"אני מתקשה מאוד למצוא החלטה של טראמפ בתקופת כהונתי, שלא הייתה מונעת מחישובים של בחירה מחדש". כך כותב היועץ לשעבר לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, בספרו The Room" Where It Happened", בהתייחסו להליך ההדחה של טראמפ בשלהי 2019 ובתחילת 2020.

בולטון מאשר, כי אמר ביולי 2018 על ההתנהלות מול אוקראינה: "אני לא אהיה חלק מעסקת סמים שזונדלנד ומולאבני רוקחים". הוא התייחס למי שהיו אז שגריר ארה"ב לאיחוד האירופי, גורדון זונדלנד, וראש הסגל בבית הלבן, מיק מולבאני, אשר ניסו לקדם פגישה בין דונלד טראמפ לבין עמיתו אלכסנדר זלנסקי. הוא מאשר בכך את העדות של התבטאותו החריגה, אותה מסרה בבית הנבחרים פיונה היל, מבכירות המועצה לביטחון לאומי.

בולטון הודיע במהלך השימועים שקדמו להליך ההדחה של טראמפ, כי הוא יהיה מוכן להעיד אם יקבל צו - אך ועדת המודיעין החליטה שלא לזמן אותו. הנימוק היה חוסר רצונה להיכנס למאבק משפטי עם הבית הלבן, שהיה מנסה לאסור על בולטון להעיד, מאבק שהיה גורם לבזבוז זמן. הדמוקרטים רצו שהשימועים ואולי גם הליך ההדחה יסתיימו לפני הבחירות המקדימות במפלגתם, שהחלו בינואר השנה; בולטון מותח עליהם ביקורת ואומר, שהחיפזון גרם לכך שניהלו בצורה שגויה וכושלת את ההליך כולו.

הדמוקרטים התנהגו כמו טראמפ

ההליך התמקד בנסיונו של טראמפ לקשור בין היחסים עם אוקראינה לבין רצונו להפיק תועלת פוליטית מהם. טראמפ נמנע מלהזמין את זלנסקי לבית הלבן ועיכב סיוע ביטחוני לאוקראינה בסך 400 מיליון דולר, וביקש במפורש מזלנסקי לסייע בשתי חקירות שיסייעו לו פוליטית: טענות לשחיתות בה היה מעורב הנטר ביידן, בנו של ג'ו ביידן; וטענות שאוקראינה התערבה נגדו בקמפיין 2016. שתי הטענות היו חסרות יסוד, אך טראמפ ופרקליטו, רודי ג'וליאני, המשיכו להפיץ אותן וביקשו למצוא להן תימוכין באוקראינה.

"תומכי ההדחה ניהלו את ההליך ברשלנות", מאשים בולטון. "נראה היה שהם נשלטים יותר בידי רצונם להגיע במהירות להצבעה, כדי שלא להתנגש עם הפריימריז הדמוקרטיים, מאשר בידי ניהולה של חקירה מקיפה. אם לטראמפ מגיע לעמוד לדין ולהיות מודח, לציבור האמריקני מגיע ניסיון רציני ומעמיק להצדיק את הצעד יוצא הדופן הזה. זה לא מה שקרה", בגלל לוח הזמנים הפוליטי שקבעו הדמוקרטים. במידה רבה, הם עשו מה שהאשימו את טראמפ בו: ניצלו כוח ממשלתי לצרכים בלתי- ממשלתיים.

התוצאה הייתה, אומר בולטון, שהליך ההדחה הצטמצם בצורה משמעותית ולא אפשר לבדוק את מעורבותו הפסולה של טראמפ בנושאים אחרים - סוגיות פליליות ואזרחיות, מקומיות ובינלאומיות. טראמפ השתמש בנושאים אלו לצרכיו האישיים - הפוליטיים, הכלכליים ואחרים. בולטון מדגיש, כי הוא אינו כופר בסמכויות המוענקות לנשיא בסעיף 2 של החוקה, כולל מול משרד המשפטים, אך מוסיף: "לנשיא אסור להשתמש לרעה בכוחות הלגיטימיים של המדינה, בכך שהוא סבור שהאינטרסים האישיים שלו זהים לאינטרסים הלאומיים, או על-ידי המצאת תירוצים להסתרת חתירתו להגשים אינטרסים אישיים שלו תחת המסווה של אינטרסים לאומיים".

