מצוקתם של הדרוזים בסוריה

הקהילה הדרוזית הגדולה ביותר במזרח התיכון חיה בסוריה, כ-600 אלף במספר (בלבנון כ-250 אלף ובישראל 120 אלף). בסוריה חיים רוב הדרוזים בדרום-מערבה של המדינה קרוב לישראל, בהר הדרוזים הנקרא גם הר חוראן, באזור העיירה סויידא. לדרוזים היסטוריה מכובדת בסוריה. הם גאים במרד הגדול שיזמו נגד המנדט הצרפתי (1927-1925). הדרוזים ניצלו את העובדה שמפקדי הצבא הסונים חיסלו זה את זה בהפיכות הרבות שפקדו את המדינה מאז 1949 על-מנת להתקדם בצבא.

בניגוד לסונים, שמרו הדרוזים על סולידריות עדתית והתרחקו מהסכסוכים בין הגנרלים הסונים. עד לשנות ה-60 הם הגיעו לצמרת השלטון, אך נדחקו על-ידי קצינים מהעדה העלאווית אשר התקדמו באותה הדרך עד שהשתלטו על המדינה בהפיכה אלימה.

בניגוד לאקטיביות הדרוזית הטיפוסית, עמדתה של העדה במלחמת האזרחים בסוריה הייתה פסיבית. רוב הדרוזים לא הצטרפו למחאה נגד משטר אסד. כשהמצב הידרדר למלחמת אזרחים, הם לא התקיפו את עמדות הצבא הסורי והחליטו שלא להתערב. בדומה לכורדים בצפון, נקטו רוב הדרוזים עמדה ניטרלית. על כן, כאשר היה הצבא הסורי עסוק בהפגזת המורדים בשאר חלקי המדינה ובהטלת חביות נפץ על אזורי האופוזיציה, נותרו אזורי הדרוזים שלמים. אבל אין פירוש הדבר שהדרוזים לא סבלו במלחמה. ככל שהצבא הסורי איבד שליטה בדרום, כך גבר האיום של ארגונים איסלאמיים על הדרוזים. ארגוני הג'יהאד הסונים הדוגלים בתפיסה פונדמנטליסטית סלפית רואים בדרוזים כופרים בדת האיסלאם שדינם מוות. לדוגמה, פעילי ג'בהת א-נוסרה (אל-קאעידה בסוריה) פגעו בדרוזים בצפון המדינה כבר בראשיתה של המלחמה. על דרעא וקוניטרה הסמוכים להר הדרוזים השתלטו קבוצות אופוזיציה חמושות, חלקן איסלאמיסטיות, וסילקו את רוב יחידות הצבא הסורי מהאזור. הדרוזים נותרו כמעט לבד.

לא תתגייסו, לא תקבלו הגנה

בלית ברירה, הקימו הדרוזים לעצמם מיליציית הגנה מקומית בשם "גדודי ההגנה הלאומית". אך מנהיגה השיח' וחיד אל-בלעוס נרצח בפיגוע ב-2015. הדרוזים מאמינים כי בלעוס נרצח בשל קריאתו לצעירי העדה לא להתגייס. מיליציית ההגנה על הדרוזים, המכונה "חרכת רג'אל אל-כראמה" (תנועת אנשי הכבוד) עדיין קיימת, אך אין בכוחה לספק הגנה מספקת לתושבים. הכוחות הצבאיים המעטים מצבא אסד שנותרו בזמן מלחמת האזרחים במחוז סווידא איימו להתפנות מהאזור ולהפקיר את הדרוזים ואף ניסו לרוקן את מחסני הנשק של העדה באזור ונתקלו במחאה המונית.

המשטר הסורי העמיד בפני הדרוזים אולטימטום ברור: אם הדרוזים לא יתגייסו, הם לא יזכו להגנה. מבחינתו של הנשיא בשאר אל-אסד, ניטרליות אינה באה בחשבון בשעה של מלחמת הישרדות. אולם מצד שני, המשטר גם נמנע מעימות ישיר עם הדרוזים, המהווים בפוטנציאל בני ברית חשובים נגד המורדים ובעיקר נגד האופוזיציה האיסלאמית.

