חודש אדר, שאנו נמצאות בעיצומו, הוא ראש השנה לשמחה וגם לצניעות. מניין לי? בס"ד מצאתי שאדר וראשי תיבות של ראש השנה שניהם עולים לאותו סכום - 205. משמע שאדר הוא ראש השנה.

ראש השנה לשמחה, כי כדברי חכמינו "משנכנס אדר מרבים בשמחה". שמתן לב? לא נאמר "כשנכנס אדר" אלא "משנכנס אדר". חכמינו הצביעו על כך שאדר הוא רק ההתחלה של ריבוי השמחה, אך הוא סולל את דרך השמחה לכל השנה.

אדר הוא ראש השנה גם לצניעות. אדר ניתן לפרש מלשון אדרת, הביגוד של האדם. והוא ההדר והיופי של האדם בכלל ושל בת ישראל בפרט. בלשון חכמינו, וגם במקרא, נפוצים חילופי אותיות גרוניות. ומכאן שאדר זה הדר. צניעות זו שמחה.

אכן מסופר בגמרא (שבת קיג א) שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו מכבדיו - הבגד מכבד את האדם. ומה הפלא? הקב"ה בכבודו ובעצמו תפר לאדם וחווה כתנות עור, שמהותם על-פי המדרש כתנות אור.

הבגד מכבד

בזכות הבושה זכה האדם למלבוש. נראה לי שכבר המילים 'לבוש' ו'מלבוש' מצביעות על כך. השורש של שתיהן הוא בוש, מלשון בושה.

הבושה היא תכונה אנושית, המייחדת את האדם כנזר הבריאה מן החי. חומת הצניעות, המגולמת בבגדים מבית היוצר של הבורא, שתפר אותם בעצמו בגלל חשיבותם - היא שמפרידה בין האדם לבהמה ולחיה בכלל, ובין המתירנות לצניעות.

כבוד האדם לבושו כבר אמרו חכמינו. הבגדים הם, כפי שראינו, התגלמות צלם אלוקים שבאדם. משום כך לבגדים יש ערך של קדושה. מבחינת ערכם אומרים חכמים שהם דומים להתעטפות בטלית וענידת (כן ממש) תפילין לאיש. אולם בעוד שבטלית ותפילין יהודים מתעטפים רק בשעת התפילה, מחשש שלא יישמרו בטהרה כל היום, הרי הבגדים הם נחלת האדם כל חייו, ביום ובלילה.

צניעות שווה זהב

אם לגבי האיש כך, על אחת כמה וכמה לגבי האישה המוכתרת בתורתנו הקדושה כבת מלך. הבה נחזור לפסוק היפהפה בתהילים מפי נעים זמירות ישראל: "כל כבודה (ב בשורוק) בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", ונלמד גם על הקשר של הפסוק לפרשות השבוע שקראנו לאחרונה.

כל כבודה, עושרה ורכושה של בת ישראל הנסיכה הוא בפנימיותה - במידותיה ובצניעותה, שאותן היא לוקחת איתה לכל מקום שהיא הולכת: בבית ובחוץ, בשיעורים ובעבודה.

בפרשת יתרו בהקדמה לעשרת הדיברות קראנו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אם נצרף את הפסוק הזה לפסוק הידוע בראשית פרשת תרומה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוכם, ולא בתוכו נאמר. מכאן מפרשים חכמינו שהכוונה היא למקדש הפנימי שבתוך כל יהודי ויהודייה. "בלבבי משכן אבנה" ככתוב. ובמקדש הפרטי הזה כל יהודי הוא כהן בנשמתו, שביראת שמיים שבו, במידותיו ובמעשיו הטובים משמש אור לעצמו, לזולתו, לעמו ולכל העמים.

