|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
רעמסס השני ולואי ה-14. טיפשות הרסנית
|
|
|
רשע או אוויל
|
|
הרמב"ם מסביר שהקב"ה חיזק את ליבו של פרעה כעונש על רשעותו, ובכך הוא היה דומה לנאצים ● כמה השוואות היסטוריות לרודנים אחרים מעלות את האפשרות, שעונשו היה שלא יכול היה להילחץ מטיפשותו
|
|
ב-26 במאי 1944 הגיע משלוח של 3,500 יהודים בקרונות בקר לאושוויץ. על הרציף המתינו גם שני צלמים - תיעוד נדיר ביותר של ההשמדה, שהנאצים שמרו בסוד מוחלט. הם יצרו אלבום בן 188 תמונות, אותו מצאה לילי יעקב כאשר שוחררה במחנה דוֹרָה-מיטֶלְבָּאוּ. היא זיהתה שם את בני עירה, בני משפחתה ואפילו את עצמה; לא ידוע כיצד האלבום הגיע לאותו מחנה.
לא היה זה המשלוח היחיד של יהודים מהונגריה באותם חודשים. הגרמנים, כדרכם, לא ויתרו על-אף יהודי. הם גירשו 3,600 יהודים מהעיר נירֶגיהָזָה ו-3,600 מהעיר סאטו-רָאלְיָאגְ'הָלי. הם גירשו 25 יהודים מהכפר גְרוֹנְקוּזְ'קָה, 50 מהכפר אור, 50 מהכפר טיזֶ'זְלָר ו-50 מהכפר זָאהוֹני. ולא רק מהונגריה. יהודי טולוז נשלחו למחנה בוכנוולד בגרמניה, מרחק של 1,200 ק"מ. יהודי פריז עשו דרך דומה לאושוויץ. המרחק מהאי רודוס לאושוויץ היה 1,500 ק"מ וחייב שילוב של אמצעי תחבורה ימיים ויבשתיים.
כל זה התרחש כאשר הרייך השלישי נלחץ מאוד בשתי חזיתות ולמעשה בשלוש: החזית המזרחית, החזית המערבית שנפתחה ב-6 ביוני 1944 וחזית האוויר בהפצצות בלתי פוסקות. בזמן הזה, הגירוש והרצח של יהודים לא נעצרו לרגע. הרצח של יהודי הונגריה הקביל במלואו למתקפות הגדולות של הצבא הגדול במזרח ולפתיחת החזית במערב. 435,000 יהודים נרצחו באותם שבועות. זה אומר: להשקיע כמות עצומה של משאבים הנחוצים עד יאוש בחזיתות. האם הם היו מטורפים?
פרופ' גוסטב מארק גילברט, הפסיכולוג של בית הכלא בנירנברג, ערך לפושעים הנאצים המרכזיים מבחנים פסיכולוגיים שונים, שהחשוב בהם היה מבחן האינטליגנציה. התוצאות היו מפתיעות: למעט יוליוס שטרייכר, עורך "דר-שטירמר", רמת המשכל של כולם הייתה מעל הממוצע. חלקם הגיעו ל-140 נקודות, על סף הגאונות. אז כיצד הם הפכו לפושעים הנוראים ביותר בהיסטוריה? גילברט הסביר בפשטות. ראשית, מי שמצליח בכל תחום - בין אם מדובר במדע ובין אם מדובר בפשע - עשוי להיות בעל IQ גבוה מן הממוצע. שנית, "מנת המשכל אינה מראה אלא על היעילות המכנית של המוח, ואין לה ולא-כלום לאופי ולמוסר".
הנאצים דבקו בהשמדת היהודים עד הרגע האחרון ובכל מחיר, משום שמבחינתם - זו הייתה חזית רביעית, חשובה לא פחות משלוש האחרות; ובחזית זאת הם התקרבו לניצחון. ודומה, שהם כבר לא היו מסוגלים להתנתק מרשעותם האין-סופית. הדבר מזכיר את הסברו הידוע של הרמב"ם למסופר בפרשות השבוע הנוכחיות, בדבר חיזוק ליבו של פרעה בידי הקב"ה:
"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו - שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה... לפיכך כתוב בתורה 'ואני אחזק את לב פרעה': לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו. לפיכך חיזק הקב"ה את ליבו".
