בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, אנשי אוניברסיטאות ואינטלקטואלים, בעיני עצמם, שלא ידעו את העובדות האמיתיות אלא רק את ה"פייק ניוז" שהתפרסמו באמצעי התקשורת בסגנון מכובד ונפוח¹ ולא הבינו מה שקראו, מיהרו ללעוג לנשיא ג'ורג' הרברט בוש שהִשווה את סדאם חוסיין להיטלר כפי שהם לועגים לדונלד טראמפ היום, עם כל ההבדל בין בוש לטראמפ. היום הם מבינים עוד פחות ומפרסמים מאמרים בזכות פשרה עם ממשיכי דרכו של סדאם חוסיין באירן, בסוריה, בלבנון ובשאר ארצות האסלם. הם לא מבינים העוצמה הרוחנית שבאסלם, הפרימיטיבי כארגון מבחינה מדעית-טכנולוגית ושבאיסלאם הרדיקלי, שאיננו כלל וכלל מיעוט שולי, פשרה מתקבלת כחולשה ומעודדת אגרסיביות. אי-הבנה זאת היא המשכה של אי-הבנת העוצמה הרוחנית של הנאציזם הגרמני בשנות השלושים של המאה שעברה. על אי-הבנת האיום יש לשלם מחיר כבד כמו ששלמו היהודי שלא ברחו אז מאירופה וכמו ששלמה מדינת ישראל, להבדיל, במלחמת יום הכיפורים. יש הבדל בכובד המחיר אך לא באי ההבנה. כדי לנטרל איומים ולשרוד הכרח להבין את המציאות המאיימת תמיד ובייחוד את אבני היסוד שלה שאינם חשופים לשכל הישר של רוב האנשים.

"האינטלקטואלים" השולטים באמצעי התקשרת ובאוניברסיטאות צדקו מטעמים הפוכים: אכן אי-אפשר להשוות את העוצמות הצבאיות שעמדו לרשותו של היטלר לעומת אלה שעמדו לרשותו של סדאם חוסיין ואלה שעומדות היום לרשותה של אירן ואפילו לרשותו של ארגון החיזבאללה. הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת בקצב הולך וגובר היא המעצבת את מידת העוצמה. אי-אפשר להשוות את מטוסי הבוכנה הגרמניים של היטלר שנשאו תותחים ומכונות יריה – לא צוידו במכשירי מכ"ם, לא היו מסוגלים לתדלק באוויר ומהירותם המרבית הייתה שבע מאות קמ"ש – למטוסי-הסילון העירקיים שסיפקה ברית המועצות, שהיו חמושים בטילים מתבייתים המצוידים במכ"ם ובמחשבים, המסוגלים לתדלק באוויר, שמהירותם המרבית הייתה שני מאך. אילו התמודדו הגרמנים של סוף שנות השלושים בשדה הקרב עם העירקים של תחילת שנות התשעים, חיל האויר העירקי היה מביס את חיל האויר הגרמני מהר מאוד ומערכי ההגנה האנטי-אווירית של היטלר כמעט לא היו מפריעים לו לעשות שַׁמּות בכל יעד גרמני.
הנשיא בוש הבין, בסוף המלחמה הקרה מול ברית המועצות את האיום המתפתח על האנגלו-אמריקניות מצד האיסלאם ובייחוד האגף הערבי שבו. הבנה מוקדמת זאת כפתה עליו להסתפק בקדנציה אחת במשרת הנשיאות.

להיטלר לא הייתה יכולת לייצר נשק גרעיני ב-1939 ולסדאם לעומת זאת היה פוטנציאל גרעיני ריאלי, שישראל השמידה ב"מבצע תמוז" עשר שנים לפני כן. סדאם חוסיין סבר שייצור נשק גרעיני היא זכות טבעית של עירק ושל כל האומה הערבית, כפי שרואים זאת מנהיגי אירן היום. הנשיא בוש לעומת זאת ראה בכך אִיום בלתי-נסבל על עתיד העולם. לפי פרופ' שלמה אהרונסון, זה היה שורש "המחלוקת בין המערב דובר האנגלית לבין מנהיג ערבי קיצוני הרוצה להפוך את ארצו למעצמה אטומית בהנהגה אגרסיבית חסרת מעצורים... המטרה האמיתית של בוש היא שלילת נשק אטומי מסדאם".²

מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטות האנגלו-אמריקנים הייתה בסדאם חוסיין מזיגה של היטלר וסטלין והאידיאולוגיה שלו הייתה תערובת של מרכּסיזם ונאציזם. האנגלו-אמריקנים לא יכלו להרשות לרוחות הרעות של העבר לאיים עליהם שוב.

סדאם, שהשתלט על כווית ורמס אותה, יכול היה להשתלט על הנפט הסעודי ולאיים בכך על כלכלת המערב. הם ביקשו לרוצץ את ראש הנחש לפני שיגדל כאשר כוחו עדיין מוגבל. זה היה הלקח התרבותי שהפיקו ממלחמת העולם השנייה.

האם סדאם חוסיין עלול היה לצמוח לממדים של היטלר? האמריקנים והבריטים לא העזו לתת תשובה שלילית או חיובית מוחלטת לשאלה זו. הרי תשובה שלילית לשאלה דומה הם נתנו בשנות השלושים של המאה העשרים וההיסטוריה הוכיחה את טעותם. מאפיינים היטלריים היה אפשר לאתר אצל סדאם עוד לפני פלישתו לכווית. ובכל זאת אז תמכו בו ארצות הברית ובריטניה במלחמתו נגד אירן. הפלישה לכווית חשפה בפניהם את ההיטלריוּת של סדאם ואת אי-נכונותו להתנהג לפני כללי המשחק "התרבותיים" שלהם.