אבל מתברר שלפסוק הנזכר בתהילים יש חדשות מפתיעות בשבילך, בת ישראל היקרה. המשך הפסוק מעצים את כוחה ומעמדה של האישה בזכות פנימיותה וצניעותה המוטבעת בה לדרגת כהן גדול!. אתן קוראות נכון. "ממשבצות זהב לבושה". אבני החושן, האורים והתומים של הכהן הגדול, כזכור היו עשויות ממשבצות זהב. והנה לבושה הצנוע של האישה דומה ביוקרתו למשבצות הזהב של אבני החושן!

האישה הצנועה מכוח פנימיותה העשירה זכתה לא רק לתואר בת מלך. אלא במקדשה הפרטי, בבגדיה הצנועים המקרינים בבית ובחוץ את פנימיותה, את אופיה, את יופייה הפנימי - היא כוהנת גדולה. לא פחות.

הגמרא מספרת על האישה הקמחית, שזכתה לשבעה בנים כוהנים גדולים. בזכות מה? - נשאלה. - קירות ביתי, השיבה, "מעולם לא ראו את שערות ראשי". בזכות זה שהקפידה על כיסוי ראשה המלא כדת וכדין, עד כי קורות ביתה, כלומר ניתן לפרש בכל עת ובכל מצב הקורה בבית, ראשה היה מכוסה תמיד כהלכה. דורנו התברך ב"ה במגוון רחב של כיסויי ראש מעוצבים המתאימים לכל טעם ולכל כיס של האישה.

אסתר - מודל לצניעות

על אסתר המלכה כתוב במגילת אסתר "ותלבש מלכות". השאלה היא, למה לא נאמר "בגדי מלכות"? אלא נראה שבגדיה הצנועים, ששיקפו את אופיה הפנימי העשיר כבת מלך, שיוו לה מראה מלכותי.

אסתר המלכה הוכתרה במגילה בתואר "יפת תואר ויפת מראה". לא בזכות יופייה החיצוני - שהרי אמרו חז"ל, אסתר ירקרקת הייתה. יתרה מכך, בעוד שכל הנערות הגויות המועמדות בחצר אחשוורוש, התמודדו על תחרות מלכת היופי, ושנה שלימה השקיעו בטיפוח גופן בבשמים ובשמן המור ובמיטב האיפור - אסתר הצנועה לא התאפרה כלל.

אז איך זה שאסתר הייתה יפת תואר, אשר כדברי המגילה נשאה חן בעיני כל רואיה וזכתה למלכות? התשובה היא בזכות צניעותה, יופייה הפנימי ומידותיה הטובות שהקרינו על כל סביבתה. אסתר המלכה, בעקבות אימהותינו הקדושות, משמשת מודל לצניעות לכל נשות ישראל. פורים, במידה רבה כמו חנוכה, הוא אפוא חג הנשים.

הצניעות סוללת את הדרך לגאולה. בזכות נשים צדקניות, אמרו חז"ל, נגאלו ישראל ממצרים, ועתידים להיגאל. בדיוק כך מסתיים שיר ההלל לאשת חיל המושר בכל ליל שבת לכבודה: "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל". יופי חיצוני הוא אשליית יופי.

יופי אמיתי הוא יופי פנימי, הנובע מיראת ה', מצניעות וממעשיה הטובים של האישה. הצניעות היא מהות בת ישראל. האופי שלה הוא היופי, המקנה לה את שיבחה. ועל כן, "תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה". מעשיה הם שיר ההלל שלה.

ולסיכום אמרו חז"ל: "הרוצה שיצלחו נכסיו" - הגשמיים, הרוחניים החינוכיים - "יטע בהם אדר". אדר אפשר כסמל השמחה וכסמל האדרת.

צניעות - לא מילה גסה. הבגד הוא הכתר שלך! סגולה נגד ה'כתר' המיקרוסקופי המתעתע באנושות כולה. הצניעות היא הפנים היפות של בנות ישראל, הגילוי הפנימי שלך הוא דרך הכיסוי. הצניעות היא חלון הראווה שלך המקרין על סביבתך. צניעות. זה כל ההבדל.

חודש טוב ושמח!