סתיו

"שלהי דקייטא קשיא מקייטא" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט עמוד א'), אמרו חז"ל, שהכירו היטב את אקלים ארצנו. כלומר, סוף הקיץ קשה מהקיץ עצמו. נזכרתי באמרתם בגל החום, שפקד אותנו השבוע.

כמה נחליאלים צהובים עמדו בשלולית באחד השדות, והרוו את צימאונם. כבר הרבה זמן לא ראיתי נחליאלי צהוב, שכמו הנחליאלי הלבן הנפוץ (שאף זכה שמתי כספי ישיר עליו) מבין אחד-עשר מיני נחליאלי, מגיע ארצה לתקופת החורף, כמו הלבן, ופרטים מעטים ממנו מקננים בצפון הארץ.

בשדות אוספים את היבול, ומכינים אותם לעונה החדשה. בהרבה מקומות, בעיקר, בכביש 6, נראים חצבים. בגינתי פורחת חבצלת קטנת-פרחים, שמקדימה את חבצלות החוף. בילדותי לימדו אותנו, שאלה מבשרי הסתיו; אך מעולם לא הצלחתי להבדיל בין סתיו לבין שלהי הקיץ. הסתיו כבר כאן, כיוון שבעוד פחות משלושה שבועות נחגוג את ראש השנה, וכשלושה שבועות אחריו נתחיל להתפלל לגשמי ברכה.

חוצפה ורוע-לב

דווח, כי המשטרה התעקשה לנתח את גופתו של הרב שי אוחיון, שנרצח בצומת סגולה בידי מחבל. טענתה המדהימה בבית המשפט הייתה, שיש לברר האם הנרצח בפיגוע לא, חס וחלילה, התאבד.

איני נגד ניתוחי גופות. לפעמים יש בהם צורך. אלא שהרבה מאוד חוצפה יש בטענת פרקליטת המשטרה וגם עשרה קבין של רוע-לב. ואני מניח, ששום צעד משמעתי לא יינקט נגד הפרקליטה, שהעזה לטעון טענות אוויליות וקנטרניות כאלו בבית המשפט. ואכן, יכול להיות, שבמוחה הסוטה של הפרקליטה קפץ הרב אוחיון ביוזמתו על סכינו של הרוצח המתועב.

אחר-כך ירצו לשכנענו, שהמשטרה פועלת בתום-לב, בידיים נקיות ובלא כל אפליה (עיינו בהתחסדות המתמשכת של רוני אלשיך, שלדאבוננו היה מפכ"ל המשטרה עד לא-מכבר). כדאי ליושבים במטה הארצי בשיח' ג'ראח בירושלים להביט במראה, ולהתפטר, כי יש גבול לכל תעלול.

היתר

בשכונה שקטה בפאתי שיכון דן בצפון תל אביב, ממש על גדות רמת החיל, נמצא, כנראה, הצומת הכי מאקברי במדינה - רחוב עולי הגרדום נפגש שם עם רחוב הרוגי מלכות. ניסיתי לברר, האם מותר לכוהנים לעבור במקום, אך טרם קיבלתי תשובה.

מביש

נער ערבי, שמיידה אבנים על חיילים כשהוא מתקרב ללא חשש לעבר הכוח בחברון, מככב ביממות האחרונות בסרטון ברשתות חברתיות ערביות ויהודיות, ומעורר סערה. את הסרטון העלה לטוויטר ח"כ בצלאל סמוטריץ'.

מצה"ל נמסר, "על פניו ומבלי לצפות בסרטון המלא, ההתנהלות, הנראית בסרטון, אינה ההתנהגות המצופה מלוחמים בצה"ל. לוחמי צה"ל נדרשים למנוע אירועים מסוג זה ולהפעיל כוח על-פי שיקול-דעת ועל-פי הוראות הפתיחה באש. הסתיים תחקיר ראשוני בנושא ויופקו לקחים בהתאם. בהמשך יוצג התחקיר למפקד פיקוד המרכז, אלוף תמיר ידעי".

ח"כ סמוטריץ': "... מי שאימן את החיילים האלה להגיב ככה לא ראוי להיות מפקד עוד יום אחד".

ואכן, החיילים אינם אשמים וגם לא מי שאימנם, אלא הרוח הרעה, שמנשבת בצבאנו שנים רבות בחסות שרי ביטחון, רמטכ"לים, אלופים ופצ"רים, שסירסו את צבאנו, והפכו את חייליו לחוכא ואטלולא, שמפחד פן יתעמרו בהם מפקדיהם, בכירים בצבא, פרקליטים ואולי שר הביטחון, אם יגיבו בהגיון וכהלכה. עיינו בערך אלאור אזריה.

החייל, שהופקד (או שמא הופקר) באותה הסמטה בחברון, ידע היטב, שהוא, ולא מפקדיו עד מפקד האוגדה ואולי גבוה מזה, ישלם את מלוא המחיר ואף יותר כשיעשה את הנדרש ממנו, ויירה על הטרדן, שמסכן את חייו ואת חיי חבריו. וזכורה לרע הסטירה, שהחטיפה נערה ערבייה לקצין צה"ל בלא שאונה לה כל רע. הבלגה מול התגרויות ערביי יהודה ושומרון אינה גבורה, אלא טירוף מערכות, הגובל בלשון המעטה באווילות.

