שאלת הפערים בתמליל השיחה בין אור אלוביץ לבין החוקרת סיון סבן בתיק 4000 איננה "רק" האם הוא זויף במתכוון, ואם כן - מי אחראי (כפי שכתב כאן יואב יצחק; ראו קישור משמאל). היא איננה "רק" האם הפרקליטות התכוונה להגיש לבית המשפט ראיה פגומה, בלשון המעטה. והיא ממש איננה עניין טכני. יש כאן שאלה מעשית ביותר, שיכולה להשליך על כל לוח הזמנים לניהולו של התיק.

לפני כן - הערה רוחבית חשובה. חלק משמעותי מן הקורס שעברתי בבית הספר למודיעין בשנים 1983-1982, כאיש 8200 לעתיד, היה אוצר מילים בערבית. למרות שכולנו באנו עם ידע בערבית, כולל מי שדיברו את השפה בבתיהם, היינו צריכים ללמוד המון מילים, מושגים ושמות שבשימוש הצבא הסורי (זירת היעד שלנו) שלא הכרנו קודם לכן. הסיבה הייתה פשוטה בתכלית, כפי שאמרו לנו המדריכים: "מילים שלא תדעו - לא תשמעו". המוח שלנו משלים פערים לפי הידע שברשותו, וממילא הוא אינו יכול להשלימם אם אין לו הידע המתאים.

הדבר נכון לחלוטין גם כאשר מדובר בתמלול של שיחה בשפת-האם. דוגמה קטנה: במשפט הולילנד דובר רבות על "תוספת שבס" - הגדלת אחוזי הבנייה לפי מתווה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס. אבל חלק מחוקרי המשטרה לא הכירו את המונח, ובמו עיני ראיתי תמלילים בהם נכתב "תוספת שב"ס". הם שמעו על השב"ס, לא על שמעון שבס - וזו הייתה התוצאה. לכן, כאשר את התמלול מבצעים משקלטים חיצוניים - מקצועיים ורציניים ככל שיהיו - תמיד קיימת האפשרות שהם יפספסו שמות וביטויים שאינם מוכרים להם. לדוגמא: בתמליל הזה של אלוביץ, המשתרע על פני 20 עמודים, יש למעלה מ-60 מקומות (!) בהם נכתב "מילים לא ברורות".

מכאן, שקיימת חשיבות רבה לכך שהחוקרים עצמם יעברו על התמלילים וישלימו השמטות כאלו ויתקנו טעויות, שנפלו בתום לב בשל העדר מידע. לפחות מפרשיית תמליל אלוביץ, די ברור שזה לא נעשה בתיקי נתניהו. עובדה שההגנה שמעה בקלות את שמו של עו"ד ז'ק חן בשיחה - ועובדה שבתמליל שהם קיבלו שמו לא הופיע. אם לא מדובר במחיקה במכוון - שזהו שיבוש הליכים חמור - הרי שיש לנו הוכחה לכך שהמשקלטת פשוט לא הבינה את השם, משום שלא הכירה אותו. עוד נחזור לנקודה זו.

נעבור לסוגיה העיקרית. בשורה התחתונה של אפיזודת אור אלוביץ, ברור שההגנה יכולה לכל הפחות לחשוש שמא התמלילים שבידיה אינם מלאים - מסיבה זו או אחרת. אם יש פערים כה משמעותיים בשיחה כה משמעותית, למה שלא יהיו גם בהקלטות אחרות? אפילו כדי לוודא שאין כאלו, חייבים לעבור מחדש על כולן ואולי לתמלל מחדש את כולן, או לפחות לסגור פערים קיימים. בהיקפי ההקלטות בהם מדובר בתיקים אלו, זוהי משימה שתקח המון זמן.

על-פי הערכת News1, בשלושת התיקים יש 4,000-2,000 שעות של הקלטות - הן של חקירות והן של האזנות סתר (רובן הגדול בתיק 4000). לצורך החישוב, נניח שמדובר ב-3,000 שעות. יחס סביר בין הקלטה לבין שקלוט הוא 1:2 או אפילו 1:3 - שעתיים-שלוש של שקלוט לכל שעה של הקלטה. לכך יש להוסיף שמיעה רצופה של כל ההקלטות והשוואתן לתמלילים בידי חוקרים המכירים את התיקים, מהסיבה שהסברנו קודם. זה אומר: בערך 10,000 שעות עבודה. בחשבון של שמונה שעות עבודה ביום, מדובר על 1,250 ימי עבודה. נניח שחמישה מתמללים יישבו במקביל על החומר; הגענו ל-250 ימי עבודה, שהם שנת עבודה שלמה.

המשמעות: אי-אפשר להתחיל את שמיעת ההוכחות בחודש ינואר הקרוב, אולי אי-אפשר להתחיל אותה בכלל בשנת המשפט הנוכחית - כי יש צורך להשקיע שנה שלמה של עבודה רק בבדיקת התמלילים הקיימים ובתמלול מחדש במקום בו יש פערים משמעותיים. ואפילו אם נניח שהגזמנו בגדול, ושצריך בעיקר לעבור על התמלילים הקיימים ולתקן אותם - מדובר לפחות בשישה חודשי עבודה.

אפשרות חילופית היא, שאם הפרקליטות תסרב לבצע את המשימה ובית המשפט לא יעניק להגנה את הזמן הדרוש (ושאלה נפרדת היא מי אמור לשלם מאות אלפי שקלים על העבודה הכפולה) - ההגנה תתנגד שיטתית להגשת כל תמליל שהוא. הפרקליטות הרי טוענת שההקלטה היא הראיה הטובה ביותר ושהתמליל הוא רק כלי עזר. יאמרו הסניגורים: בית המשפט צריך לשמוע בעצמו את כל ההקלטות, כי אין תמלילים אמינים. ואז אלפי השעות הללו יפלו על רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם - שבסופו של דבר יצטרכו תמלילים, כחלק מחומר הראיות לקראת ההכרעה בתיק.

לכן, ההכרעה הניצבת כעת בפני בית המשפט המחוזי בירושלים היא רבת חשיבות. האם ניתן להתחיל בשמיעת הראיות כמתוכנן? אם כן - האם ניתן להתחיל בתיק 4000 כפי שמתכננת הפרקליטות? אם לא - מי, מתי וכיצד אחראי לבדיקת התמלילים הקיימים? מי יבדוק אותם כדי לקבוע האם הם תוקנו כהלכה? ומה כל זה אומר לגבי האווירה הציבורית הרעילה המלווה ממילא את משפט נתניהו? כפי שאמרנו: זה ממש לא עניין טכני.