נזכיר, כי דרוזים רבים מהדור הישן פיתחו קריירה צבאית והתקדמו לדרגות בכירות בצבא. הבולט בהם היה עמיד (אלוף משנה) עצאם זהר א-דין, שפיקד על הצבא הסורי בקרבות נגד דאעש בדיר א-זור במזרח המדינה. לפי אמצעי התקשורת הרשמיים במדינה נהרג עצאם באוקטובר 2017 על-ידי דאעש. אולם בעדה הדרוזית רבים סבורים כי הוא חוסל ע"י המשטר כדי לבלום את התקדמותו בצבא. הדרוזים ברחבי סוריה, בגולן ואף בכפרי הגליל הביעו צער רב על מותו של מי שנחשב לגיבור בעיני העדה.

הסכנה הקיומית של הדרוזים, שהגיעה לשיאה בקיץ 2015 בשיא המשבר של המשטר הסורי, העמידה את ישראל בדילמה: האם יש להתערב להצלתם? מחשש להאשמה בבגידה, שמרו רוב הדרוזים בסוריה על שתיקה בנושא. אחיהם בלבנון הזהירו אותם מקבלת סיוע מ"האויב הציוני" שעלולה לסבך אותם. הסיוע ההומניטרי שהגישה ישראל לפצועים שהשתייכו לארגונים שרצחו וחטפו דרוזים בדרום סוריה, עורר זעם רב בקרב העדה הדרוזית בכל האזור. ההתערבות הרוסית שחיסלה את המרד ברוב חלקי המדינה, למעשה הצילה את הדרוזים שהיו מוקפים מכל עבר בארגונים איסלאמיסטים. הדרוזים אומנם ניצלו מהאיום הקיומי אך הסכנה לא חלפה כלל.

הטרוריסטים הפכו למשטרה

ההפקרה של הדרוזים לא הסתיימה עם ההתערבות הרוסית. ביולי 2018 ערך ארגון דאעש פשיטה על סויידא ורצח 250 דרוזים. המשטר הסורי לא מנע זאת. מאז ועד לימינו סובלים הדרוזים מתופעה כרונית של חטיפות ודרישת כופר. לדוגמה, ערוץ "סווידא 24" דיווח על לא פחות מ-238 מקרי חטיפה שאירעו בשנת 2020. אם רוב החטיפות בוצעו עד לפני שנתיים על-ידי ארגונים איסלאמיסטים, הרי שבשנתיים האחרונות הן מבוצעות על-ידי עבריינים וארגונים שנכנעו לצבא הסורי. הדרוזים זועמים על הפשרה שהושגה בין הרוסית למורדים, שהסכימו להפסיק את הלחימה נגד אסד בתמורה לשילובם בכוחות הביטחון ככוח שיטור בתשלום. הרוסים שהכריעו את המערכה לטובת צבא אסד, העמידו בפני ארגוני האופוזיציה "המתונים" את הברירה: להצטרף לכוחות הביטחון או למות. ארגוני ג'יהאד חוסלו ומי ששרד גורש לאדליב בצפון. כך יצא שבמקרים רבים, ארגונים שחטפו ורצחו דרוזים הפכו לפתע ללוחמים לגיטימיים בעיני המשטר.

הפקרת הדרוזים בידי המשטר היא כאמור מכוונת, ונועדה להפעיל לחץ על הדרוזים להתגייס לצבא. אולם הם עומדים על סירובם. אנשי הדת הדרוזים, ה"עוקאל" (חכמים) הנקראים גם "משאיח' אל-עקל" (מנהיגי החוכמה) המנהיגים את העדה ממליצים לצעירים מאז פרוץ מלחמת האזרחים לא להתגייס לשום צד ולא להסתבך בסכסוכים העדתיים אליהם נקלע המשטר.

