תמצית העובדות
העותרת, ארגון יהודי המגדיר עצמו כ"ארגון יהודי הפועל להגנה על זכויות האדם", מבקשת כי תבוטל החלטת שרת המשפטים להסגיר את זאב רוזנשטיין לארצות הברית (החלטה שניתנה בעקבות פסק דינו של בית משפט זה, לפיו אושרה ההכרזה על רוזנשטיין כבר-הסגרה לארצות הברית).
העותרת טוענת, כי הסגרתו של רוזנשטיין לארצות הברית מעמידה את רוזנשטיין בפני סכנה לפגיעה חמורה בגופו ובחייו, מאחר שלדבריה, עצירים ואסירים יהודים, הכלואים בבתי הכלא בארצות הברית, נתונים להתנכלות מצד סוהרים ואסירים, לרבות גילויי אלימות קשים. העותרת מציינת, כי היא אינה מייצגת את העותר 2. לדבריה, העתירה מכוונת להגן על כל יהודי מפני הסגרה לארצות הברית, ולטעמה יש לה זכות עמידה עצמאי, בהיותה עותרת ציבורית העוסקת בתחום זכויות האדם.
העתירה נדחית
נקבע - לעניין זכות העמידה של העותרת: המשיב 2 עצמו נמנע מלעתור לבית משפט זה נגד החלטת שרת המשפטים להסגירו, ואין לאפשר העלאת טענות בעניינו של המשיב 2 על-ידי גורם אחר, זר להליך ההסגרה. בטעם זה לבדו די כדי להביא לדחייתה של העתירה, אולם למעלה מן הצורך נוסיף ונדרש ליתר טעמיה.
נקבע - בקבלו החלטה על הסגרתו של אדם, יש מקום ששר המשפטים יבחן גם טענות בדבר סיכון הנשקף לחייו של מי שהסגרתו מתבקשת, אך סיכון זה צריך להיות מבוסס ומהותי. טענת העותרת בדבר הסיכון הנשקף לאסירים ועצירים יהודיים, והמשיב 2 ביניהם, מן השהיה בבתי כלא בארצות הברית, היא טענה עובדתית, שהתשתית העובדות שהניחה לה העותרת, הינה רופפת עד למאוד, כך שלא הונחה תשתית מספקת להתערבותנו.
נקבע - העותרת אינה מכחדת, כי מטרתה להביא לכך, שלא יוסגר כל יהודי לארצות הברית. אך החלטה גורפת כזו עשויה להפוך את מדינת ישראל מקלט לעבריינים יהודים, שמתבקשת הסגרתם לארצות הברית, ובה בעת לפגוע ביחסיה של ישראל עם מדינה זו. צעד שכזה מנוגד לאינטרס ההדדיות שיש לישראל בענייני הסגרה אל מול מדינות אחרות, ואינו עולה עם המטרה שלשמה נחתם הסכם ההסגרה בין ישראל לארצות הברית.
נקבע - אי-הסגרה על יסוד שיקול דעת המסור לשר, שלא בקשר להתפתחויות מדיניות, תהיה מוצדקת רק בנסיבות שבהן יש נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש.
נקבע - האם החשש מפני פגיעה במשיב 2 אך מפאת יהדותו - אם אכן קיים חשש כזה - מסתופף תחת תקנת הציבור החיצונית של ישראל? לא הוכח בפנינו, כי אכן קיים חשש ממשי לשלומו של המשיב 2 אך בשל יהדותו, לא הוכח בפנינו כי הסגרתו לארצות הברית פוגעת בתקנת הציבור, כפי שגם לא הוכח בפנינו, כי הסגרתם של יהודים בכלל לארצות הברית מנוגדת לתקנת הציבור.
-------------
בג"צ 1175/06 שורת הדין - ISRAEL LAW CENTER נ' שרת המשפטים
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופטת א' חיות.
מיום 13.2.2006.
