מלחמה סרוגה על השבת הציבורית

הרפיון שמגלה הציבור הדתי-לאומי בכל הקשור לשמירת השבת הציבורית עומד במרכזה של החוברת "שבת מבוכה" שמפרסם השבוע ארגון חותם, העוסק בהעלאת נושא היהדות לסדר היום. החוברת היא חלק מקמפיין שבמסגרתו הופץ סרטון [ראו בהמשך] שבו נטען כי את הציבור הסרוג "מקפיצים" נושאים לאומיים אך לא נושאים דתיים.

בחוברת, המתפרסמת במקביל לציון 85 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מהוגי הרעיון הציוני-דתי, מותח הארגון ביקורת על התנהלות ציבור חובשי הכיפות הסרוגות, וכותב כי "תפקידה של הציונות הדתית אינו יכול להסתכם רק ברצון להאהיב על עם ישראל את מצוות התורה – כסגנונה של תנועת חב"ד, אף שאין כל ספק כי יש בכך חשיבות ותועלת רבה - אלא יש לפעול באופן אקטיבי לקידום הרעיון הציוני דתי – עד שתהא המדינה הזו ראויה לשליחות שהוטלה על עם ישראל בארצו – להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש", כחזונו של הרב קוק.

בחותם מציינים את הכוחות הפועלים נגד השבת, וכותבים כי קמפיין ההדתה אינו מחאה תמימה, אלא מהלך רחב שמנסה לזרוע חשש בציבור מפני כל ביטוי של יהדות במרחב הציבורי בישראל. משכך, הם אומרים, דווקא בעת הזו מוטלת על הציבור הדתי-לאומי (לצד פעילות הפצת התורה, ההתיישבות והחינוך) השליחות לעמוד על המשמר ולהיאבק במחשבה ובמעשה על חיזוק פניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".

בביקורת על ארגונים ליברליים בציונות הדתית, הם קוראים ש"לא לשתף פעולה עם הפועלים, בהם גם מקרב הציבור הדתי לאומי, במטרה לייבש את הרוח היהודית במדינה בשיטה של הפרטת שירותי הדת ומסגורם במרחב הפרטי האישי", ומסבירים: "הולכת ונשמעת יותר ויותר עמדה ליברלית קיצונית שטענתה נגד הכפייה הדתית או 'ההדתה' נובעת משלילת הרעיון הבסיסי של מדינת ישראל כמדינה יהודית. האוחזים בדרך זו יודעים היטב כי הדרך למדינת כל אזרחיה חייבת לעבור בהפרטה ובהפרדה של הדת מהמדינה, ובביטול המרחב הציבורי היהודי במדינת ישראל... מדינת ישראל כוללת בעצם הגדרתה מרחב ציבורי בעל אופי יהודי. במרחב הפרטי יעשה כל אדם כרצונו, אך המרחב הציבורי כולל נורמות שעל הפרט לעמוד בהן, נורמות של דרך ארץ כגון לבוש ושיח, נורמות חוקתיות כגון חוקי תנועה וביטחון פנים, וכן נורמות תרבותיות. לא מדובר בכפייה דתית כמשמעה – כפייה על הפרט, אלא במהותה הבסיסית של המדינה שכל פרט ופרט מכיר בה מעצם שייכותו אל הכלל וכאזרח המדינה".

ארגון חותם אינו מסתפק בביקורת, אלא מתווה את דרכי המאבק תוך הגדרת מטרתו, כלא פחות מאשר מלחמה: "מדובר במאבק תרבותי ראשון במעלה שלא היה כמותו מאז הקמת המדינה, והוא כולל זירות רבות – בתקשורת, במשפט, בתרבות, וכמובן בשדה הפוליטי. הקריאה מכוונת כמובן לנציגים ולמנהיגי הציבור, אך אין זה פוטר את השאר. מלחמת השבת היא מלחמת מצווה שאין חוזרים עליה מעורכי המלחמה, ועל כולנו להיות מגויסים".

בין היתר מוצע להעדיף תוצרת מחנויות המכבדות את השבת, פנייה לפוליטיקאים והצבעה עבור שליחי ציבור המתחייבים לפעול למען השבת. כמו-כן, מתבקשים אוהבי השבת, כלשון המחברים, לפעול בחינוך, בהסברה, במעשה, ובמישור הציבורי-פוליטי. "אנו חייבים לשנן לעצמנו את דבריו של הראי"ה, ששב וטען כי פגיעה בשבת מהווה פגיעה אנושה בתחיית האומה וביישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל. הרכבת המתקדמת לפי תהום לא תעצור מאליה".