"ותקח מרים הנביאה אחות אהרון התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות (שמות ט"ו, כ) - היא מרים הנביאה. אמר רבנו בחיי "שבע נביאות היו ואלו הן: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר". ומהיכן היו לנשים תופים? והלא יצאו בחיפזון. אומר רש"י (על-פי המדרש) "מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להן ניסים והוציאו תופים ממצרים". ביטחונן היה גדול שההבטחה תקויים והגאולה אכן תבוא.

והיה זה ניסיון קשה. רגעים של אימה, של אין מוצא ומה יהיה... כשהים לפניהם והמצרים אחריהם עומדים בני ישראל מבולבלים ומבוהלים. מה יעשו? ימשיכו קדימה - הים שם. יחזרו לאחור, המצרים רודפים אחריהם. עמדו וצעקו אל השם. וה' מצווה: למה אתם צועקים? פשוט, המשיכו ללכת... והם הלכו והים נבקע לפניהם לשניים. וכשנבקע הים לשנים ו"אז ישיר משה ובני ישראל.." יצאו הנשים, שכבר היו מוכנות לנס שכזה, בתופים ובמחולות. נשים מופלאות.

כמה וכמה פעמים בחיינו עומדים אותנו מול קשיים שכאלה. האם לחזור לאחור אל המוכר אך שנוא ומסוכן, או להמשיך בתקווה שיהיה בסדר? אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה, "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" (מסכת פסחים, דף קיח ע"א). וקריעת ים סוף הינה אחד הניסים המופלאים שקרו לבני ישראל בדרכם אל החרות. עומדים בני ישראל מול הים הגדול ואחריהם המצרים הרודפים אותם. מה יעשו? יחזרו לאחור יתפסו אותם המצרים ויענישו אותם. יכנסו לים - יטבעו... רגעי אימה שרק האמונה החזקה או החוסר ברירה גרמו להם להמשיך.

ורבי ישמעאל מקביל זאת ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק סלע ומצאה שם נחש מקנן.
נמצאה במצוקה גדולה והייתה חסרת אונים. להיכנס פנימה לא יכלה מפני שהיה הנחש שם. לחזור לאחור לא יכלה מפני שהנץ עמד בחוץ לתפסה. "מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה, כדי שישמע בעל השובך ויבוא ויצילה.

כך היו בני ישראל דומים על הים: לירד לים לא היו יכולים, שעדיין לא נקרע להם הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולים, שכבר פרעה הקריב (היה קרוב). מה עשו? "ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה'" (בראשית יד, ל). (הפירוש לקוח מתוך שיר השירים רבה ב, ל).

משה פונה אל ה': מה עושים? וה' אומר לו: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה נטה את ידך על הים ובקעהו" (בראשית יד, טו-טז). אמר לו הקב"ה למשה: פשוט תלכו לעבר הים, תתקדמו ואני אעשה את השאר. ואז "ויט משה את ידו אל הים" ונקרע הים לשניים ובני ישראל עברו בחרבה וכשהגיעו המצרים נסגר עליהם הים. מופלא! כך ברגעים הכי קשים כשיש אמונה והתכוננות לטוב הוא אכן מגיע. כך הייתה דרכן של אמותינו הקדמוניות.