לפי הסבר זה, פרעה היה רשע מרושע - ועונשו היה שלא יכול היה לחזור בתשובה אפילו אם היה רוצה. דומה הדבר לשודד בנק המשתמש ברכבו כדי להגיע למקום השוד ולברוח ממנו: בנוסף למאסרו על השוד, גם יישלל רשיונו. שהרי אין זה סביר, שהוא יוכל להמשיך ולהחזיק בזכות שניתנה לו, לאחר שהשתמש בה לרעה.
|
|
|
רחבעם. הלך עם הילדים [ציור: הנס הולביין]
|
|
|
|
| לואי ה-14 "כילה את משאביה הכלכליים והאנושיים של צרפת במלחמותיו הבלתי-פוסקות ובעלותן לחוב לאומי, באבידות בנפש, ברעב ובחולי, והוא אשר הטיל את צרפת לעבר התמוטטות שחייבת הייתה להביא, כעבור שתי תקופות מלוכה, לקריסת המלוכה האבסולוטית" | |
|
|
|
אולי יש עוד כיוון להסביר את התנהגותו ועונשו של פרעה: לא רשעות אלא איוולת. בכך ניעזר בספרה הידוע של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת", המתאר שליטים שפעלו בצורה מטופשת נגד האינטרסים של עמם ושל עצמם, במדיניות שנמשכה לאורך זמן. הדוגמה הראשונה שנותנת טוכמן היא של המלך רחבעם, בנו של שלמה, שהעם ביקש ממנו להקל את עול המיסים. היועצים הזקנים והוותיקים הציעו לו שייענה לבקשה. אבל ידידיו הצעירים הציעו לו את התשובה הידועה: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעבדים". כך ענה רחבעם, הממלכה התפלגה, ולבסוף עשרת השבטים של ממלכת הצפון ירדו לתהום הנשייה וממלכת הדרום הובסה ונכבשה.
עוד מתארת טוכמן את מונטזומה, מלך האצטקים בשנים 1520-1502, אשר עמד בראש מדינה עשירה, מתוחכמת ורבת עוצמה באזור מקסיקו סיטי של היום, ובה 5 מיליון תושבים וצבא חזק. ב-1519 נחתו 600 ספרדים בפיקודו של אֶרְנַן קורטז בחוף מפרץ מקסיקו. כאשר קורטז התקרב לאצטקים, אומרת טוכמן, "עשה מונטזומה את הדבר הגרוע ביותר שהיה יכול לעשות באותן נסיבות: הוא שלח מתנות נהדרות שהציגו את עושרו, ומכתבים שבהם ביקש מהמבקרים לשוב על עקבותיהם ובהם חשף את חולשתו". המתנות גירו את הספרדים והמכתבים לא עשו עליהם כל רושם. מונטזומה קיבל אותם בידידות ושיכן אותם בארמונו. הצבא האצטקי המתין בהרים ויכול היה לחסל את הפולשים בקלות, אבל לא נקרא לעשות זאת. קורטז הפך את מונטזומה לבן-ערובה למניעת מתקפה והוא נכנע. מונטזומה נהרג ובשנת 1521 נכנעו שרידי האצטקים. הספרדים החריבו את העיר ועל חורבותיה בנו את מקסיקו סיטי.
דוגמה מפתיעה של טוכמן היא לואי ה-14. ארמון ורסאי מסתיר את האמת על מלך זה, אשר "כילה את משאביה הכלכליים והאנושיים של צרפת במלחמותיו הבלתי-פוסקות ובעלותן לחוב לאומי, באבידות בנפש, ברעב ובחולי, והוא אשר הטיל את צרפת לעבר התמוטטות שחייבת הייתה להביא, כעבור שתי תקופות מלוכה, לקריסת המלוכה האבסולוטית". השטות הגדולה ביותר שלו הייתה בשנת 1685, כאשר ביטל את צו נאנט. צו זה ניתן 90 שנה קודם לכן, והוא העניק לפרוטסטנטים – ההוּגֶנוֹטים – את הזכות לחיות ולקיים את פולחנם בכל רחבי צרפת. התוצאה של ביטול הצו הייתה הגירה עצומה של מיטב כוח האדם: בנקאים, סוחרים, בוני אוניות, עורכי דין, רופאים, אומנים. אלפי חיילים וקצינים הצטרפו לאויביה של צרפת. הנזק הפוליטי בתוך צרפת היה עצום, והנזק ליחסי החוץ שלה היה גדול עוד יותר.
