ארה"ב אינה מצויה בסגר, אבל כל יום שעובר מקרב אותה לשם. בעוד הבית הלבן והקונגרס יושבים בחיבוק ידיים, מנסים נואשות מושלים וראשי ערים למנוע התפרצות קשה עוד יותר של הקורונה מבלי לרסק את הכלכלה ומבלי להתמודד עם התקוממות מצד מתנגדי המגבלות. הסכנה המיידית הגדולה ביותר היא חג ההודיה (יום ה', 26.11.20), המאופיין בנסיעות של מיליוני אמריקנים ובמפגשים משפחתיים מרובי משתתפים.

וושינגטון פוסט מתאר את המאמצים לשכנע את האמריקנים לחגוג השנה בבתיהם ובחיק משפחותיהם הגרעיניות, שלפי כל הסימנים - עולים בתוהו. כאשר מספר החולים כבר 13 מיליון, מספר המתים הוא 265,000 ומספר החולים החדשים הממוצע הוא 170,000 ביום - חג ההודיה הוא פצצת זמן העלולה להפוך את המצב, שהוא ממילא מן הגרועים בעולם, לחמור עוד יותר.

המאמצים הנוכחיים משותפים לנבחרים משתי המפלגות. ראש העירייה הדמוקרטי של ניוארק, ראס בראקה, ביקש מתושבי העיר להיכנס לסגר מרצון בן עשרה ימים. עמיתו בדנבר, מייקל הנקוק, התחנן בפני אנשי עירו להישאר בבתיהם בחודש הקרוב. המושל הרפובליקני של אוהיו, מייק דה-וויין, הודיע שיאכוף את חובת עטיית המסיכות. עמיתו בוורמונט, פיל סקוט, הטיל איסור מוחלט על אירוח בחג ההודיה.

אחת הבעיות המרכזיות של ארה"ב בהתמודדות עם הקורונה, היא שהסמכויות מבוזרות ברמת המדינות והערים, וכמעט שאינן קיימות בידי הממשל הפדרלי. התוצאה היא, שהמאבק בקורונה מצוי בידי 50 מושלים ומאות ראשי ערים, שלעיתים נוקטים צעדים מנוגדים. כך למשל, בעיר ניו-יורק התנהל מאבק מתמיד בין ראש העירייה, ביל דה-בלסיו, לבין מושל המדינה, אנדרו קומו. ומגבלות שהוטלו מצידו המזרחי של נהר ההדסון, בניו-יורק, לא בהכרח תאמו את אלו שהטילה ניו-ג'רזי בצידו המערבי, למרות התנועה הבלתי-פוסקת ביניהן.

המחלוקת הפוליטית סביב הקורונה הכבידה עוד יותר. רבים מן הנבחרים הרפובליקנים אימצו את הקו המקל ואף המזלזל של הנשיא דונלד טראמפ, בעוד הדמוקרטים אימצו את הקו הקפדני של אנשי המקצוע ושל ג'ו ביידן. רק כעת, כאשר הקורונה משתוללת כמעט ללא שליטה, מתחילים כאמור גם חלק (אך לא כל) מן הרפובליקנים לאכוף מגבלות - מול רבים הטוענים שמדובר בפגיעה פסולה בזכויות הפרט שלהם.

השאלה הגדולה היא, האם צעדים אלו יבלמו את ההתפרצות הנוכחית, וזה עוד לפני מה שעלול לקרות בחג ההודיה ואחריו. התזמון הוא קריטי, שכן המגבלות אפקטיביות יותר ככל שהן מוטלות מוקדם יותר - והמועד לפעולה מיידית ומהירה חלף מזמן. הקשיים המתמשכים שגורמת הקורונה, העדר מקורות כספיים בשל הקיפאון באישור חבילת הסיוע הבאה ורגשות אנטי-ממשלתיים גורמים לכך שחלק ניכר מן האמריקנים אינם מוכנים לקבל על עצמם את המגבלות, ויש כאלו שאף מפגינים נגדן ובכך מפעילים לחץ על מקבלי ההחלטות. במקביל, יש הטוענים שהנבחרים עושים מעט מדי ומאוחר מדי.

התוצאה היא חוסר אמון גובר, כותב הפוסט. הורים בעיר ניו-יורק אינם מבינים מדוע בתי הספר הציבוריים נסגרו שוב, בעוד המסעדות וחדרי הכושר ממשיכים לפעול (גם אם במגבלות). הטלת עוצר בכמה מדינות, כולל מסצ'וסטס וקליפורניה, נתקלה בשאלה האם הנגיף מסתכל על השעון. וכמה רשויות אכיפה, כולל חלק מן השריפים במדינת ניו-יורק, הודיעו בפומבי שלא יאכפו את המגבלות על התכנסויות משפחתיות בחג ההודיה.

הן הנבחרים והן הציבור רואים חזרה לסגר, כפי שהוטל ברוב חלקי ארה"ב בחודשי האביב, כאפשרות שאין להעלות על הדעת. אבל ייתכן שלא תהיה ברירה, אם בתי החולים ימשיכו להיות מוצפים בחולי קורונה; כיום מאושפזים 85,000 כאלו ואין מנוס מלדחות חולים אחרים או להגביל את הטיפול בהם. זוהי הסכנה הגדולה ביותר של הקורונה, עוד יותר מאשר התמותה והפגיעה במשק: קריסה של בתי החולים.

כאמור, החשש הגדול ביותר הוא מפני מה שיתרחש בחג ההודיה. המרכז למחלות מדבקות פרסם קריאה חד-משמעית: "לא לנסוע בתקופת חג ההודיה". הם קוראים לחגוג במסגרת "משק הבית", ומגדירים זאת כמי ששהו יחדיו בשבועיים האחרונים - לא כולל סטודנטים בחופשה או צאצאים בוגרים המגיעים מחוץ לעיר. בכמה מן המדינות נקראו התושבים לא לצאת לדרכים לרגל החג ולא לארח, והוחמרו המגבלות על מסעדות ובתי תפילה. ראש עיריית וושינגטון, מיוריאל באוזר, אסרה על הופעות חיות והגבילה התכנסויות בחללים סגורים לעשרה בני אדם. מרילנד השיקה קו חם בו יכולים התושבים לדווח על הפרת המגבלות.

אך בפועל, מיליונים כבר יצאו לדרכים ושדות התעופה עמוסים. סת' מאיירס העיר השבוע בתוכניתו, כי בעוד שמדי שנה רבים מנסים להתחמק מסעודות משפחתיות אלו - השנה לכולם יש תירוץ, אך עושה רושם שאיש אינו משתמש בו. כפי שמלמד הניסיון של שמונת החודשים האחרונים, המחיר צפוי להיות כבד במיוחד. המנהל לשעבר של המרכז לבקרת מחלות, תום פרידן, הפציר באמריקנים לחגוג את חג ההודיה בזום, כדי למנוע מצב בו יהיו בחג המולד בחר המיון. נראה שהאמריקנים מתעלמים מן החלק הראשון של המשפט ועלולים להגיע לחלק השני.