על קצה המזלג
בעל סגנון ייחודי, הן מבחינת מילות שיריו ונושאיהם, הן מבחינת לחניהם, הן מבחינת האופן שבו ביצע אותם. הפנם, אילו לתורת האהבה היה בית נבחרים, הרי שז'ק היה נבחר לראש האופוזיציה היות שגישתו לחיים הייתה בלתי מתפשרת וביקורתית. הצבת אספקלריה אל מול המציאות הרומנטית המאתגרת אותה כל פעם מחדש. שיריו הן לרוב ביקורת נוקבת וחותכת למושא אהבתו.
קשה לאפיין את האיש עצמו. בראיונות עימו הוא נהג לומר משפטים כמו: "אני אוהב את האהבה יותר מדי מכדי להתאהב בנשים". ישנם כמוני שיש להם לב כה גדול, עד כי הם נמצאים תמיד בנסיעות".
פרנוסאה מיטראן אמר כי ז'ק ברל הוא זמר שראה בשירה שלו שליחות חברתית
בהרבה משיריו נמצא התערבות חברתית עם דעות שאפשר להגדיר אותן קיצוניות, חלקן באות לביטוי באמצעות סאטירה, דימויים, מטאפורות וחלקן בצורה ישירה ואף פוגענית. הוא לועג לבורגנים, למתחסדים, ומבקר את החברה הצרפתית. מדובר באומץ מוסרי של הליכה כנגד הממסד על כל המשתמע מכך.
בזכות ולא בחסד זכה לכינוי "ברל המצליף" בעקבות שירו "הבורגנים הם כמו חזירים". לא קצת מוגזם? מדובר בשיר שמדבר על חברה מדושנת עונג שלא יודעת שובע. ז'ק עצמו מיצב את עצמו כהפוך להם. הוא אומנם היה נהנתן אבל הוא לא היה בורגני במובן המלא של המילה. הוא לא היה בעל הון שהעסיק עובדים אלא ראה את עצמו כחלק ממעמד הפועלים היות שהיצירה הייתה עבורו דרך חיים בדומה לכל פועל אחר המייצר למחייתו.
לא תמיד ז'ק ברל זכה למחיאות כפיים על שיריו. אבל כמוני כמוהו, בדעה כי הסיפוק המתמשך הוא לא במחיאות הכפיים. ישנם אומנים שהדבר הכי חשוב להם הוא אהבת הקהל. אבל בסופו של יום, אמן אמיתי שואל את עצמו האם אני מסופק מהאמנות שלי. עבור ז'ק ברל מחיאות הכפיים היו סיפוק זול, הסיפוק האמיתי היה מהמסר שנשאר לאורך השנים.
ז'ק ואתה...
אני לא משווה את עצמי לז'ק. אני במשך שנים מקפיד לכתוב בגישת רק על עצמי לספר ידעתי, שירים המספרים את סיפורי העצמי על כל המורכבות שבו. אולם בעתיד, אני מקווה שאמצא את הכוחות, כמוהו, להביע את עצמי בשיריי דעה חברתית מוצקה כנגד העוולות בחברה הישראלית ויש כאלו רבות.
פעם ראשונה שנחשפתי ליצירתו של האיש היה בלימודי בבית הספר בית צבי, באמצע שנות התשעים. מדובר במוסד שנתן לי כלים רבים שסייעו לי בהמשך חיי. לא בכדי, ההפקה הראשונה שלי לאחר סיום הלימודים הייתה "ליאון מנדרומה - מופע משירי ז'ק ברל".
בתחילת הקריירה שלי, חוויתי כמו כל עם ישראל את הטרגדיה של רצח ראש הממשלה
יצחק רבין ז"ל. בדומה לרבים, הרגשתי חוסר אונים אל מול המציאות אז, שלפעמים מזכירה קצת את זו של היום. ולכן החלטתי להקליט את השיר
"אם נדע לאהוב". שיר אהבה המפרט בפשטות את ההיגיון מאחורי המסר שאהבת אחים היא הדרך לשינוי המציאות. אז, כמו היום.
