שר המשפטים אבי ניסנקורן (כחול לבן), בעצה אחת ראש הממשלה החליפי בני גנץ (כחול לבן), החליט על הקמת ועדת איתור למינוי פרקליט מדינה. על אפו וחמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובניגוד להסכם הקואליציוני. על-פי החלטת הממשלה משנים-עברו (החלטה שהתקבלה בעקבות פרשת בר-און-חברון), בראש הוועדה אמור לעמוד היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט.

הקמת הוועדה נתקלת בקשיים מכיוון בלתי צפוי: נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, המחייב - כפי שנקבע באותה החלטת ממשלה - מינוי מנכ"ל משרד משפטים כחבר בוועדה. לגישתו, כל זמן שאין מינוי מנכ"ל במינוי של קבע - כיום מכהנת סיגל יעקובי בתפקיד מ"מ מנכ"ל - הרי שאין מניין חוקי (Quorum) לקיום דיונים וקבלת החלטות/המלצות בוועדת האיתור.

היוזמה מצד ניסנקורן ובדחיפת מנדלבליט להקמת ועדת איתור, נעשית בניגוד להסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לכחול לבן, המחייב הקמת ועדה חדשה לקביעת כללים למינויים בכירים בשירות הציבורי. גנץ וניסנקורן טירפדו עד עתה הקמת ועדה כזו, האמורה לקדם מינויים של בכירים רבים ובראשם: מפכ"ל משטרה ופרקליט מדינה. גנץ - המסובך בעצמו בפרשת המימד החמישי, מנסה, למרבה הפרדוקס, למנוע מנתניהו ו/או מאנשיו כל מעורבות למינוי בכירים בקרב גורמי התביעה/האכיפה, בתואנה לניגוד עניינים מצידם.

הבעיה של גנץ וניסנקורן: גם אם יתגברו על התנגדותו של הרשקוביץ ויצליחו להשלים הקמת ועדת איתור - עם או בלי מעורבות בית המשפט העליון, וגם אם תצביע ועדת האיתור על מועמד מטעמה, טעון הדבר הצעה להחלטה לאישור הממשלה. וכאן צפוי עימות לא פשוט, שכן, על-פי ההסכם הקואליציוני, לא יובא בפני שרי הממשלה לדיון ו/או הצבעה שום הצעה למינוי בכיר, בלא הסכמת ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי. ובענייננו: בלי הסכמת נתניהו, לא יוכל גנץ להביא לאישור הממשלה הצעה להחלטה למינוי פרקליט מדינה.

נתניהו התחייב, בשל כתב האישום התלוי ועומד נגדו, להימנע מכל עיסוק בנושא מינוי פרקליט מדינה ומפכ"ל משטרה. דא-עקא, כמי שעומד בראש גוש הימין, מחויב הוא לשמור על האינטרסים של גוש הימין בכלל והליכוד בפרט. על-כן אין בכוונתו לאפשר לגנץ-ניסנקורן לעשות ככל העולה על רוחם.

ההפתעה שבדרך: בכוונת נתניהו להאציל לידיו של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, את הזכות להחליט האם להביא לאישור הממשלה מועמד מסוים - אם וכאשר תחליט ועדת האיתור. ובמילים פשוטות: גנץ יצטרך לקבל את הסכמתו של אוחנה כדי להביא בפני הממשלה הצעה להחלטה למינוי פרקליט מדינה. וזו לא תינתן, אלא אם יסכימו גנץ-ניסנקורן לפעול על-פי ההסכם הקואליציוני ולהקים ועדה שתקבל כללים חדשים למינוי בכירים; ו/או אם המועמד שבכל זאת יוצג "במקרה" מטעמה של ועדת האיתור יהא מקובל על אוחנה ועל שרי הליכוד הבכירים.

אם בג"ץ יתערב וינסה לכפות על הממשלה לקבל את מרותה של ועדת האיתור בראשות מנדלבליט ולקיים דיון בהצעה להחלטה למינוי המועמד שזו תציג, עלול הדבר להיתקל בהתנגדות. שכן, ומאחר שהממשלה הוקמה כממשלה פריטטית, ונוכח חובת קיזוז מצד גוש כחול לבן מחמת שרים מגוש הימין הנתונים בניגוד עניינים (נתניהו, אריה דרעי ואחרים), ספק גדול אם יימצא רוב לאישור המינוי. ובמילים פשוטות: מי שפוסל את נתניהו, עלול לקבל את אוחנה - שהוא הרבה יותר נוקשה ואינו סחיט, ומגובש במאבקו ובעמדתו: בזכות שינוי מהותי בפרקליטות, ובעד מינוי פרקליט מדינה שיוכל לבקר ו/או לפעול, במקרה הצורך, גם נגד היועץ המשפטי לממשלה.