסו על הזלזול בבית המשפט ועל בזבוז הזמן של כל יתר הצדדים.

המקרה הראשון היה מיד כאשר נכנסנו לאולם, ומסארווה דוחה את הדיון ל-1 ביולי ומורה לנאשם להעביר את הפרוטוקול לסניגורית. עוד נגיע למקרה השני. בינתיים יש הסכמה בין התביעה להגנה על החלפת צו המבחן בקנס של 3,000 שקל, כאשר מסארווה מוודא שההסדר אכן מקובל על כולם, כולל צורת התשלום. הוא גם שם לב למשהו שהצדדים לא ביקשו: מאסר חלף קנס - וקובע 14 יום כאלו. זוהי שימת לב ראויה לציון לפרטים, שעלולים ללכת לאיבוד ביום של עשרות תיקים.

"למה צריך לבטל את התיק"

הלאה. "בבקשה, גבירתי", אומר מסארווה לנאשמת המתקרבת לדוכן. הוא מחפש את התיק ברשימה, ומברר אצל התובעת האם המדינה תבקש מאסר ומהן נסיבות המעצר של הנאשמת. מדובר באישה בגיל העמידה, המואשמת בגניבה במלתחה של חדר הכושר בו התאמנה. מסארווה פונה אליה: "אני מבין שאת לא מסכימה להיות מיוצגת על-ידי עורך דין? זה לא מצדיק? את יודעת במה מדובר? ומה העמדה שלך?". מסארווה מקשיב לה בתשומת לב, ידו על סנטרו, ונותן לה את יומה בבית המשפט.

"אז זה לא נכון מה שהם אומרים", מסכם עבורה מסארווה את עמדתה. "אני אגיד לגבירתי מה הבעיה. כדי לטפל בתיק הזה כמו שצריך, מישהו צריך ללכת לתביעה, לצלם את החומר, לעבור עליו ולראות איפה יש בעיות. את כל זה גבירתי לא יכולה לעשות, כי גבירתי לא עורכת דין. יש אפשרות לבקש מהסניגוריה הציבורית, ואז הם יבואו אלי ויסבירו למה צריך לבטל את התיק הזה, כי גבירתי אומרת שזה לא קרה. אולי נצטרך לשמוע ראיות; איך גבירתי יכולה לעשות את זה בלי עורך דין שמצלם את התיק?

"זה על חשבון המדינה", מרגיע אותה מסארווה. "זה פה, יש נציג מהסניגוריה הציבורית, אני אבקש ממנו לשבת איתך ואולי הוא יבקש לדחות כדי לצלם את החומר". הוא מכניס בשמה שהיא מבקשת להיות מיוצגת בידי הסניגוריה. הנאשמת שואלת אם ניתן יהיה לסיים את התיק במהירות, ומסארווה משיב: "אני אבקש מהסניגוריה לבדוק את האפשרות הזאת". מאוחר יותר תדאג התובעת לכך שהסניגורית תשוחח עם האישה - בהחלט שירות טוב שמאפשר לכל הפחות להתחיל מיד את הטיפול.

הנאשם הבא מתייצב בלי סניגור: "אין לך ייצוג, נכון? יש לך אפשרות לקחת עורך דין פרטי? אז אולי עדיף שלא תספר לי, כדי שעורך הדין יספר לי?". הנאשם מבקש חודשיים כדי לצלם את החומר, אך מסארווה נותן לו קצת פחות - עד 20 ביולי. "עם מי דיברת? יש עורך דין מסוים?" - מתברר שכן. וכעת עולה השאלה הרטורית, מדוע האיש לא טרח להסדיר את הייצוג לפני הדיון; דומה שהוא רוצה להרוויח זמן, ולמסארווה אין ברירה אלא לזרום איתו. לבסוף שואל מסארווה מהיכן הנאשם מגיע והאם השעה 8:30 לדיון הבא מתאימה לו.

גם את ההקראה הבאה צריך לדחות, כי בשבוע שעבר ביקשה ההגנה מן התביעה לחזור בה מכתב האישום. שוב יש לתמוה, מדוע הדבר נעשה כמעט ברגע האחרון. בכל מקרה, התביעה מבטיחה תשובה מהירה ומסארווה קובע את הדיון הבא ל-22 ביוני. הסניגור מבקש מתורגמן לרוסית ומסארווה מעיר: "נקווה שלא נצטרך את זה".