הדוגמה הרביעית של טוכמן היא החלטתה של גרמניה בסוף 1916 לחדש את לוחמת הצוללת הבלתי-מוגבלת. כלומר: להכריז חד-צדדית על אזור של סגר ימי ולהטביע כל ספינה הנכנסת אליו – צבאית, אזרחית, של האויב או של מדינה ניטראלית. הדרג הצבאי בגרמניה רצה לחדש את הלוחמה הזאת, שאותה הפסיק למעלה משנה קודם לכן לאחר הטבעת אוניית הנוסעים הבריטית "לוזיטניה". האדמירלים והגנרלים טענו שזה יהיה הצעד שיוביל את גרמניה לניצחון. הדרג האזרחי הזהיר שהדבר יוביל להצטרפותה של ארה"ב למלחמה – ובכך הוא אומנם יוביל להכרעה, אבל לא בדיוק בצורה שגרמניה מקווה לה. בינואר 1917 קיבל הקייזר וילהלם השני את עמדת הצבא. נדרשו עוד 22 חודשים של הקזת דם איומה, אבל גרמניה הובסה.
|
|
|
פרל הרבור. קיבעון יפני [צילום: AP]
|
|
|
|
| למרות שהיטלר חתם על הסכם עם סטלין באוגוסט 1939 וכפה על בריטניה להכריז מלחמה על גרמניה חודש לאחר מכן, מה שהוא רצה באמת היה להילחם נגד ברית המועצות ולהגיע להסכם עם בריטניה. קיבעון גזעני של התפשטות למזרח על חשבון העמים הסלאביים וקיבעון אידיאולוגי של מלחמה לחיים ולמוות נגד הקומוניזם, הם שהכריעו את הכף | |
|
|
|
פתחנו בשואה וכעת נחזור למלחמת העולם השנייה, לשניים מן האירועים החשובים ביותר שלה, ומהם נצא לבחינת חלקם של מנהיגים בהכרעות. את זה נעשה בעזרת איאן קרשו, הביוגרף העדכני ביותר והחשוב ביותר של היטלר, בספרו "הכרעות גורליות". בשני המקרים, ההחלטות התקבלו בלא לבדוק חלופות של ממש ובלא לבחון בכובד ראש את כל ההשלכות והאפשרויות.
הראשון הוא הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. קרשו עומד בצדק על המשקל האידיאולוגי בהחלטתו של היטלר: הרצון להשיג לגרמניה "מרחב מחיה" במזרח אירופה והתיעוב המוחלט כלפי הבולשביזם, הוא הציג את הפלישה מטעמים אסטרטגיים – לכפות על בריטניה להיכנע – אבל זו הייתה העמדת פנים. למרות שהיטלר חתם על הסכם עם סטלין באוגוסט 1939 וכפה על בריטניה להכריז מלחמה על גרמניה חודש לאחר מכן, מה שהוא רצה באמת היה להילחם נגד ברית המועצות ולהגיע להסכם עם בריטניה. קיבעון גזעני של התפשטות למזרח על חשבון העמים הסלאביים וקיבעון אידיאולוגי של מלחמה לחיים ולמוות נגד הקומוניזם, הם שהכריעו את הכף.
האירוע השני הוא ההתקפה היפנית על פרל הרבור ב-7 בדצמבר 1941. כאן היה קיבעון מסוג אחר: יפן חייבת להיות מעצמה גדולה, והדרך להשיג זאת היא בהתפשטות טריטוריאלית. קרשו כותב, שלתפיסה הזאת היו שותפים כל חלקי האליטה והייתה לה תמיכה צעקנית בדעת הקהל. יפן ניסתה להתפשט לעבר סין, כבר בשנות ה-30, אבל הסתבכה שם. דרום-מזרח אסיה נתפסה כיעד חילופי, תוך הכרה ברורה שהמשמעות היא התנגשות עם בריטניה ובעיקר עם ארה"ב. להנהגה היפנית היה ברור שהתוצאה תהיה בינארית: או ניצחון יפני מהיר או תבוסה בטווח הארוך. אבל שיקולי יוקרה גברו על הכל.
