הדרך לסלק את נתניהו

קיימת מיסקונספציה, לפיה אם ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה עומד בפני משפט, הוא היה מעביר את תקציב המדינה לשנת 2021; אך המציאות בהרבה יותר עגומה ממה שחושבים אלו התומכים בתיאוריה השקרית והמופרכת הזו - נתניהו בהרבה יותר אנוכי ממה שהם מדמיינים: רה"מ, בשום מצב, לא היה מעביר את התקציב המיוחל, שכן המשמעות של העברת התקציב היא קיום הרוטציה - והוא, בשום עולם, לא היה נותן לכך יד. כן, גם במצב כיום, בו המדינה נמצאת בתוככי המשבר הכלכלי הגדול ביותר שהיא נאלצה להתמודד מולו אי-פעם, והכלי חזק ביותר שלה לטפל בו הוא תקציב בעל משנה כלכלית סדורה אשר תעניק למדינה יכולת תמרון בין נבכי המשבר ואשר תדגיש ותבטא, בין היתר, את היכולת לפעול למען צמיחה כלכלית ביום שאחריו.

להגיד שנתניהו לא מעביר את התקציב רק בגלל המשפט זו שגיאה במקרה הטוב ושיגעון במקרה הרע. כאילו קיימת איזושהי אופציה שהוא כן היה מקיים את הרוטציה. והרי ברור שהאופציה הזו לא קיימת; לחשוב שהיא קיימת זה לחשוב שיש איזושהי אפשרות בה הוא מסוגל לשים את האינטרס הציבורי מעל זה האישי - אך אין לחטוא במחשבה כה הזויה; לחשוב שהיא קיימת זה לשער כי איפשהו, במעמקי התודעה הרקובה שלו, קיימת כנות, הגינות, אכפתיות, אך אין לכך כל שחר. וחוץ מזה, לגרוס שללא משפט היה תקציב זה לעשות לו הנחה. הרי, לכאורה, הוא חייב לעשות הכל על-מנת להימנע מלשבת בכלא, יש לו כביכול סיבה טובה לא להעביר את התקציב. אך האמת היא שגם ללא סיבה כה מהותית עבורו, הוא לא היה נוהג בתום לב ומקיים את ההסכם הקואליציוני; פיגועי החבלה שלו בכלכלה ובחברה הישראלית היו מבוצעים בכל מקרה.

זה לא אומר שהמשפט לא גורם לו לבצע פיגועים אחרים: בגלל העמדתו לדין הוא משתלח ללא הרף ובכל הזדמנות במערכות אכיפת החוק ומסית נגדם יומם וליל עד כדי סכנה ממשית לגורמים מסוימים באותן מערכות. כמי שעומד בראש המדינה, הוא חותר תחת מוסדותיה ומבקש להסיר מהן כל לגיטימיות, ובכך מטיף לאנרכיה; אם המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט הופכות לאויבות המדינה, וזה בדיוק מה שנתניהו מבקש לעשות, אזי לית דין ולית דין ואיש הישר בעיניו יעשה. יתרה מזאת, כל אזרח שנושא עיניים לרה"מ מבין שאין שום בעיה לעבור על החוק, שכן לשיטתו של נתניהו החוק הוא המושחת.

עד שהחלו תהליכי הגשת ההמלצות וכתבי האישום כנגד רה"מ, איש לא היה מסוגל להעלות על דעתו כי מי שעומד בראש המדינה יטיף נגדה, נגד חוסנה, נגד הלגיטימיות שלה ונגד יסודותיה; ואז בא נתניהו. לא מספיק שהוא פועל ללא לאות ובחריצות על-מנת לבטל את הרוב היהודי בארץ הקודש בכך שהוא חותר למדינה אחת לשני עמים, שזה בדיוק מה שהפלשתינים רוצים, הוא כעת גם משקיע את כל מרצו בלנתץ את הנדבכים עליהם מושתתים יסודות הדמוקרטיה של המדינה. למעשה הוא מבקש להפוך סדרי עולם ולשבר את המדינה היהודית-דמוקרטית על כל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה.

אך יש רפואה לדבר: סילוק נתניהו מעמדת ראש הממשלה. על-מנת להשיג מטרה נעלה, נשגבת ושמיימית זו, יש לבצע שני מהלכים חשובים: האחד, להעביר את חוק נתניהו - חוק המונע מנאשם בפלילים להקים ממשלה; והשני, לתמוך באי אמון קונסטרוקטיבי. כיום, הצבעת אי-אמון רגילה בממשלה לא יכולה להפיל אותה, אלא רק הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי, קרי: הצבעת אי-אמון בממשלה נוכחית ולאחריה הצבעת אמון בממשלה חלופית.

