מערכת הבריאות הגיעה, בימים אלה, למצוקה גדולה. במיוחד בתי החולים הממשלתיים. מחסור חמור בתרופות ובציוד, אפילו לניתוחים. פרופ' משה רווח, מנהל בית חולים רמב"ם, בחיפה התריע: "במצב זה, אם יהיה פיגוע המוני, צורת הטיפול בפצועים הדחופים תהיה פחות טובה מהטיפול האופטימלי...".
כיצד הגיעו בתי החולים למצב זה? מתברר, כי שורש הרע היא שוב קופת חולים לאומית. בחודשים האחרונים התרענו פעמים רבות, וכמעט עייפו קוראינו מכך: לאומית הגיעה לגרעון של כמיליארד ש"ח. הנהלת לאומית עצרה את התשלומים השוטפים לבתי החולים, ועתה היא חייבת להם כ-400-300 מיליון ש"ח (לפחות).
הנהלת לאומית, ובראשה ח"כ אברהם הירשזון (יו"ר) ושמואל רוזנמן (מנכ"ל), עשתה, למעשה, דין לעצמה: למרבית הספקים היא שילמה חובות, ואילו לבתי החולים הממשלתיים - המספקים לעמיתי לאומית שירותי אישפוז, ניתוחים, בדיקות וכו' - היא מעכבת כספים יותר משנה. כך הלך והצטבר החוב. וזה בדיוק סדר-גודל של הגרעון הכספי השוטף המעיק עתה על בתי החולים הממשלתיים.
מעניין לציין, כי הנהלות בתי החולים הממשלתיים נמנעו מנקיטת צעדים משפטיים נגד לאומית. הם הניחו, מן הסתם, כי האוצר יתגייס בסופו של דבר לחלץ את לאומית מהבוץ, וכך הם יקבלו את כספם.
מדוע הגענו עתה למצב שמדפי התרופות בבתי החולים הממשלתיים ריקים? מי האחראי לסיכון החולים? התשובה לכך היא אוזלת ידו של משרד האוצר.
בחודשים האחרונים פעלו ראשי משרד הבריאות שוב ושוב, כדי להוביל תוכנית הבראה מקפת בקופ"ח לאומית. דובר על הזרמה מיידית של כ-300 מיליון ש"ח. כמה פגישות כבר התקיימו בעניין זה. אלא ששר האוצר, סילבן שלום, נמנע מקבלת החלטות. נציגיו העלו דרישות, בין היתר: החלפת הנהלת קופ"ח לאומית. אלא שהעניינים נתקעו. שר האוצר עסוק, ועכשיו, רק המשבר יזיז את העניינים. השבוע אמר לרשת ב' פרופ' גבי ברבש, מנכ"ל בית החולים איכילוב, כי רק כאשר יש משבר, מתעוררים.
אכן, כך.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
