האלול הזה

בכל בוקר מימי הקיץ, אני אוהבת לשבת במרפסת עם כוס קפה וספר תהילים, להביט אל השמים, להביט אל האופק הרחוק המופלא של כבודו של עולם, להביט אל הרחוב. וכך במיוחד בחודש אלול, חודש בו נדמה כאילו השמים הנמיכו מעט והם קרובים כל כך, קשובים כל כך. וברחוב גברים בטלית ממהרים לסליחות, גם מעט נשים, והם הולכים בראש מורכן וליבם בשמים. תחושת קדושה אופפת, שערי שמים פתוחים והתפילה לאט-לאט בוקעת מבתי הכנסת בסביבה, לאט-לאט מגביהה עוף, מגבירה קול. ואז השופרות והפיוטים ואני מאזינה ולבי מתרחב על החודש המופלא הזה, חודש סיום שנה המסמן תחילת שנה חדשה.

והאלול הזה אחר. האלול הזה שונה כל כך מקודמיו. זהו אלול הדורש יותר התבוננות פנימית מעשייה ומיציאה אל התפילה. הרחוב דומם, אין שומעים את התפילות, את הסליחות מבתי הכנסת. רק עצב ושתיקה. שתיקות. דממה דקה מעיקה. ופיוטי החודש המרגשים יישמעו רק מן הבתים. כל משפחה לפי סגנונה, ואני מתגעגעת לקולות ההמון השרים בעוז "אדון הסליחות" "עננו". וכמו רבים אחרים אאזין להם מביתי בביצועים שונים. בתי הכנסת כמעט ריקים, תפילות מתקיימות במניינים מצומצמים, מתנצלים, בחצרות, בחניות פתוחות. מתפללים וחומקים איש לביתו. אין לנו אווירת אלול מוכרת, מרגשת מעוררת לב.

איך נבקש סליחה? איך נאמר סליחות ברוב עם. מתכוננים לחגים הקרבים בשקט. אפילו אין צורך לקנות בגדים חדשים מרשימים, גם לא נעליים חדשות מבריקות. נראה שאנו הנשים וגם הילדים, נבלה את החגים בבית. נתפלל יחיד, נהיה עם הקרובים לנו ביותר. אולי נמצא כוח לשים מחרוזת חדשה, נתארגן בכל זאת עם תלבושת חגיגית, נחייך אל המשפחה.

ומה יהיה עם השופר? כבר תוהה: היכן אשמע שופר? מה עם המולת הילדים, בבגדים חדשים, המתקרבים לבימת התוקע? מסימני החג המרגשים. מה עם הילדות המתקרבות למחיצה בעזרת הנשים. בשמלות בהירות ופרחים בשערן. אין צורך להשתיק תינוקות שלא יפריעו להתרכז בהאזנה, בכוונת הלב של התוקע. נהיה בביתנו, נאזין מלמעלה למי שיתקע בחצר עבור כולנו. נשאר אולי עם החלוק, עם נעלי הבית ונאזין. ומי שיפריע יהיו ילדינו שלנו, אותם נחבק אל הלב ונבטיח שבשנה הבאה כבר נמלא את בתי הכנסת בהמולת חג, בתפילה ובשופרות.

אולי נרד בכל זאת אם לא יהיה צפוף מידי, לתקיעה מיוחדת עבור הנשים והילדים, או אולי המרחב הפתוח יאפשר שופרות ברוב עם? וזה יהיה מרהיב ומרחיב לב ונשמה. ובינתיים, ואף על-פי כן, החג הזה נלביש את הילדים יפה, נקשור סרטים מבריקים לילדות, כיפה חדשה לילדים. נתלבש במיטב מחלצותינו ונתפלל. נאזין לשופר ונתרכז בקולו הבוקע שערי שמים וקורע לב שכינה. ונשמח. שנה חדשה מתחילה... שנה טובה!