לורי מילרוי, חוקרת במכון וושינגטון למדיניות אמריקנית במזרח התיכון, כתבה ביולי 1991 שיש לסדאם מנטליות של בריון: כאשר כוח חזק ממנו בהרבה לוחץ עליו הוא נכנע לו, מסכים לוויתורים שאין לו כוונה לקיימם ומצפה לשינוי הנסיבות כדי לחזור בו מהוויתורים הכפויים.² מילרוי ביטאה במאמר זה את עמדתם הבלתי-מתפשרת של מקבלי ההחלטות האנגלו-אמריקנים כלפי סדאם חוסיין לפני ארבעים שנה. המנטליות הזאת של המנהיגים בארצות המערב השתנתה מאוד, כפי שניתן להיווכח היום בבחינת יחסם לאירן, למבצע הטרור שלה בכל העולם ולמהלכיה הכוחניים במזרח התיכון. שינוי זה מבטא ניצחון תרבותי של המוסלמים הברברים על בני התרבות האנגלו-אמריקנים באחד משדות הקרב של מלחמת העולם הנוכחית.

המפרץ הפרסי היה עד המאה התשע-עשרה אֵזור חיוני לסחר של אירופה המערבית עם הודו וסין. מלחמות רבות וסערות עולמיות התחוללו במאבק על השליטה במפרץ ובדרכי היבשה והים המובילות ממנו לחוף המזרחי של הים התיכון ולאירופה, כפי שהן מתחוללות בימינו אלה. במאה השביעית לספירה השתלטו הערבים המוסלמים על האזור. אחת ממטרות מסעי הצלב הייתה לחלץ את הפקק המוסלמי שסתם את דרכם של סוחרי אירופה למזרח הרחוק. שליטת "האיש החולה על הבוספורוס" באזור הייתה נוחה לבריטניה, לכן היא מנעה את התמוטטות האימפריה העות'מנית במאה התשע-עשרה והכשילה את הניסיון של נפוליאון להשתלט על המזרח התיכון ואת הניסיון של הפּרוסים והגרמנים להגביר את מעורבותם בו. במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה חתמה בריטניה על הסכמים עם השייח'ים של בחריין, עם סולטן עומאן ועם שליטי כווית. היא העניקה להם עצמאות מוגבלת אף שהשתייכו לתורכּיה, וזכתה למעמד מעצמתי מיוחד באזור.

המאה העשרים האנגלו-אמריקנית היא גם המאה של אנרגיית הנפט החיונית לעולם התעשייתי והיא הייתה גם המאה שבה פותחה האנרגיה הגרעינית המאיימת על המשך שרידות האדם בכלל ועל ישראל בפרט בגלל האיום האירני. במחצית הראשונה של המאה העשרים פותחו שדות הנפט שבמפרץ הפרסי, המספקים חלק ניכר מהנפט העולמי עד היום. הברית האנגלו-אמריקנית התעצמה גם הודות למאמץ של שתי המעצמות להבטיח לבני התרבות את הנפט של המפרץ הפרסי, ובאותו זמן התנהלה גם תחרות ביניהן. זה היה אחד ממוקדי המלחמה הקרה, הבֵּין-גושית, במחצית השנייה של המאה העשרים והיא גרמה לברית המועצות לתמוך בהקמתה של מדינת ישראל ולספק לה נשק במלחמת העצמאות, על-מנת לסלק את בריטניה מארץ ישראל כשלב ראשון לסילוקה מן המזרח התיכון בכלל.

בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים עמדו בני התרבות בפני האפשרות שהנפט של האזור יימנע מהם או שמחירו יהיה גבוה מאוד והכלכלה שלהן תספוג לפיכך מהלומה קשה. סכנה נוספת הייתה אנרגיה גרעינית שעירק המשופעת בנפט התאמצה להשיג. האנגלו-אמריקנים, כמו ישראל, ראו בשתי הסכנות האלה אתגר קיומי.

מהפכת אייאתולה ח'ומייני באזור בסוף שנות השבעים הבהירה לאנגלו-אמריקנים שמתפתח אתגר נוסף לסדר העולמי שלהם מצד מדינות העולם השלישי ובעיקר מצד העולם המוסלמי. ההיסטוריון מיכאל הר-סגור כתב, שמדינות העולם השלישי רוצות לרכוש את הֶשֵׂגֵי העושר והעוצמה של המערב בלי להשקיע את המאמץ הרוחני הדרוש לרכישה הזאת ושהן מקווֹת להשיג את מטרתן זו באמצעות "התותח, האקדח והפּצצה".
__________________________

בשבוע הבא: אלוהי המלחמה; הנביא השיעי; עוצמת השיעה; מלחמת המפרץ הראשונה, אי-הבנה של ג'ורג' בוש האב; הפלישה לפנמה והדחת הנשיא מנוהל נורייגה; סיבית הקרבה בין נתניהו לטראמפ, האביב הערבי

1. העברת תכָנים דרך רשתות חברתיות הייתה בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים רק בראשית דרכה ולא הייתה לה השפעה על דעת הקהל. פייסבוק הושקה רק ב-2004 וטוויטר ב-2006.
2. שלמה אהרונסון, "דבר", 20 בינואר 1991.
3. הארץ, 11 ביולי 1991.