יש הגורסים כי המהלך הראשון - העברת חוק אשר ימנע מנתניהו להקים ממשלה - יספיק כשלעצמו, שכן הוא לכאורה יעקר ויסכל את שאיפותיו של רה"מ לפרוץ לבחירות ויכריח אותו להעביר תקציב ולכבד את הסכם הרוטציה. אך ישנו פגם מהותי שבביצוע אך ורק המהלך הנ"ל: נתניהו יישאר רה"מ, ועל כן יפעל ככל יכולתו במטרה לבטל את החוק, למשל דרך הקמתה של ממשלה חלופית אשר תבטל אותו ו/או תעניק לו את החוק הצרפתי ו/או את פסקת ההתגברות. כבר עכשיו נתניהו פועל על-מנת להעביר לשורותיו את מנסור עבאס, שכבר הצהיר שאין לו בעיה להעניק לרה"מ את החוק הצרפתי. הצעד השני - אי-אמון קונסטרוקטיבי - גם הוא אינו מספיק כשלעצמו, שכן המהלך הזה יוביל לבחירות, בהן נתניהו יוכל לנצח ולהקים ממשלה.

מערכת בחירות כעת היא דבר רע מאד: מבחינה כלכלית, היא תהיה מכה למשק; מבחינה רפואית, היא יכולה לגרום להדבקות המוניות בקלפיות; ומבחינה דמוקרטית, אם אזרחים ימנעו מלהצביע מחשש להידבק, אזי חולל ההליך הדמוקרטי. הדבר העצוב הוא שללא העברת תקציב, ורה"מ לא יעביר אותו, בחירות הן דבר בלתי נמנע; נתניהו גזר אותן על העם.

אם כבר נגזר על העם ללכת לבחירות, אז יש לנהל אותן כמו שצריך ולהפיק מהן את המיטב. לא ניתן להעביר את החוק המונע מנאשם בפלילים להקים ממשלה ללא אי-אמון קונסטרוקטיבי, שכן אם לא תכונן ממשלה חלופית, הכנסת תפוזר, ומן הסתם שלא יהיה ניתן להעביר אף חוק, כולל את החוק האמור. על כן קודם כל ובראש ובראשונה יש להקים ממשלה חלופית, ולאחר מכן להעביר את חוק נתניהו.

העברת חוק נתניהו לא צפוי להתקל בקשיים: מנסור עבאס ומפלגתו, רע"מ, אינם צפויים לתמוך בחוק שכזה, אך אצל נפתלי בנט ומפלגתו, ימינה, קיים אינטרס ברור לסלק את נתניהו מהשלטון, שכן יו"ר המפלגה שואף להעתיק את מקום מגוריו לבלפור בעצמו; אך את אי-האמון הקונסטרוקטיבי יהיה מאוד לא פשוט ליישם: גם בנט, גם יאיר לפיד וגם בני גנץ רואים עצמם כמי שאמורים לעמוד בראשות הממשלה, ובמקרה כזה צפויות מלחמות רבות ביניהם באשר לאיוש התפקיד הנחשק.

מצד אחד, לגנץ (עם העבודה ודרך ארץ) יש יותר מנדטים מלפיד (עם תל"ם) ובנט בכנסת הנוכחית, כך שמן ההיגיון שעליו להיות רה"מ; מצד שני, בסקרים, גנץ צונח מתחתיהם, ובנט (שבפועל יש לו רק 5 מנדטים) עוקף את שניהם, רק שסקרים לא אומרים מאומה: בזמן מערכת בחירות הכל מתהפך - איחודים בין מפלגות או פירוקן של אחרות וכניסתם של שחקנים חדשים וישנים לזירה הפוליטית יטרפו את הקלפים. כך או כך, ישנם שלושה ראשי מפלגות וכולם בעלי דרישה זהה - להיות ראש ממשלה.

הפתרון הוצע לא מזמן - שבוגי יעלון יהיה רה"מ זמני אשר יתחייב שלא לרוץ בבחירות לראשות הממשלה. כך הגורמים הנ"ל, בעזרת אביגדור ליברמן והרשימה המשותפת (ללא רע"מ), יוכלו להקים ממשלה ללא נתניהו, ללכת לבחירות כאשר הנאשם בפלילים לא יוכל בכלל להפוך שוב לרה"מ, לפטור את העם מהעול ששמו נתניהו, ולברך ברוך שפטרנו מעונשו של זה.