טיפול תרופתי בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז אינו יעיל בטווח הארוך - כך מראה מחקר חדש. המחקר, שהוזמן על-ידי תוכנית "פנורמה" של הבי-בי-סי הראה כי תרופות כמו ריטלין וקונסרטה לא פעלו טוב יותר מאשר תרפיה לאחר שלוש שנים של טיפול.
הממצאים - מתוך מחקר אמריקני רב-השפעה - הראו כי שימוש ארוך טווח בתרופות עלול לעכב את הגדילה בקרב הילדים, וכי יתרונות התרופות הוצגו עד היום בצורה מוגזמת.
המחקר - תחת השם "טיפול מולטי-מודל בילדים עם ADHD" עקב אחר הטיפול ב-600 ילדים מכל ארצות הברית מאז שנות ה-90.
החוקרים: "טעינו"
בשנת 1999, הגיעו החוקרים למסקנה כי לאחר שנה, הטיפול התרופתי פעל בצורה יעילה יותר מאשר הטיפול ההתנהגותי בילדים שסבלו מ-ADHD.
הממצאים השפיעו על הטיפול הרפואי בהפרעה במדינות רבות גם מחוץ לארצות הברית ושיעור המרשמים לתרופות עלה פלאים.
כעת אומרים החוקרים כי הם סבורים שהגזימו בתיאור ההשפעה המועילה של התרופות במחקר הראשון.
לטענתם, הם האמינו כי טיפול תרופתי ממושך יותר בילדים יביא לתוצאות טובות יותר, אך במציאות המצב לא היה כך.
ראשית, אצל הילדים זוהתה ירידה משמעותית בשיעור הגדילה והם לא התפתחו בצורה דומה לזו של ילדים אחרים הן במונחים של גובה והן במונחים של משקל.
בנוסף, לא היו השפעות מועילות כפי שציפו החוקרים.
משרד הבריאות ממליץ
על-פי משרד הבריאות בארץ, תרופות סטימולנטיות הפועלות לטווח קצר הן הבחירה הראשונה לטיפול ב-ADHD. נתוני משרד הבריאות מראים כי בקרב 80-70 אחוזים מהילדים עם הפרעה זו ניתן לראות שיפור בהתנהגות וביכולות קוגניטיביות עם לקיחתן. השיפור מתבטא בירידה בפעילות פסיכומוטורית ובתוקפנות, בעלייה בקשב ובזיכרון ובשיפור בלימודים, אולם עדיין נותרת רמה מסוימת של בעיות חברתיות ולימודיות אצל רוב הילדים. פרופיל הבטיחות של הסטימולנטים גבוה מאוד.
קיימים ארבעה סוגי תרופות בשימוש: דקסדרין, ריטלין ופמולין, ולמעשה אין הבדל בסיסי ביעילות של תכשירים אלה. במידה שתכשיר מסוים מהם איננו יעיל, ניתן לנסות תכשיר אחר.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר הן ירידה בתאבון ונדודי שינה בתחילת הטיפול, כאבי ראש, עצבנות ודיספוריה בשלבים מאוחרים. תופעה פחות נפוצה היא הפחתה בעלייה
במשקל. לילדים מסויימים ישנו rebound בסימפטומים של ADHD בשעות מאוחרות ביום.
ילדים שיש להם גם הפרעה של טיקים (tics) יכולים לסבול מהחמרה של תופעה זו.
קיים חשש ששימוש בפמולין יכול לגרום לפגיעה כבדית.
במקרים בהם תרופות סטימולנטיות אינן יעילות, כאשר יש תופעות לוואי שהחולה אינו יכול לסבול, או סיכון גבוה להופעת טיקים בשל סיפור משפחתי, או כאשר נוצרה עמידות לתרופה הסטימולנטית, יש לפנות לטיפול בתרופות שאינן סטימולנטיות.
בין התרופות שבשימוש יש לציין את אימיפראמין, גואנפאצין, קלונידין, בופרופיון, אמיטריפטילין ונורטריפטילין. תרופות אלו אינן נבחרות כאפשרות ראשונה כיוון שאינן פועלות
על כל שלושת קבוצות הסימפטומים של ADHD: היפראקטיביות, אימפולסיביות ולקויי קשב.