אם אנחנו רוצים להשוות את האירועים הללו לפרעה, עלינו לעסוק בשאלת מקומו של היחיד בהכרעות היסטוריות ובתהליכים היסטוריים. זהו דיון שכנראה לעולם לא יסתיים, כי רק במקרים נדירים מאוד ברור לגמרי שההיסטוריה הייתה שונה בלי החלטה מסוימת של אדם מסוים. למשל: החלטתו של וינסטון צ'רצ'יל להמשיך להילחם בגרמניה והחלטתו של דוד בן-גוריון להכריז על הקמת המדינה. ברוב המקרים יש תהליכים ארוכים והרבה מאוד שחקנים וגורמים. אבל מלחמת העולם השנייה קיבצה כמה מנהיגים שהייתה להם השפעה עצומה, ומהם נוכל בסופו של דבר להסיק גם לגבי פרעה.
|
|
|
הכל בידי מנהיגים רבי עוצמה [צילום: בונדסארכיב]
|
|
|
|
| טיפשים גרועים יותר מאשר רשעים; רשע יכול לחזור בתשובה, בעוד טיפש נראה טיפש. רודנים הם הנוטים ביותר לטיפשות, גם אם ה-IQ שלהם יכול להיות גבוה. כוח מוחלט לא רק משחית באופן מוחלט, כפי שאמר הלורד אקטון, אלא גם עלול להוביל לטיפשות מוחלטת | |
|
|
|
קרשו עומד על חלקם של המנהיגים באותן עשר הכרעות בשנים 1941-1940 ששינו את העולם. תחילה הוא מדבר על אדולף היטלר ובניטו ומוסולוני: "בגרמניה ובאיטליה קמו משטרים אישיים מאוד באופיים, שבהם קבלת ההחלטות הופקדה כל כולה בידי מנהיגים רבי עוצמה. הם יכלו להסתמך על תמיכה – או למצער על השלמה צייתנית – של כל מגזרי האליטה השלטת... במשטרים הללו יכלו המנהיגים לבחור אם להאזין לעצה או לא. אך הם שמרו לעצמם את הזכות להחליט לבדם – ואף ראו בכך את הזכות המוקנית למנהיגות מעצם טיבה".
יוסף סטלין היה רודן אכזרי מאין-כמותו, ובתחומים רבים – דומה להיטלר. קרשו אומר עליו: "כאן, כמו בגרמניה של היטלר, הפכה אישיותו של השליט לגורם המכריע בשיטה עצמה... פחד, הפחדה, התרפסות וחנופה שררו גם בדרכי המשטר הגבוהים ביותר. פירוש הדבר, שאיש לא התייצב מול הערכותיו של סטלין. גם כאן נהנה אפוא השליט מאוטונומיה מוחלטת בקבלת החלטות, שהייתה חריגה אפילו בשיטות שלטון אוטוריטריות".
וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דלאנו רוזוולט היו כמובן שונים לחלוטין, כפי שאומר קרשו: "המנגון הביורוקרטי הוותיק והמשומן של הממשלה בשתי המדינות הללו, שהיה המסגרת לקביעת מדיניות למנהיגים והותיר מרחב לאומדני סיכונים ויתרונות רציונליים, לא הותיר כמעט מקום לקבלת החלטות שרירותיות". היו הבדלים משמעותיים בין השניים בנוגע לכוחם הפנימי בממשלים שלהם ובנוגע להשפעות החיצוניות עליהם, אך ביסודו של דבר – הם היו שליטים דמוקרטיים שפעלו בתוך מסגרת דמוקרטית, וזו הייתה סיבה מרכזית לנצחונם.
להיכן אנחנו מכניסים את פרעה של יציאת מצרים, בין אם היה זה רעמסס השני ובין אם היה זה מַרְנֶפְתַח? ראינו שלפי הרמב"ם הוא שייך לרשעים, אלו שהרשעות שלהם גוברת על הרציונליות שלהם. אולי אפשר לשייך אותו גם לטיפשים, אלו שהאיוולות שלהם מעוורת את עיניהם. יש הרבה סוגים של איוולים. יש שחצנים חסרי ניסיון כמו רחבעם. יש תמימים להדהים כמו מונטזומה. יש קצרי ראות כמו לואי ה-14 והקייזר וילהלם. יש כאלו שהקבעונות שלהם גוברים על כל שיקול אחר, כמו היטלר ומנהיגי יפן. מה שמשותף להם, הוא שמדובר ברודנים.
פרעה התנהג באותה צורה. בפרשת "ואר" מופיעים לצידו רק החרטומים – שתפקידם הוא להוכיח שאין משהו מיוחד באותות ובמכות של משה ואהרון. רק בתחילת פרשת "בא" נשמעים – בפעם הראשונה והאחרונה – עבדיו של פרעה: "שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים?!". פרעה אינו מוכן להתגמש, השרים אינם פותחים שוב את הפה והתוצאה היא קטסטרופלית. זוהי התנהגות מובהקת של אוויל, לא של רשע.
