ראש הסגל בבית הלבן, מארק מדואוז, הודה (יום ב', 26.10.20), כי הממשל אינו שולט בנגיף הקורונה. בסוף השבוע אובחנו בארה"ב 83,000 חולים ביום במשך יומיים רצופים – שיא עגום. הוא נובע בחלקו מהרחבה ניכרת של הבדיקות, אבל גם משקף את הגאות הסתווית המשתוללת משני עברי האוקיינוס האטלנטי – כותב אישהן ת'רור, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט.

מספר המאושפזים עולה וכמוהו מספר המתים. מספר מדינות באירופה רשמו שיאים בנתוני החולים והחלו להטיל מגבלות ואף עוצר; כמה מהן מובילות כעת את העולם בשיעור הבדיקות החיוביות. עמנואל מקרון אמר לאזרחי צרפת, כי עליהם ללמוד עם הנגיף עד הקיץ הבא – במקרה הטוב.

מדואוז אומר שההשתלטות על הנגיף תגיע כאשר יהיו חיסונים ותרופות – אבל עד אז, שבים ואומרים המומחים, יש לעטות מסיכות ולנקוט ביתר אמצעי הזהירות שהנשיא דונלד טראמפ כה מזלזל בהם. התפרצות מחודשת של הקורונה בבית הלבן – כולל מארק שורט, ראש המטה של סגן הנשיא מייק פנס – מדגימה היטב את חוסר האונים וההזנחה של הממשל אל מול הקורונה.

גם מנהיגי אירופה מתכוננים לאסון. לאחר קיץ של פתיחה מחדש והחייאת התחבורה והתיירות, גל שני שוטף הן את המדינות שנפגעו קשות בגל הראשון והן את אלו שהפגיעה בהן הייתה קלה. צרפת דיווחה (25.10.20) על מספר שיא של מקרים. מספר החולים בפולין הוכפל בתוך פחות משבועיים. בצ'כיה נדבקו 250,000 איש מבין 10.7 מיליון התושבים.

ספרד הפכה בסוף השבוע למדינה האירופית הראשונה בה מספר החולים עולה על מיליון, ופקידים חוששים שהמספר האמיתי גבוה פי שלושה. ממשלתה הכריזה על מצב חירום, קראה לתושבים להישאר בבתיהם והטילה על עוצר בין 11 בלילה לבין 6 בבוקר. בבלגיה סובלים בתי החולים ומערך הבדיקות מעומס כבד, והשלטונות חוששים ממחסור בעובדים חיוניים – החל מרופאים וכלה בשוטרים. איטליה הטילה את המגבלות הקשות ביותר מאז האביב.

ההתמודדות עם הגל השני קשה יותר מאשר עם הראשון, מדגיש ת'רור. ממשלות באירופה, שרבות מהן מנהלות מדינות השקועות ממילא במיתון עמוק, חוששות מפני סגר נוסף שיפגע עוד יותר בכלכלה ויחמיר עוד יותר את האבטלה. אבל צעדים אלו נראים כעת נחוצים, והשיחות על מסדרונות של סחר ותעבורה בין מדינות נראות מוקדמות מדי. הצעדים שנוקטות מדינות היבשת, כל אחת לבדה, מלמדים שנסיונותיהן של הממשלות להסתפק בבידוד מוקדי ההתפרצות אינם מספקים.

דווי סרידהר, ראש המחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת אדינבורו, קובע: "להמתין שהנגיף ייעלם בצורה ניסית, לאפשר לו להתרוצץ בחברה, או להטיל סגרים מתמשכים בלי לקבוע אסטרטגיה מעבר להמתנה לחיסון – כל אלו פוגעים בבריאותנו, בכלכלתנו ובחברתנו". כמו מומחים אחרים, המצביעים על ההצלחה של מדינות אסיה (דוגמת וייטנאם וקוריאה הדרומית) למנוע גל שני, סרידהר תוהה: "מתי בריטניה תסתכל על מזרח אסיה והפסיפיק ותגיד 'אני רוצה את מה שיש להם'?". מן הסתם, מומחים רבים בארה"ב שואלים את אותה שאלה.