ידענו אש, ידענו רעם ואהבה בת עשרים ברחנו זה מזו לא פעם אבל היינו חוזרים
מדובר בשיר אמיץ. אולי בעל התעוזה הכי מרטיטה משיריו של ז'ק. מדובר בווידוי חושפני המסכם תקופה של מערכת יחסים שהחלה בקול רעש גדול ודעכה לאורך השנים. דעיכה המשולבת בתסכול וחרדה מפני הסוף, כשלאף צד אין את האומץ לכבותה באחת. הצלחת השיר נובעת כמובן מכך שהוא מתאר מציאות ריאליסטית המאפיינת רבים מאתנו הנדרשים להתמודד עם אתגר הזוגיות לאורך השנים.
כך לדוגמה את השיר אל תעזביני. מדובר שיר אהבה מופלא. שיר תחינה בעל גוון טרגי בה הגיבור מבטיח תילי תילים למושא אהובתו. הבטחות המשולבות בחוסר אונים של אדם העומד בפני התליין ומתחנן לחייו. המוכנות שלו להשפיל את עצמו בפניה מציגה תמונה ריאליסטית על החיים בה רבים מאתנו מאבדים את הראש ולפעמים גם את הכבוד העצמי בניסיון להשיג את מבוקשנו.
שיריו של ז'ק נתנו השראה לאמנים רבים - דני ליטני,
יוסי בנאי, הדודאים,
דן אלמגור,
נעמי שמר ואפילו דיוויד בואי - כולם נשבו בקסמו. בניהם גם אני, העומד לצאת בימים אלו עם שיר חדש בשם אנג'ליקה, המתאר וידוי על אהבותיו של אדם בעודו באחרית ימיו.
לקום כל בוקר במדינה אחרת
זו באמת פריווילגיה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. אני למשל, חי כבר שנים בדרום הארץ, נשוי ואב לשתי בנות. אבל כמו ז'ק הנפש כמהה לצאת למרחקים. זו הסיבה שאני מגוון את עבודתי לאורך השנים. בשנים האחרונות למדתי מרוקאית. רבים מכירים אותי מדבר בשפה זו בתפקיד הספר מרסל בסדרה שנות השמונים, אולם תפקיד זה הוא רק קצה הפעילות התרבותית שלי. מרוקאית שמדוברת בפי היהודיים המרוקאיים היא שפה מלאת הומור, יש בה הרבה עברית, היא מעין שעטנז של עברית ומרוקאית.
תבין, ז'ק ברל היה אמן שבנה את עצמו מהיסוד. גם בתקופתו היו אמנים לרגע. אבל אמן אמיתי הוא כזה הממציא את עצמו כל פעם מחדש. לכל אמן יש את חמש דקות התהילה, אבל אחרי שהתהילה חולפת - כל אמן צריך להתחיל במסע מפרך ואינסופי שאני עובר עד היום, ויום יום. רובם נעלמים כמו שהם באו, ורק הגדולים באמת נשארים. רק אמן שיודע שאמנותו היא העבודה שלו ונמצא עם רגליים על הקרקע, רק הוא יכול לפרוץ כמו שצריך ולהתמיד בהצלחה שלו.
אפילוג - קורונה
הבט, אני גר כבר שנים באשקלון. בין תושבים שכבר שנים ארוכות מתמודדים עם האתגר הביטחוני המשבש את שגרת חייהם.
קטונתי מלתת את משנתי בנושא הקורונה, כמו אמנים רבים אחרים, גם אנוכי מתמודד עם הקשיים של המגיפה, נפשיים וכלכליים כאחד. כולי תקווה שקובעי המדיניות ימצאו את הפתרונות הנכונים למניעת קריסתו של ענף שחשוב כל כך להוויה הישראלית.
אני עצמי, את תקופת הקורונה ניצלתי בכדי להפיק מופע חדש. המופע החדש שלי -
שירי שנות השמונים הינו מופע בו אני שר שירים מלאי תשוקה, דרמה רומנטיקה ונוסטלגיה. הטקסטים שלי והלחנים של המלחין המוכשר משה דנינו.
