כאשר התרחבות החיסונים מאותתת על חזרה אפשרית לחיים נורמליים, ארה"ב נמצאת בדרכה להתנסות בלתי רגילה שיכולה לעצב משק שאמריקנים רבים לא יכירו – לטוב ולרע. ארה"ב עשויה לצאת מהקורונה עם הביצועים הכלכליים הטובים ביותר שלה מזה עשרות שנים; בנק גולדמן-זאקס צופה השנה צמיחה של 7%, המהירה ביותר מאז 1984.

השאלה הגדולה היא – מסביר וושינגטון פוסט – האם התאוששות מהירה זו תהיה ארוכת טווח ותשחרר את ארה"ב מהצמיחה האיטית שחוותה ברוב 20 השנים האחרונות (ממוצע של 1.9% לשנה, לעומת 3.5% ב-20 השנים הקודמות), או שמא תלווה באינפלציה מהירה כמו בשנות ה-70 של המאה הקודמת. כלכלנים מובילים מזהירים מפני חימום יתר העלול להסתיים במיתון, אבל המגיפה עוררה חשיבה מחודשת הן על המדיניות הפיסקלית והן על המדיניות המוניטרית ויצרה את התנאים הטובים ביותר מזה עשרות שנים לצמיחה בת-קיימא.

ממשל ביידן מתכנן להזרים למשק 1.9 טריליון דולר, בנוסף ל-3.9 הטריליונים שהזרים ממשל טראמפ, והפדרל ריזרב שומר את הריבית על קרוב לאפס. מאז תום מלחמת העולם השנייה לא היה כזה שילוב של הוצאת גרעונית וכל כך הרבה כסף זול. המשק ייהנה גם מחסכונות נזילים בסך 1.6 טריליון דולר שבידי האמריקנים. הנשיא ג'ו ביידן מתכנן צעדים נוספים להאצת הכלכלה, עם הוצאה של עד 3 טריליון דולר לנושאים שבראש סדר היום שלו: תשתיות, אנרגיה נקייה, ייצור מקומי וטיפול בילדים וזקנים.

כלכלנים רבים אומרים, כי צמיחה מהירה לאורך זמן תבוא מהרחבת כוח העבודה – בין אם על-ידי הגירה ואין אם על-ידי השבת נשים לעבודה – וממודרניזציה של התשתיות. אם הצמיחה בעשור הקרוב תהיה 2.5% לשנה במקום 1.8%, התוצר יגדל ב-11 טריליון דולר. הרפובליקנים עודם מתנגדים להוצאה ממשלתית נרחבת, אבל אחרי שבזמן ממשל טראמפ גדל הגרעון ב-5 טריליון דולר, להתנגדותם יש פחות משקל. ובכל מקרה, ביידן נראה נחוש שלא לחזור על הטעות של הקלה מוקדמת מדי, כפי שעשה ממשל אובמה לאחר המשבר הפיננסי של 2008.

גם ה"פד" חולל מהפכה במדיניותו. במשך שנים חשש הבנק המרכזי, כי אם האבטלה תהיה נמוכה מדי, האינפלציה תעלה – וכדי למנוע זאת הוא העלה את הריבית. אך כאשר המשק התאושש מהמשבר הפיננסי, האבטלה ירדה לשיעור הנמוך ביותר מזה יובל – והאינפלציה נותרה פחות מ-2%. באוגוסט שעבר הודיע ה"פד", כי הוא לא ימהר להעלות את הריבית, וכי הוא יאפשר לאבטלה לרדת עד שהאינפלציה תעלה על 2% - אך יאפשר זמנית אינפלציה גבוהה יותר, אם הממוצע לאורך זמן (בו לא נקב) יישאר 2%.

למרות כל אלו, עדיין קיימת הסכנה של התחממות יתר. שר האוצר לשעבר, לארי סאמרס, שהיה יועץ לממשלי קלינטון ואובמה, מזהיר שתוכנית הסיוע של ביידן עלולה לגרור "לחצים אינפלציוניים שלא ראינו כמותם שנות דור". אוליבר בלנצ'רד, שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, משמיע אזהרה דומה. אם הדרישה לטובין ושירותים תעלה מדי, לא יהיו מובטלים שיאיישו את המשרות הדרושים, המשכורות יעלו ואיתן גם המחירים – חזרה לתסריט של שנות ה-70. במצב כזה קרוב לוודאי שה"פד" יעלה את הריבית, מה שבדרך כלל מוביל למיתון.

נגיד ה"פד", ג'רום פאואל, וקודמתו בתפקיד וכיום שרת האוצר, ג'נט ילן, דוחים חששות אלו. למרות הירידה בשיעור האבטלה, מספר העובדים כיום נמוך ב-10 מיליון מאשר לפני שנה. המחירים עלולים לעלות, אך לא בצורה משמעותית או קבועה, מבטיח פאואל. לעומתו אומר רובין ברוקס, הכלכלן הראשי של המכון לפיננסים בינלאומיים, כי השווקים מתחילים להראות סימנים של דאגה מצד הצרכנים. אחד המדדים לציפיות האינפלציה עלה בנובמבר ל-2.2%, שיעורו הגבוה ביותר מזה למעלה משנתיים.

הפוסט מסביר, כי שאלה מרכזית היא באיזה שיעור מתחת לפוטנציאל שלו פועל כיום המשק האמריקני. החוששים מהתחממות יתר טוענים, כי המשק היה קרוב למיצוי הפוטנציאל לפני הקורונה ושתוכניתו של ביידן תוביל אותו אל מעבר לרף זה. חלק מן הכלכלנים אומרים שהפער הוא 3% בלבד; לדעת גולדמן-זאקס הוא עומד על 6%. "הניסיון להעריך את פוטנציאל הצמיחה הוא יותר אמנות מאשר מדע", אומרת מייגן גרין, כלכלנית בכירה באוניברסיטת הרווארד.

ההתאוששות מן הקורונה, שהובילה ל-15% אבטלה באפריל שעבר, הייתה מהירה מן הצפוי. הסיוע הפדרלי העצום אמור להוביל לכך שכבר השנה יגיע המשק האמריקני להיקף גבוה משמעותית מזה שערב המגיפה. אבל ביידן רוצה לבנות משק שיחרוג מגבולותיו בפברואר 2020, עם צמצום חוסר השוויון בהכנסות ויותר הזדמנויות לנשים ובני מיעוטים. כדי להפוך זאת למציאות, יהיה צורך בתקציבים שמעבר ל-1.9 הטריליונים של תוכנית הסיוע, הכשרה מקצועית ומעונות יום. ביידן בטוח שהתוצאה תהיה "צמיחה כמותה לא ראינו זמן רב".