ויש היבט נוסף: ברשתות החברתיות הערביות יש מי שמגנים את הנער המתפרע, שהפך לגיבור ברחוב הערבי, וטוענים, שמעשהו משרת את הכיבוש הישראלי ומעניק לו יחסי ציבור מצוינים ברחבי העולם, כיוון שבעולם מעריכים את התאפקות החיילים החמושים, למרות שאם מתפרע ישליך אבן על שוטר/חייל במקומותיהם, הוא ישלם על כך ביוקר רב.

קבוצת איכות

ישראל ציגלמן, ידידי עוד מנעורינו בצופים, העביר לי מכתב של בועז העצני: "'מי כאן ימני במקור?' שאלה דלית סוטר (גלי בת חורין) המדהימה, יוזמת 'פורום קפה שפירא', במפגש השני של קבוצת חברי פייסבוק לפני כמה שנים. המקום: קפה שפירא בדרום תל אביב, לב שכונת המסתננים. מכאן שמו של הפורום.

מתוך כחמישים איש הרימו את ידם שלושה - אני, שושנה זילבר - אשתו של אריאל זילבר - ועוד אחד. כלומר, כל יתר הקבוצה היו שמאלנים לשעבר.

מי שרגיל לימין מִסכן שחוכמתו בזויה, שרגיל לנהל מלחמות מאסף, ולרוב להפסיד, בהיותו קבוצה קטנה מדי, שרובה דתית, רואה בפורום הזה לא פחות מהגעתה של תגבורת קריטית בעיצומו של קרב אבוד. זה בערך מה שחלמנו עליו בתקופת אוסלו ובנסיגה מעזה, ולא היה לנו. מבחינתי, זה לא פחות מהתגשמות חלום.

אלה אנשים שהשכל, ההיגיון ומה שקורה במציאות משחקים אצלם תפקיד, ואם אוסלו או הנסיגה מעזה, נכשלו, אז למרות שהיו חלק מהמחנה, שהאמין במהלכים הללו, הם אינם מוכנים לתמוך במה שנכשל בעליל. אלה אנשים שלמרות שחלק גדול מהם חילונים, יהדות וציונות חשובות להם, ואינם מוכנים לקבל את מחיקת הערכים הללו.

אלה אנשים שאינם מוכנים שנהיה מוצפים במהגרי עבודה מאפריקה כי זו מדינה יהודית, וגם אינם מוכנים לחיות עם הסתירה, שמנסים לשווק להם: מצד אחד חייבים למסור מהר את יהודה ושומרון כדי לשמור על רוב יהודי במדינה, ומצד שני, אותם אנשים שמטיפים להם עושים הכל כדי שלא יסולקו עשרות אלפי מהגרי העבודה מאפריקה. אלה אנשים שאינם קונים את ההגדרה של מהגרי עבודה, ששילמו כסף טוב למבריחים, שיביאו אותם לגבולנו, כ"פליטים" ו"מבקשי מקלט".

אלה אנשים שמבינים שלא כל התרבות, לא כל האמנות, לא כל האינטלקט, ובטח שלא כל החוכמה נמצאים בשמאל, והם רוצים להציב אלטרנטיבה לאומית. אלה אנשים שמבינים היטב את המשחק ההרסני של בית המשפט העליון ומבינים לאיזה אסון הוא גורר אותנו. אלה אנשים שהפסיקו לקנות את השקר הפלשתיני, ואינם מוכנים למסור את הארץ לארגון טרור בתירוצי-שקר כלשהם. אלה אנשים שלא ויתרו על האמונה בצדקת הדרך. אפשר להמשיך עוד, אבל הרעיון ברור.

'פורום קפה שפירא' יצא לדרך של הקמת חלופה תרבותית ורעיונית לשמאל, ואינו מסתפק רק בתוצאות הקלפי, שהן הכרחיות, אך ממש לא מספיקות; וניסיון ארבעים השנה האחרונות מעיד. 'פורום קפה שפירא' הוא בדיוק מה שאין באירופה; ולכן, היא מתמוטטת ונכבשת על-ידי ההגירה המוסלמית.

'פורום קפה שפירא' מאפשר לאנשי ימין לקחת חלק בקבוצה תרבותית ברמה גבוהה, מנומקת, רהוטה, בעלת סדר-יום לאומי, שמטרתה התחדשות השיח היהודי, ציוני, ישראלי מול גלי הטירוף, המגיעים מהמערב ההולך ונרקב. 'פורום קפה שפירא' באיכותו, מושך עוד אנשי שמאל ספקניים להעז ולצאת מן הארון השמאלני, שהם כלואים בו כי יש מי שיקלוט אותם, ויש קבוצת איכות להשתייך אליה".