|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זכותו לדאוג רק לעצמו, אף שזה מנוגד לתפישה היהודית באוקיינוס התבונה שלה ● חכמים ידעו לומר כי "בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם: 'אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עלייך נפשי'"
|
הזמר מתי כספי אינו מרוצה מהמצב בארץ, והחליט לעזוב אותה. הוא משאיר את ניהול מלחמת התרבות וההגנה על הדמוקרטיה על כתפינו, ולכשירחיב, כלומר כאשר נבלום את המגמות הדיקטטוריות של בנימין נתניהו, הוא יחזור מפירנצה (אכן עיר נפלאה. מדיצ'י, מיכאלאנג'לו, פונטו וקיו, גשרים בלי דגלי מפגינים, נהר ארנו).
זכותו המלאה ללכת. חופש התנועה של האדם הוא נכס צאן ברזל של כל חברה דמוקרטית. בימים אלה אנו קוראים במלוא הגרון אחרי ביבי "לך", והפעם אנו קוראים בצער אחרי כספי: "(אם החלטת) - לך".
זכותו לדאוג רק לעצמו, אף שזה מנוגד לתפישה היהודית באוקיינוס התבונה שלה. חכמים ידעו לומר כי "בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם: 'אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עלייך נפשי'". אך זה באמת אינו מחייב איש. זו רק נורמה ציבורית ראויה, וכספי - ככל אדם אחר - רשאי להתעלם ממנה.
הבעיה האמיתית בישראל היא הירידה ברמת המחויבות לציבור, ריחוק מ"ישראל ערבים זה בזה". במלים מודרניות, בלחן של נעמי שמר "שיר האורח" שהיה אהוב על אחי המנוח אהובי דוד (דודי) והושמע על ידו פעמים אין ספור בתוכניתו "כל צבעי הרשת" בקול ישראל: "טנא ירוק, פרח לבן, יין אדום, פת במלח/ זה מה שיש, שב איתנו כאן".
אמנים אחרים בחרו בדרך אחרת. אחינעם ניני, אורנה בנאי, אביב גפן, רבים-רבים. הם התגייסו בהתנדבות. היציאה הזו נשזרת כאירוע זעיר בפסיפס של עובדות המעידות על "ירידה פנימית" (נראה לי כי ראשון להשתמש בו בעברית היה הפרופסור אמנון רובינשטיין). הפרט נוטש את האחריות הכוללת. רינה מצליח הציגה בערוץ-12 סטטיסטיקה הנוזפת בחילונים הרוטנים נגד החרדים. בבני ברק מצביעים לכנסת 80 אחוזים מבעלי זכות הבחירה, בתל אביב ובגבעתיים כ-60 בלבד. לפיכך, מה הם רוצים מהחרדים שזוכים לייצוג גבוה בכנסת?
הייתי אומר לכספי לך, מתי, לך. בשובך נקבל אותך בזרועות פתוחות. בינתיים נבנה מורשת לילדינו ונכדינו ונינינו. נתאר להם כי התקופה הזאת בה הדפנו את הדיקטטורה בשארית כוחנו היתה, בין השאר, בבחינת "שנות חיינו היפות ביותר". זר לא יבין זאת.
הערב מאוחרת
קראתי תגובות שבחלקן מתפלמסות אתי שמותר לרדת מהארץ. גם אני אומר שמותר, אבל זו לא הטפת מוסר צדקנית לומר כי מי שיורד עתה מהארץ, או מי שנוטל פסק זמן לשנה מוותר על המאבק החיוני להצלת הדמוקרטיה וגורם לישראל נזק, או לפחות אינו מביא תועלת. ומי שמציין בחצי גאווה כי המליץ לילדו להישאר בחו"ל - יבושם לו, אך מותר עדיין לחשוב שזו אינה העצה הראויה. לברוח מהמערכה במלחמת התרבות? מותר. מופת? ההפך מכך. ואגב זה חל על שני המחנות. לא הייתי מוצא שום תועלת בכך שהתומכים בביבי יקחו פסק זמן. זו מחלוקת מהותית, שאנשים ערכיים חייבים לרצות ליטול בה חלק.
|
| תאריך:
|
26/10/2020
|
|
|
עודכן:
|
26/10/2020
|
|
דן מרגלית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קובגר
|
26/10/20 15:46
|
|
|
|
2
|
|
אזרחית
|
27/10/20 19:59
|
|
זוג צעיר מחליט להקים בית קפה גדול בשכונה: לוקחים הלוואה מהבנק, בערבות אישית כמובן, ממשכנים את הדירה והרכב, מגייסים עוד קצת הלוואות מקרובי משפחה, שוכרים מבנה, משפצים ומציידים, מגייסים צוות עובדים, ופותחים את בית הקפה. השניים עובדים סביב השעון, ורואים ברכה בעמלם: הלקוחות מרוצים, ויש הכנסה. הרווחים לא גבוהים, אבל השניים עומדים בהחזרי ההלוואות, וגם מצליחים להתפרנס בצניעות. כאן הסיפור שלנו מתפצל לשלושה כיוונים.
|
|
|
|
|
עוד אישה נרצחה, עוד בעל נעצר, עוד חקירה נפתחה, עוד הפגנה התקיימה, עוד פוליטיקאים עשו סיבוב על מעגל הדם והכאב, עוד ממשלה פיזרה הבטחות שלא יקוימו וכולן וכולם הלכו הביתה מאפסנים בחדר הכביסה או במחסן את כרזות הבושה עד לנרצחת הבאה.
|
|
|
|
|
לפני כ-10 ימים סברנו רעייתי דנה ואני כי שיירת הצוללות, שנעה מקריית שמונה עד לרחבת בית המשפט העליון בירושלים הייתה המפגן האופוזיציוני המוצלח מכולם. אך במוצאי שבת שעברה, נוכח נחשול אדיר של מפגינים צעירים, העברנו את תואר אלופת ההפגנות אליה. עד שהלילה שוב נקבע שיא חדש.
|
|
|
|
|
יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, בצעד שבהחלט לא מתאים לאופי המיליטנטי שלו, החליט ליישר קו עם הלך הרוח הפייסני אשר בנימין נתניהו אימץ. על פניו זהו צעד שנתפס כבלתי צפוי וכתדהמה, שכן אפשר להגיד דברים רבים על זוהר, וממלכתי הוא לא אחד מהם, אך הוא לאו-דווקא מפתיע, שכן יו"ר הקואליציה ידוע בתור מי שפועל ככל יכולתו על-מנת לרצות את אדונו; ויש שיגידו כי הדבר נכפה עליו.
|
|
|
|
|
החלטת משרד המדע והטכנולוגיה להפסיק את הפעילות שלו בפרויקט להב"ה, כפי שנחשפה (יום א', 25.10.20) בלעדית באנשים ומחשבים, היא החלטה מפתיעה. ההפתעה היא לא רק בגלל עצם ההחלטה, אלא גם עקב העיתוי שלה, בעיצומו של משבר הקורונה, שמלבד הנזקים הבריאותיים שלו גרם למשבר חברתי-כלכלי חמור והעצים את הפערים הדיגיטליים, שהשלכותיהם יורגשו הרבה אחרי שיימצא חיסון לקורונה.
|
|
|
|
|
