שיח ושיג עם שירת אורי צבי גרינברג (א')

אני מחלק את שיחתי עם שירת המשורר אורי צבי גרינברג למספר רשימות. ברשימה הראשונה אתבסס על דעות חוקרים והוגי דעות בעלי שם בעולם השירה והספרות, המתייחסים לשאלה מהי שירה. רק בהמשך בחלק השני והשלישי של רשימותי אביא מובאות וקטעים מספריו, כשאבקש להתמודד בעיקר עם המובאות של קטעי שירה מספרו של אורי צבי גרינברג - "רחובות הנהר" בהוצאת "שוקן" שנת תשי"א (1951), וזאת כדי להתמודד עם ממצאי המחקר.

המשוררת וחוקרת השירה לאה גולדברג במאמרה "חמישה פרקים ביסודות השירה" הביאה מדברי רוברט פרוסט, שכתב: "המבחן האם השיר הוא טוב, הוא לא בכך אם נשכח אותו אי-פעם - אלא בכך שברגע הראשון לפגישתנו עמו נדע שלעולם לא נוכל לשכוח אותו".

המבחן ליחס שלי לשירת המשורר אורי צבי גרינברג, שאת ספר שיריו "רחובות הנהר" קראתי לראשונה בשנת תשי"א 1951, כשהוצאת "שוקן" הוציאה לאור את הספר. חזרתי לספר עשרות רבות של פעמים, וכעבור שבעים שנה בימי הסגר אני חוזר באהבה רבה שוב לשירים בספר, הגם שאינני מסכים עם תכנים פוליטיים שבשיריו. בעקבות דברי רוברט פרוסט, אני אומר, שכל עוד הרגע עלי זורח עבורי "זה הספר שלעולם לא אוכל לשכוח אותו".

מיותר לומר, כשאני מחפש את העוצמה הלשונית השירית, אני מוצא עצמי משוטט בהנאה רבה בתוך שלל המבוכים ב"רחובות הנהר", אותם סלל בעמל רב המשורר אורי צבי גרינברג עבורי ועבור שוחרי שירה טובה בשפה העברית. וניכר, כי הייתה זו עבודה קשה ומפרכת למען קוראיו ואוהבי שירתו.

לאה גולדברג באותו מאמר מביאה את דברי הסופר קאפקא, הכותב: "השירה היא תמיד סיור בדרך אל חיפוש האמת" ואת חיפוש האמת חש כל קורא בכל שורה בקוראו את "רחובות הנהר". אני כקורא חשתי את נקישות האמת בהלמות ליבו של המשורר, כשהוא יוצק את מטעניו הרגשיים ואת עולמו האידאי בכל הברה, בכל מילה, בכל שורה, בכל בית, בכל שיר, בכל הספר. וזאת הגם שאני חלוק על מטענים אידאיים רבים, שמילאו אותו כאדם וכמשורר.

אולי אין זה מקרה שמצויה הקירבה האטימולוגית החזקה בין המילים העבריות אֱמוּנָה וְאָמָּן. בשירת אורי צבי גרינברג הקרבה האטימולוגית הזו היא בלתי ניתנת להפרדה. אני מוצא לנכון להתייחס לציטוט שמביאה לאה גולדברג מדבריו של קולרינג', המציין: "ששירה היא - מיטב המלים במיטב סדרן". לצערי, מעטים הם המשוררים בשירה העברית, העונים על הגדרה זו, אך על אורי צבי גרינברג אני מציין, שהוא בין המשוררים הבודדים, העונים על ההגדרה של בריאת "מיטב המלים במיטב סדרן". לדעתי, הוא נמנה אל מעט המשוררים שכל פעימת שירתם חובקת ומאחה בחיבוק חם ואוהב את המלים אֱמוּנָה וְאָמָּן.

לאה גולדברג מביאה לנו את דברי הרברט ריר, האומר: ה"שירה היא ביטוי יוצר". חשוב לשים לב למילה המקורית באנגלית "CREATE", השירה בוראת מציאות. הקורא את "רחובות הנהר" חווה את חווית הבריאה של העולם הרוחני, אותו בורא המשורר בשאר רוח ובלהט, כשהא פונה אלי הקורא להיות שותף לבריאת התכנים השיריים, ולשאת יחד איתו בעול הבשורה של הערכים הטמונים בה. ויש קהל גדול של קוראי שירה, שהתחבר לתכנים וקיבל מימד של שאר רוח לאידיאלים אותם הוא חיבק.

לאה גולדברבג מביאה את דברי ז'אן פול סארטר האומר בין השאר: "... בשביל המשורר המלים הן ראי, אספקלריה, שבתוכה נצוד העולם. המילה מייצגת את משמעות הדברים". לא כל ספר שירה עומד במבחן, שמציג ז'אן פול סארטר, אך "רחובות הנהר" הוא דוגמת מופת של אספקלריה, שבתוכה נצוד העולם, ו"המילה שלו מייצגת במלוא ההדר את משמעות הדברים". וחשוב להדגיש את משמעות הדברים כפי שהוא מאמין בהם.

בהמשך בכוונתי להביא קטע מהמאמר של לאה גולדברג, שאני מרבה לחזור אליו. נראה לי, שהמשורר אורי צבי גרינברג הוא בין הבודדים בשירה העברית, העומדים במבחן, הדרישות של המשוררת לאה גולדברג, המנסחת את דרישותיה כפרופסור לספרות. וכך היא כותבת: "ערכה הצלילי של המילה איננו מוחלט ואינו מבודד לעולם. לגבי השירה - זה מושכל ראשון - אין מלים מכוערות ומלים יפות. המילה זוכה בהערכה בצירופה אל מלים המקיפות אותה. והמשורר... בוחר את המלים שלו כך, שהאחת הצמודה לחברתה יוצרת שווי-משקל בתוך המשפט. למען שיווי משקל זה יש צורך בפורפורציות נכונה בין כל חלקיו, ועם זה בחיות מוזיקאלית. ובאפשרות של הדגשת והחרות של כל מילה ומילה".

נראה לי שכל האמור בקטע הזה, שכתבה המשוררת פרופסור לאה גולדברג, מיושם היטב ב"רחובות הנהר" ובכל שירתו של אורי צבי גרינברג. המשורר המזיע כדי להוציא מתחת ידיו רציפות הגיונית המבהירה לנו רעיון, וזאת בשילוב מוזיקאלי ההולם והמותאם לרעיון ולתמונה, כשהקורא חש כי היה כאן משורר שעבד קשה על יצירת ההרמוניה של השיר.

כל מה שביקשתי בשירה מצאתי בשירה של המשורר, שאצלו השיר הוא שלימות, עולם מרוכז, ולעתים זה בא לידי ביטוי בשורות מעטות. למילה בשיר תפקיד כפול של צבע וצליל, ואני נהנה מצבעים ומצלילים בשירת אורי צבי גרינברג. המילה היא חומר מסוכן ביותר לשימוש אמנותי. אני אוהב את מלות שיריו, גם שיש לי מחלוקת קשה עם תכנים הטמונים ביפי המילים, שבחר אורי צבי גרינברג. על המחלוקת שיש לי עם התכנים השיריים ארחיב את דברי בשתי הרשימות הבאות.