2020 הייתה אמורה להיות השנה בה מכונת הייצוא הסינית תתחיל להיעצר. הנשיא דונלד טראמפ הטיל מכסים נרחבים על טובין סיניים. מדינות כמו צרפת ויפן לחצו על חברות מקומיות להעביר ייצור אל מחוץ לסין. במקום זאת, סין בע"מ שוב עושה שרירים – קובע ניו-יורק טיימס.

לאחר שנפתחו מחדש בסוף פברואר ובתחילת מארס, המפעלים הסיניים החלו בבליץ שעדיין צובר תאוצה. הייצוא זינק בחודש יולי לשיעור השני בגובהו אי-פעם, קרוב לשיא של דצמבר שעבר. סין נגסה בקיץ הנוכחי בחלקן של מדינות אחרות בסחר העולמי, ויצרה דומיננטיות העשויה לשרוד הרבה לאחר שהעולם יחלים מהקורונה. סין מראה שלא ניתן לעצור את מכונת הייצוא שלה – לא בידי הקורונה ולא בידי ממשל טראמפ. היא מסתמכת לא רק על העלויות הנמוכות שלה, כוח העבודה המיומן שלה ויעילות הייצור שלה, אלא גם על מערכת הבנקאות הנשלטת בידי המדינה ואשר העניקה הלוואות לעסקים קטנים וגדולים כדי להתמודד עם המגיפה.

הקורונה מצאה את סין במצב טוב יותר מאשר מדינות יצואניות אחרות. היא מייצרת בדיוק את מה שבתי החולים ומשקי הבית בעולם צריכים כרגע: ציוד מגן אישי, מוצרים לאיכות החיים בבית והרבה מוצרי אלקטרוניקה אישיים. במקביל, נפגע משמעותית הביקוש למוצרי הייצוא הכבדים של ארה"ב ואירופה, כמו מטוסי בואינג ואיירבס. וכאשר רוב המשקים למעט סין שוקעים לצמיחה שלילית, הצטמצם הביקוש לרוב המוצרים שמייצאות המדינות המפותחות, כולל נפט.

יצרנית הרהיטים Hongyuan בעיר גונז'או שכרה 50 עובדים נוספים בשל העלייה בהזמנות מחו"ל לסאונות ביתיות. מעט דרומה משם, חברת סטאר ראפיד ממשיכה להרוויח מייצור אבות טיפוס של רובוטים ומודלים לתעשיית ההיי-טק. ואילו כמה קילומטרים מערבה, יצרנית מערכות הסטריאו Trueanalog הורידה מעל הפרק את האפשרות להעביר את הייצור לארה"ב שהיא שוק היעד העיקרי שלה, או לוויטנאם שם השכר נמוך יותר.

לדברי הטיימס, כוחה של מכונת הייצוא הסיני מקשה על מאמציו של ממשל טראמפ לסגור את הפער המסחרי בין שתי המדינות. טראמפ טוען, כי פער זה מלמד שסין פועלת בצורה בלתי הוגנת, וניהל ומנהל קמפיינים בהבטחה לנהוג כלפיה ביד קשה. בינואר השנה הבטיחה סין להרחיב את הייבוא מארה"ב, אך בפועל הרכישות נסחבות. ההסכם הותיר בעינם את המכסים בשיעור 25% שהטיל טראמפ, אך נראה שהללו אינם מונעים מרוב האמריקנים להמשיך ולרכוש מוצרים סיניים. ואפילו עם מכסים שכאלו, הייצור בסין עדיין זול מאשר במדינות אחרות.

יתרונות העלות סייעו לסין להגיע באפריל-יוני השנה לקרוב ל-20% מהסחר העולמי, לעומת 12.8% ב-2018 ול-13.1% אשתקד. חלק מן העלייה היא זמנית, שכן מפעלים במדינות אחרות נסגרו בשל מגבלות הקורונה או בשל מחסור בחומרי גלם שגרמה המגיפה, חלקה של סין עצמה בייצוא העולמי ירד ל-11% בלבד ברבעון הראשון של השנה, כאשר היא נאבקה בנגיף.

עם זאת, סין מצטיירת כעת כיצואנית חזקה במגוון של תחומים, גם אם המחירים צפויים להישאר נמוכים בחודשים הבאים בשל המיתון בשוקי היעד. עודף הסחר שלה התנפח בקיץ הנוכחי, במיוחד בחודש יולי. הייצוא הסיני נעזר גם בחולשתו המסתורית של המטבע המקומי, הרנמיבי (יואן), שנותר ברמה נמוכה גם כאשר היא התאוששה מן הקורונה. הוא התחזק רק בצורה קלה מול הדולר בחודשים האחרונים, ואף נחלש ב-6% מול האירו למרות המיתון הכבד באיחוד האירופי. כלכלנים זרים סבורים, כי ממשלת סין מנצלת את שליטתה במערכת הפיננסית המקומית כדי לשמור על חולשתו של המטבע ובכך להוזיל את מוצרי הייצוא שלה.

יתרונותיה של סין אינם מצטמצמים למטבע חלש, מציין הטיימס. היא בנתה בתוך עשור רשת של רכבת מהירה בין 700 ערים, ויש לה תרבות של כוח עבודה כנוע המייצר שעות מרובות ואיגודים מקצועיים חלשים. היצרנים אינם מוגבלים בתקינה של איכות הסביבה כמו במדינות רבות אחרות.

שיהיה ברור: שליטתה של סין בייצור העולמי עלולה להיפגע בשל שינויים גיאו-פוליטיים, כמו למשל אם ממשלות אחרות ידרשו מהמגזר העסקי המקומי לגוון את שרשרת האספקה שלו. ארה"ב ויפן כבר החלו לעשות זאת, וכך גם כמה ממשלות אירופיות ובמיוחד בתחום התרופות. חברות גדולות היכולות למצוא חלופות, כבר בוחנות אותן. אך נכון לעכשיו, הקורונה – שקרקעה טיסות והאטה את הלוגיסטיקה – מגנה על סין מנסיונות להעביר ייצור למדינות אחרות. ואילו חברות רב-לאומיות רבות קיצצו בהשקעות בשל הירידה בביקושים העולמיים, ואין להן כסף להקים מרכזי ייצור חדשים.