ייתכן שחיזוק ליבו של פרעה איננו מקבע אותו ברשעתו, אלא מקבע אותו בטיפשותו. טיפשים גרועים יותר מאשר רשעים; רשע יכול לחזור בתשובה, בעוד טיפש נראה טיפש. רודנים הם הנוטים ביותר לטיפשות, גם אם ה-IQ שלהם יכול להיות גבוה. כוח מוחלט לא רק משחית באופן מוחלט, כפי שאמר הלורד אקטון, אלא גם עלול להוביל לטיפשות מוחלטת. הרודן בטוח שהוא יודע הכי טוב, ואנשיו לא יעזו לחלוק עליו. וכמו אצל הרשע, גם כאן בסופו של דבר זהו העונש: שקיעה בטיפשות עד שאי-אפשר לצאת ממנה.
|
|
|
לזכר אסתר לוין, בת ר' יעקב הלוי בלומנפלד, במלאת 20 שנה לפטירתה (ד' בשבט תשס"א).
|
|
| תאריך:
|
15/01/2021
|
|
|
עודכן:
|
15/01/2021
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עודגאון
|
15/01/21 15:31
|
|
|
אחד הנושאים החביבים על אנשי ימין התוקפים את בית המשפט העליון, הוא דרישה לקיים שימוע פומבי למועמדים להצטרף אליו - כמו בארה"ב, הם אומרים. כבר הסברתי כאן שמדובר בפוליטיזציה של בית המשפט העליון וביצירת בית דין שדה למועמדים. עמדתי גם על כך שאין אפשרות ליטול פיסה אחת מתוך מערכת שלמה ולהשתיל אותה במערכת שונה לחלוטין; זה כמו להרכיב גלגל של סמיטריילר על אופניים, בנימוק שזה מסתובב וזה מסתובב.
|
|
|
|
|
מבזק חדשות אמש (12.1.21) בניו-יורק טיימס: החל ב-26 בינואר יחויבו כל הנכנסים לארה"ב להציג אישור לפיו אינם חולים בקורונה. מה שעשו מדינות רבות לפני חודשים, מגיע רק עכשיו לארה"ב, וליתר דיוק - בעוד שבועיים. חובת מסיכה ואיסור התקהלויות לא קיימים אפילו כעת, אחרי 23,358,225 חולים (מתוכם 222,121 אתמול) ו-389,599 מתים (מתוכם 4,259 אתמול).
|
|
|
|
|
המעבדה הייחודית אותה הקימה ומובילה ענת פרי, ד"ר לפסיכולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה בפקולטה למדעי החברה של האוניברסיטה העברית, מוגדרת כמעבדה לחקר המוח, נירו-קוגניציה חברתית (Social Cognitive Nero Science), בה נבדקת האינטראקציה האנושית דרך מדיות שונות, ובאופן מדעי, האינטראקציה בין מדעי המוח ומדעי הקוגניציה לתהליכים חברתיים.
|
|
|
|
|
יש הטוענים, שאם שני הצדדים מתלוננים - סימן שהמעשה המדובר הוא נכון. מאחר שקשה מאוד להוביל צדדים מנוגדים להסכמה חיובית על משהו, הרי שאם שניהם תוקפים - ייתכן, בצורה אבסורדית, שהדבר מלמד לא על כשל אלא דווקא על הצלחה. אפשר להתווכח על הלוגיקה של הטיעון הזה, אך דומה שהוא מקבל חיזוק בימים האחרונים: גם מימין וגם משמאל נשמעות זעקות שבר על השתקה ועל פגיעה בחופש הביטוי. במקרה הזה, המסקנה המתבקשת היא שחופש הביטוי דווקא מוכיח את עוצמתו - הנגזרת מכך שיש לו מגבלות.
|
|
|
|
|
שיטת האלקטורים היא מקור הפארסה הרעילה הנוכחית  דרישותיה של משפחת נתניהו מאתר וואלה היו מגעילות היד החופשית למפגינים בבלפור היא אנרכיה פנייתו של בנימין נתניהו למגזר הערבי היא צבועה היחס החרדי לקורונה הוא שפיכות דמים וחילול השם הראיון עם משה אביעד הוא סמל לחדירת הריאליטי למערכות החדשות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני  מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
לרוע מזלו של חליוה הכשל התממש בתקופת כהונתו כראש אמ"ן עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
ברית ארוכה בין גרמניה לברית המועצות; המטרה של גרמניה וברה"מ הייתה פולין; יהודי פולין לא הבינו מה מאיים על שרידותם; פיתוח ה"בליץ קריג" הגרמני; הגנרל היהודי גאורגי שטרן מפתח את מלחמת...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
