זה התחיל דווקא עם חדשות בלומברג שבכותרת הראשית הודיעו על "הסכם היסטורי". משם זה המשיך לגופים שונים שהזדרזו לברך וניסו להפוך עצמם קשורים לארועים ולרלוונטים (לפחות בעיני עצמם ובעיני חבריהם). באותו זמן, ההודעות לתקשורת מלשכת העיתונות הממשלתית בארץ הסתכמו בתמונה של ראש הממשלה בחדר עבודה/ספריה כשהוא מדבר בטלפון ובהצהרה של שורה אחת מהנשיא ריבלין.
בסבב החדשות בימינו, הדברים קורים במציאות באיטיות מרובה יחסית למהירות מעבר המידע ולחוסר הסבלנות שלנו. אנחנו רוצים לדעת את התוצאה עכשיו ומיד, ולעבור הלאה לידיעה, לתמונה, לכותרת או לציוץ הבא. הכל חייב לקרות במהירות האור, ואם לא, הוא מאבד את ערכו בעינינו.
אחרי כמה שעות יהיה מבול של הודעות על הסכם השלום המתגבש בין ישראל ואיחוד האמירויות. השגריר פרידמן מהבית הלבן נפגש בשיחות ועידה עם קבוצה אחר קבוצה של ארגונים, ראשי דת ואחרים בכדי לדווח להם על התהליך ועל כך שה-UAE היא רק הסנונית, או כלשונו "נחשון בן עמינדב" נשיא יהודה (אשר מצאצאיו דוד המלך) שמדינות מפרץ (ערב הסעודית?) ומדינות ערביות אחרות תראנה, תעזורנה אומץ ותחקנה גם הן.
הבלבול חגג. מחד הודגש שתוכנית הסיפוח של יהודה ושומרון נדחתה אך לא בוטלה, מאידך הוצהר שהסיפוח הוקרב על מזבח השלום-עבור-שלום. השותף העיקרי לתוכנית השלום בהודעה שאינה משתמעת לשתי פנים דיבר בהרבה פחות התלהבות משותפו הישראלי, שכן במזרח התיכון סיפורים דרכם שהם יכולים להסתיים ברצח ובמציאות מסוכנת עד מאד, ולכן ניתן להניח שהודעתו של נסיך הכתר הרבה יותר מהימנה ופחות מתלהבת מזו של עמיתיו הישראלי והאמריקני.
התזמון של השלום המיוחל מתמיה ביותר ומעלה חשד שהכל נעשה במכוון. הן הנשיא טראמפ והן ראש הממשלה נתניהו זקוקים לחדשות שיסיחו את דעת הבוחרים, והעובדה שהשושבין הוא לא אחר מאשר מיודענו חיים סבן צריכה מיד להדליק נורות אדומות, לא אחת או שתיים, כי אם שורה שלמה.
חיים סבן הוא ישראלי שחי בעיר המלאכים מזה עשורים ונהיה מיליארדר. הוא מזרחי, נראה מחוספס ומתאים ביותר לאחד התומכים הנלהבים של נתניהו, עת זה מבקר פעם בכמה שנים לפני הבחירות בדיוק בבסטות בשוק, ושם עם כל התפאורה, הזרקורים והתקשורת שהוזמנה אנחנו שומעים את שיר "ביבי, מלך ישראל"! סבן הוא אחד התומכים הגדולים ביותר של ידידי צה"ל, מד"א, תגלית וגופים אחרים, כשהוא מזרים מדי שנה עשרות מיליוני דולרים לתמיכה מסיבית ביותר בהם.
בובה בידי הנשיא
סבן יכול היה להיות קצה הקרחון של תמיכה משמעותית בישראל, לא זו שנקנת בכסף כי אם בעיצוב או שינוי דעת הקהל הלטינית בארה"ב לגבי ישראל והיהודים. הלטינים הם הקבוצה המשמעותית ביותר בגודלה ובחשיבותה בארה"ב בעשורים הבאים. סבן שחלש ביוניויז׳ן, רשת התקשורת בלטינית השנייה בגודלה בארה"ב, יכול היה לנצל זאת כהשקעה שהייתה מניבה פרות רבים יותר מכל עשרות המיליונים שהעביר בחתימת יד, אך הייתה זו הזדמנות שפוספסה ובגדול.