מצוקה כלכלית

כיצד נראים חיי היומיום של הדרוזים בסוריה? האזור הדרומי הוא אחד העניים ביותר בסוריה. כעת רוב האוכלוסייה בסויידא סובלת מעוני ומאבטלה גבוהה. משבר הקורונה כמובן מחמיר את המצוקה ורמת השרותים הרפואיים ירודה מאוד. למזלם של הדרוזים, קיימת סולידריות רבה בקרב עדתם והם שורדים הרבה בזכות הסיוע של אחיהם בישראל ובלבנון. הדרוזים מחוץ לסוריה סייעו לעדה בסוריה לקנות מזון ונשק להגנה עצמית וגם תרמו לתחזוקתו של האתר הקדוש ביותר לעדה - מקאם עין א-זמאן. אתר זה מהווה מרכז תפילה וטקסי חג ומרכז ללימוד והכשרה של השיח'ים הדרוזים.

התסכול מחיי העוני והפקרת העדה מביא מדי פעם להפגנות מחאה של הדור הצעיר נגד המשטר. בהפגנות הם יוצאים בדרישה לסייע כלכלית לעדה ולהעניש את העבריינים הפוגעים בה. אך הזעקה לא רק שאינה נשמעת אלא שהמחאות מדוכאות באלימות רבה. לדוגמה, בימים האחרונים קמה מחאה בסויידא בה השחיתו דרוזים תמונות של בשאר אל-אסד. הפעם המחאה פרצה אחרי שמפקד המודיעין הצבאי דיבר בזלזול לאחד המנהיגים הדתיים של העדה השיח' חכמת אל-היג'רי, שהעז לבקש את שחרורו של צעיר דרוזי שנעצר בידי כוחות הביטחון. נציגי המשטר הביעו צער על האירוע אך מסרבים בתוקף להתנצל.

הפיתוי האירני

בצל המצב הכלכלי הקשה, מתאמצת ההנהגה הדרוזית להרחיק את צעירי העדה מפני סכנת הידרדרות לפשע וטרור. מלבד המאמץ להרחיק את הנוער מסוחרי הסמים, נאבקת ההנהגה הדרוזית נגד ניסיונותיה של אירן לגייס צעירים למיליציות באמצעות פיתויים כלכליים. סוכנים מטעם אירן מציעים ללוחמים במיליציות הפרו-אירנית משכורת גבוהה יותר מזו של החיילים בצבא הסורי וגם תנאים משופרים. הניסיונות הללו אינם חדשים. כבר ב-2015, שלח ארגון חיזבאללה הלבנוני את המחבל הדרוזי סמיר קונטאר בניסיון לגייס דרוזים לפתיחת חזית מול ישראל בגולן. קונטאר חוסל בסוף אותה השנה, אך המאמצים של אירן לגייס סורים בדרום סוריה אינם חדלים עד לעצם היום הזה.

חוש ההישרדות הדרוזי

מדוע מתעקשים הדרוזים לא להתגייס לצבא הסורי? הרי מלחמת האזרחים הסתיימה ברוב אזורי המדינה כאשר ידו של צבא אסד על העליונה. בלבנון מתקיים ויכוח בין מנהיגים דרוזים התומכים במשטר אסד לאלה המתנגדים לו, כגון וליד ג'נבלאט. אך עמדתם של הדרוזים בסוריה שונה. החלטתם של בני הדור הצעיר שלא להתגייס לצבא הסורי, בניגוד להתגייסותם של אבותיהם, נובעת מחוש ההישרדות שפיתחו הדרוזים לאורך אלף שנות ההיסטוריה של העדה.

הדרוזים מודעים היטב לעובדה שצבא אסד ללא סיוע רוסי ואירני לא יכול להחזיק מעמד. המיליציות הסוניות באזור הדרום שנכנעו לרוסים אינן נאמנות כלל למשטר העלאווי ומחכות לשעת כושר למרוד בו. במילים אחרות, אחיזתו של משטר אסד במדינה רופפת, לא רק בדרום אלא בסוריה כולה. אין לדעת מה יוליד יום. עמידה לצד המשטר עלולה בעתיד לעלות לדרוזים ביוקר.