התנועה לאיכות השלטון עתרה (יום ו', 19.10.07) לבג"צ להורות לוועדת וינוגרד לבטל את החלטתה שלא לפרסם מסקנות אישיות והמלצות אישיות בדוח הסופי שלה. בג"צ הורה לוועדת וינוגרד להשיב תוך עשרה ימים לעתירת התנועה.
התנועה גם מבקשת מבג"צ לתת צו ביניים המורה לוועדה להימנע מהגשת הדוח הסופי עד ההכרעה בעתירה. לכל הפחות, מתבקש בג"צ לקיים דיון דחוף בעתירה, משום שהוועדה עומדת לסיים את עבודתה בתוך שבועות אחדים.
בעתירה טוענים עורכי הדין אליעד שרגא, ברק כלב ומיקה קונר קרטן, כי על ועדת הבדיקה בעניין המלחמה בצפון, בראשות השופט (בדימ.) ד"ר אליהו וינוגרד, הוטל בכתב המינוי שלה לבדוק ממצאים ומסקנות ולהמליץ המלצות. לפיכך, חרגה הוועדה מסמכותה כאשר החליטה שלא לפרסם מסקנות אישית. ההחלטה גם אינה סבירה ופוגעת פגיעה קשה באמון הציבור.
כתב המינוי מדבר על מסקנות והמלצות
בעתירה נטען כי בכתב המינוי נקבע, בין היתר, כי "הוועדה תבדוק ותקבע ממצאים ומסקנות וכן תגיש המלצות ככל שתמצא לנכון, בנוגע לדרג המדיני ולמערכת הביטחון בכל הנוגע למכלול ההיבטים של המערכה בצפון".
בדוח החלקי שפרסמה הוועדה באפריל 2007 ציינה כי ההחלטה אם לקבוע המלצות אישיות, בין בדרג המדיני ובין בדרג הצבאי, תיפול לאחר בדיקת המערכה בכללותה.
בראשית אוגוסט השנה עתרו הסנגוריה הצבאית ועו"ד אברהם פורז לבג"צ כדי להבטיח זכות עיון וטיעון לפני הוועדה למי שעלולים להיפגע ממסקנותיה. העתירה הסורה לאחר שהוועדה הודיעה
כי "העקרונות של סעיף 15 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968 מחייבים את הוועדה בפעולתה. בהתאם לכך, הוועדה מתחייבת ליתן הודעה למי שעלול להיפגע מהדוח ולהודיעו מהי הפגיעה הצפויה, ליתן לו זכות עיון בחומר הראיות הרלוונטי לפגיעה הצפויה, ולאפשר לו את זכות הטיעון לפני הוועדה".
פניית התנועה
ב-9 באוקטובר 2007, לאחר שלא נשלחו כל מכתבי אזהרה ולנוכח העובדה שהוועדה מתעתדת לסיים את עבודתה בתוך כמה שבועות וכן לנוכח פרסומים בכלי התקשורת כי היא אינה מתכוונת לכלול בדוח הסופי שלה מסקנות אישיות, פנתה התנועה לאיכות השלטון ליו"ר הוועדה בדרישה להבהיר את עמדת הוועדה.
במכתב תשובה מיום 18 באוקטובר 2007, אישרה למעשה הוועדה את החשש שעליו עמדה העותרת במכתבה בדבר ההימנעות ממסקנות והמלצות אישיות. ההסבר העיקרי של הוועדה היה הרצון להקדים את מסירת הדוח.
סתירה למהות הבדיקה
בעתירתה לבג"צ טוענת התנועה לאיכות השלטון כי אף שאין להקל ראש בהמלצות המערכתיות שהגישה הוועדה, הימנעות מפרסום מסקנות אישיות וממתן המלצות, מתוך רצון להקדים את פירסום הממצאים בשבועות או חודשים אחדים, מנוגד למהותה של הבדיקה ולהגדרת תפקיד הוועדה. לדעת התנועה, הייתה הוועדה יכולה למצוא דרך אחרת לייעל את עבודתה כדי לשאוף ולקדם את סיום הליכי עבודתה, ואין היא רשאית לעשות זאת תוך זניחת אחת ממטלות הניתוח המרכזיות אשר הופקדו בידיה.