מחד יש את סבן, מאידך את ד"ר מרים אידלסון. זה מילארדר ישראלי-אמריקני, זו סופר-מילארדרית (בזכות בעלה שלדון) ישראלית-אמריקנית. הראשון בן בריתם של ראשי המפלגה הדמוקרטית (והתומך הגדול ביותר בהם), השנייה עומדת מנגד ותומכת ברפובליקנים, בנשיא השנוא טראמפ ובפעילות בלתי פוסקת נגד תנועת החרם. ניתן להגיד שאם ניקח את כל עשרות המיליונים שכל צד מזרים מדי שנה, הם מבטלים זה את זה, ולעומד מנגד ברור ללא צל של ספק שישראלים (יהודים) הם המושכים בחוטים ומפעילים את הבית הלבן, בן אם היושב בו הוא כחול ובין אם אדום. אלו גם אלו הם "בדי-בדי" עם אלי ההון היהודים-ישראלים, טפוי! מרוב רצון טוב, אנחנו יוצאים אשמים, ומסתבר שעלילות הדם הקדומות נכונות הלכה למעשה - היהודים הם-הם המושכים בחוטים והשולטים בבית הלבן (כמו גם בתקשורת, בהוליווד, בוול סטריט, בסיליקון וואלי וכו׳).
לא עברו שעות רבות וסבן השושבין הזדרז להצהיר שסיפוח לא היה קורה. כשהשושבין הוא מהשמאל (למרות חזותו הישראלית-ימנית-מחוספסת), נקל לחזור לשאלה, מה בדיוק קרה ולמה עכשיו. האם היום כה "היסטורי" או מגמתי לחלוטין? האם חוצפתו של נסיך הכתר ועוז רוחו אכן דומים לאנואר סאדאת, או שגם הוא משמש כאן בתור בובה בידי הנשיא טראמפ. האם הוא ישאר בחיים? האם השלום יהיה בר קיימא בעוד שלושה חודשים או יעלם בדיוק כמו שהחדשות המתפרצות נדחקו עד מהרה לקרן פינה וחינן אבד?
בארץ כמובן שהתבשיל על האש, וכיוון שיום שישי לפני שבת, כולם אוהבים להוסיף את שני הסנטים שלהם - זה אומר, צריך יותר מלח, השני, קמצוץ סוכר, והשלישי, יותר מדי פלפל. לכל אחד דיעה, ובמטבח עד מהרה יותר מדי טבחים. רק נתניהו חוגג - הנה, הוא לא יזכר בשל התביעות, חוסר היכולת לקיים את הבטחותיו לימין, אשתו והטלנובלה בה היא הכוכבת הראשית או דברי הבלע של בנו. ההיסטוריה תרשום אותו כמי שהביא ל"שלום-תמורת-שלום" (אם בכלל זה מה שקורה כאן).
ערביי המפרץ משקשקים מפחד מאירן, ואין ספק שהמהלך של השלום הנרקם נועד לשלוח מסר ברור לאירן: את מנסה להשמיד את ישראל, ישראל מגיעה אליך וכבר ניצבת על גבולותיך. זכרי, אירן, תורת הלחימה הישראלית היא שנצחון בקרב לא יכול לקרות על-ידי מגננה כי אם מתקפה. הנה, ראי, ישראל לא רק מסתכלת עליך מהחלל ויודעת כל מה שקורה אצלך, ישראל לא רק מצליחה לחדור למעמקי הבונקרים שלך (בין אם זה באמצעות וירוסים חכמים או מרגלים בשטח), ישראל לא רק תוקפת תחת עמימות מוחלטת ואת לא מגיבה, כי אם עתה היא הגיעה אליך, מסתכלת ברצינות תהומית, מישירה מבטה כה קרוב אליך ומחשבת את צעדיה הבאים.
ראי אירן, שלום-לא-שלום, כל זה רעש להסיח את תשומת הלב. ישראל עשתה צעד מזהיר, והיא עתה מאיימת עליך מקרוב. זו גדולתה של ההכרזה על "תהליך" שלום עם איחוד האמירויות. מסר לאירן.
