מכובדי,
נניח שהיית רוצה לקנות לביתך מכונת אספרסו משובחת. בסיבוב בדיקת מחירים, היית מגלה שהמחיר נע בין 3000-7000 ש"ח. והיה מאן דהו מציע לך מכונה יקרה ב-500 ש"ח בלבד. לשאלתך מה סיבת המחיר הזול, היה משיב: המכונה הזו מוברחת/גנובה. האם היית רוכש אותה? ברשותך אני מנחש את תשובך: חד-משמעית לא!
ונניח שהמוכר היה עמרי שרון? ברשותך, אנחש שוב: חד-משמעית לא, ואפילו הייתי כותב על זה. ואם הייתי מקשה עליך דן, ושואל אותך לסיבת הסירוב, היית מן הסתם משיב: אין לי עניין לקנות משהו (כל דבר) שלא הושג ביושר. רכישת מוצר גנוב או מוברח, יהא מחירו אשר יהא, מבטלת את זכותי (וחובתי) להילחם בשחיתות ובפשע. ואני סולד ממושחתים/עבריינים/פושעים.
ונניח, רק נניח, שעמרי ואריאל שרון היו מציעים לך בעסקת ברטר, במקום מכונת קפה ביתית, אידיאולוגיה גנובה? למשל הינתקות?
יש לנו הוכחה דן: למרות סלידתך מהשחיתות, וידיעתך מי הם המוכרים, לא עמדת בפיתוי. רצית אותה, את ההינתקות הגנובה, שהושגה באמצעים פסולים, ובזכות פתקים ומנדטים שנגנבו מיריביך הפוליטיים. גנבים לא יגנבו סחורה, אם אין בצד השני מי שיקנה. ואתה דן, היית בצד השני, וקנית. אל תעשה לעצמך חיים קלים: ההינתקות והשחיתות חד הם!
עכשיו אתה מתנפל עליו. אז תדע לך, שמנקודת המבט של עמרי, "יצאת מניאק". אחרי שנהנית מ"הצגת הגירוש", אתה מתלכלך עליו. לא מקובל. לעומתך, ארי שביט ואמנון אברמוביץ' משחקים אותה גברים. הם עומדים בהסכם. אחרי שניהנו, הם עומדים לרשותו, עם כל מה שמשתמע מכך.
מה חשבת? שמופז היה תומך בגירוש היהודים אם שרון היה נוטל ממנו את תיק הביטחון ומעבירו (נניח) למתן וילנאי? וזאב בוים ורוני בראון, האם הם פראיירים לאמץ בלא תמורה, את האידיאולוגיה שהתחנכו לסלוד ממנה? הכול כאן אינטרס אישי. במקום לשמור על כללי המשחק, תמכתם ברוצחי האידיאולוגיה.
כולם שותפים לשחיתות דן. עמרי ואריאל שרון רצו את הגנתם של כלבי השמירה ממזוז וארבל, רוני בראון ואחרים רצו ג'ובים, אתה וחבריך, למרות שהקלפי קבע שאתם המיעוט, רציתם לראות במימוש האידיאולוגיה שלכם. הייחום הקהה את חושיך.
נכון, אתה נחשב למתריע בשער. אלא שמאבקך בשחיתות, נגוע בכנות פגומה. החוכמה היא לעמוד בפיתוי, דן. אלף ש"ח תמורת מכונת קפה גנובה - לא מספיק מפתה. גם לא מכונה בחינם. אבל אידיאולוגיה גנובה, מפתה. ועוד איך מפתה. שרון המושחת ידע עם מי יש לו עסק, ונתן לך ולחבריך תומכי הגירוש, מתנה אידיאולוגית מייחמת.
זעקתם של האזרחים שנעקרו מביתם, ואלה שגנבו את קולם - שמענו וקראנו - עוררה אצלך סימפטיה. זה הכול. לזעוק מעל כל במה: "לא רוצה הינתקות גנובה"! זה היה למעלה מכוחותיך המוסריים. האמביוולנטיות שלך כלפי שרון מוכיחה את הקלישאה השוביניסטית: כולם זונות. השאלה היא המחיר.
למה לעזאזל אי אפשר לומר למנהיג מושחת רק דבר אחד כפול מיליון פעם: לך הביתה?! רק כך נלחמים בשחיתות. לא עם מסרים כפולים.
אילו המחנה שאליו אתה משתייך היה צריך להתמודד עם בגידת המנהיג שבחרתם, הייתם חשים עד כמה קשה היא צריבתה של הבגידה. סכנה כזו, אין סיכוי שתתרגש על השמאל. ואם כן, הייתם "שוחטים" את הבוגד, והופכים את חייו לגיהינום, עד שהיה מניח את המפתחות, והולך הביתה בבושת פנים. היה יכול לצעוק מיליון פעם: "טובת העם מחייבת"! זה לא היה עוזר.
דמוקרטיה בריאה לא יכולה לסבול מנהיגים מושחתים. פוליטיקאי, מרגע פרסום קלונו ברבים, יחשב קיצו לאחור. לא אצלנו. השופט חשין, בנאום הפרידה שלו מכס השיפוט, שטח את תחינתו בפניכם: "הילחמו בשחיתות בכל עוז". לפניו שמענו את כבוד השופט יצחק זמיר, אומר ש-"השחיתות היא מחלה ממארת, ומהווה את הסכנה הגדולה ביותר לקיומנו כמדינה".
בתוכנית "משעל-חם" האחרונה (14.2.06), ישב לידך רזי ברקאי שאמר: "לציבור אין בעיה עם מנהיג מושחת, ובלבד שלא יהיה פראייר". היה מי שציטט את ארתור פינקלשטיין שאמר: "עדיף מנהיג מושחת, על מנהיג מטומטם". אם אלה המסרים שמפיצים מעצבי דעת הקהל, מה הפלא שבסקר שהתפרסם ב"כנס שדרות", רק 9% מהציבור חושבים שהשחיתות צריכה להיות נושא מרכזי בבחירות. את "ההישג" המפוקפק הזה, צריך לזקוף לזכותם של "שומרי האתרוג".
אומנם ההינתקות מאחורינו, ואין להשיב את הגלגל לאחור. אבל נשארנו עם השחיתות והמושחתים שטרם אמרו את המילה האחרונה. אם אתה רוצה להלחם ממש בנגע המתפשט הזה, וניכר בך שאתה רוצה, קבל עצה מיהודי פשוט עם שכל ישר. תסמן מטרה אחת בלבד, ורק אותה תדרבן/תתקוף: "שומרי האתרוגים". הם, ורק הם מסוגלים לבער את השחיתות מחיינו. בתנאי כמובן שנשיכתם לא תהיה סלקטיבית...