לדעת בולטון, בית הנבחרים לא היה צריך להתמקד בפרשת אוקראינה לבדה. היה עליו לבחון את התערבותו של טראמפ בהליכים נגד הלקבנק הטורקי (לבקשתו של רג'פ טאיפ ארדואן) ונגד חברות ZTE ו-Huawei הסיניות (לבקשתו של שי ג'ינפינג), כמו מקרים נוספים של התערבות מצידו. אם כך היה נעשה, היה יותר סיכוי לשכנע חברי קונגרס נוספים שהוא ביצע עבירות המצדיקות את הדחתו. "אני מתקשה מאוד למצוא החלטה של טראמפ בתקופת כהונתי, שלא הייתה מונעת מחישובים של בחירה מחדש", הוא כותב בהקשר זה.

בולטון גם מאשים את הדמוקרטים בכך שהושפעו מ"מצב הרוח ההיסטרי של רבים מתומכי ההדחה, שלא בררו באמצעים כדי להדיח את טראמפ". כתוצאה מכך, לא היה שום סיכוי לבצע הליך מלא וראוי - ולכן גם הרפובליקנים שאולי היו מוכנים לשקול הדחה, נדחפו להתנגד לכך. כבר מתחילת ההליך היה ברור שהוא נושא אופי מפלגתי מוחלט, ולכן גם היה ברור שבית הנבחרים יגיש כתב אישום ושהסנאט יזכה את טראמפ.

"היו מתפנות עוד משרות"

בספרו מתאר בולטון את הפעילות בצמרת הממשל, לאחר שטראמפ עיכב באביב 2019 את הסיוע לאוקראינה - כאמצעי לחץ על זלנסקי להיעתר לבקשותיו הפוליטיות. הוא מסביר, כי היה חשוב מאוד שהסיוע יועבר לפני תום שנת הכספים האמריקנית (30 בספטמבר), כי אחרת - לא ניתן היה להעניקו. במאמצים אלו נטלו חלק שר ההגנה, מארק אספר, ושר החוץ, מייק פומפאו. "לא יכולנו להתעמת ישירות עם טראמפ, כדי להפריך את התיאוריות של ג'וליאני ולטעון שאסור להשתמש במשאבים ממשלתיים לצרכים פוליטיים אישיים. אם היינו עושים זאת, קרוב לוודאי שהיינו נכשלים ויוצרים עוד משרה פנויה או שתיים בקרב עוזריו הבכירים של טראמפ", הוא כותב.

הדרך הנכונה, הסיקו השלושה, הייתה "להפריד את הסיוע הצבאי לאוקראינה מהפנטזיות, לאשר אותו ולאחר מכן לטפל בג'וליאני ובפנטזיות שלו". כל דרך אחרת עלולה הייתה להוביל לפרסומים בתקשורת, שרק יגרמו לטראמפ להתחפר עמוק עוד יותר בעמדותיו. הם גם הבינו, כי עליהם לפנות לטראמפ ברגע הנכון; טעות בעיתוי עלולה הייתה להוריד לטמיון לחלוטין את הסיוע.

בסוף אוגוסט 2019 היו אמורים טראמפ וזלנסקי להיפגש בוורשה, באירועים לציון 80 לפרוץ מלחמת העולם השנייה, אף טראמפ ביטל את נסיעתו בשל סופת הוריקן שפגעה בארה"ב. סגן הנשיא, מייק פנס, נשלח במקומו. בולטון כבר היה בוורשה והשתתף באמצעות הווידאו בישיבה בראשותו של טראמפ על אפגניסטן. בסיומה היה עליו כמעט לצעוק "חכו, מה עם אוקראינה?" כדי להזכיר שגם נושא זה נמצא על סדר היום.

טראמפ הגיב: "אני לא שם קצוץ על נאט"ו. אני מוכן לומר: אם אתם לא משלמים, לא נגן עליכם. אני רוצה שה-300 מיליון דולר ישולמו דרך נאט"ו". בולטון מגיב בספרו: "מובן שכל זה היה בלתי אפשרי מבחינה מעשית, וזה שיקף את חוסר ההבנה המתמשך של טראמפ לגבי מקורות הכספים ודרך חלוקתם, אבל זה לא היה חדש". טראמפ הנחה את פנס להודיע לנאט"ו, כי על הברית לסייע לאוקראינה במקום ארה"ב. בסופו של דבר, בין היתר בלחצו של פנס, שחרר טראמפ את הסיוע בספטמבר שעבר.