"הוא רק מתייצב"

הנאשם הבא הוא מקצוען: יש לו כמה תיקים, הוא אינו מיוצג אך מספיק בקיא כדי לבקש דחייה על-מנת לאחד אותם. "צריך לבקש מהסניגורית שתבדוק את העניין הזה", מסביר לו מסארווה. האיש מבקש את הסניגוריה הציבורית, מסארווה מוודא עם התביעה שצריך ייצוג (כי היא תבקש מאסר בפועל) ודוחה עד לאחר הפגרה - ל-22 בספטמבר - כדי לאפשר את איחוד התיקים.

בתיק הבא - הפתעה: מבקשים דחייה של כמה חודשים, כי הנאשם יבקש עיכוב הליכים. מסארווה שוב מראה שהוא שם לב לפרטים ופונה לתובע: "לא קשור לדחייה, אבל בכתב האישום יש משהו שאתם לא נוהגים לכתוב - הגרסה של הנאשם. בדרך כלל מתארים בכתב אישום את העובדות היבשות, ופה הוסיפו גם את הגרסה הראשונית שלו. טוב, לא משנה. באופן כללי, כשאדוני ירצה לחנוך תובע חדש, שאדוני יגיד לו. יש היגיון מסוים [בהימנעות מציון גרסת הנאשם], כי אם מתחילים לפרט קצת - צריכים לפרט הרבה, ואז יבוא הסניגור ויגיד שזה לא מדויק".

הנאשם בן 18 וסטודנט; מסארווה מתעניין היכן הוא לומד. הדיון נדחה ל-30 בספטמבר, מסארווה שואל מתי תוגש הבקשה לעיכוב הליכים ומכניס להחלטה: "הסניגור יזדרז בהגשת הבקשה כדי לצמצם את העיכוב בהליך". הוא פונה לנאשם: "בהצלחה", ומיד אומר "בהצלחה בלימודים" - כנראה כדי שלא יישמע כאילו הוא נוקט עמדה ומאחל לו הצלחה בבקשה לעיכוב ההליכים.

כעת אנחנו מגיעים למקרה השני של סניגור שמצא לו משהו חשוב יותר לעשות מאשר להתייצב בבית המשפט. "קיבלת את כתב האישום? עברת עליו? מה אתה מבקש?" - כמובן, דחייה. "פנית לעורך דין? מי זה? למה הוא לא היה יכול לבוא היום?". מסארווה מבין שההתקשרות הייתה רק לפני זמן קצר - והשאלה המתבקשת מאליה נותרת באוויר: מדוע? "אבל סיכמת איתו את הדברים?" - כן, כלומר שיש כאן סניגור שפשוט לא בא. למסארווה אין ברירה אלא לדחות את ההקראה ל-20 ביולי ולהוסיף: "על הנאשם להסדיר את הייצוג כך שבישיבה הנדחית תתקבל תשובתו לכתב האישום".

מסארווה קולט - מחצאי מילים - שהמתלונן בתיק נמצא באולם ופונה לתובעת: "גבירתי תסביר למתלונן את כל הפרטים". אבל הוא מחליט לעשות זאת בעצמו: "זו ישיבה טכנית, הוא רק מתייצב. הוא מבקש לדחות כדי לשכור עורך דין. מקובל לאפשר לו את זה ובישיבה הבאה כבר צריך להשיב על כתב האישום".



השורה התחתונה: עוד דחייה ועוד דחייה - לרוב מסיבות לא מוצדקות. אבל כאמור, השופטים נתונים בידיהם של עורכי הדין, והפתרון צריך להיות מערכתי - לצד סנקציות נקודתיות במקרים המתאימים. מסארווה בקיא היטב בתיקים, שם לב לכל פרט באולמו ופועל בצורה אנושית בלא לפגוע ביעילות. הוא לא יכול לעשות יותר מדי מול נאשמים וסניגורים המתייחסים להליך כאילו הם בעלי הבית עליו. היה כדאי להפגין יותר תקיפות במקרים הללו.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 8