האג, הגיג

החלטת התובעת המושחתת פאטו בנסודה לפתוח בחקירה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג מעידה כי מניעיה מושחתים, וקרוב לוודאי שגם אנטישמיים. הגיעה העת לפתוח בחקירה נגדית מי היא בנסודה ומה סודה ומה מעשיה שקדמו להחלטה לברר מה אירע במבצע "שובו בנים", וכיצד מתנהלת תנועת ההתנחלות.

בית הדין בהאג אינו מקום לבקש צדק. הוא אנטי-ישראלי וכנראה גם אנטי דמוקרטי מאוד. מישהו שמע כי בנסודה חוקרת את פשעי טהרן? את הסעודים שרצחו אחד משלהם בשגרירותם בטורקיה? את סוריה בה מתבצע רצח-עם על-ידי שלטון העם עצמו? או ולדימיר פוטין שכבש חלקי ארץ זרה ושם ללעג את החוק והמשפט במאסרו של אלכסיי נבלני?

נכון נהגו בנימין נתניהו ובני גנץ ונפתלי בנט, וחשוב מכל היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט שנושא המשפט הבינלאומי הוא תחום מומחיותו על-פי עבודת הדוקטור שלו, שהדפו וגינו את ההחלטה לחקור את ישראל.

אך אחרי שכתבתי זאת באמונה שלמה ולא כ"מצוות אנשים מלומדה" אני מציע לכולנו להתבונן פנימה. לא לשאול מי הוא בן החושך במהלך, שכן זה בית הדין הבינלאומי בהאג; אלא מדוע הפעם עלה בידו לדלג על פני משוכה המגינה עלינו מרשעותו מאז מלחמת ששת הימים.

עשרות בשנים חיפשו אויבי ישראל את דרכם ללב שופטי האג. לא עלה בידם. בראש ובראשונה מפני שבית הדין הבינלאומי הזה מאבד את סמכותו לפתוח בחקירה נגד מדינה שהיא דמוקרטיה ומקיימת שלטון חוק ומכבדת את ההכרעות המשפטיות, ויש לה את היושרה לחקור את עצמה בהגינות.

בכל השנים האלה הסתערו אויבי ישראל על המדינה היהודית והדמוקרטית ולא יכלו לה מפני שמערכת המשפט שלה הייתה אור לגויים, מופת לצדק ולנכונות לקבל הכרעות קשות שמביכות אותה עצמה.

הדוגמה שהיא מופת התרחשה לפני שנים רבות כאשר ישראל חקרה את עצמה ללא משוא פנים וללא טיוח בסוגיית גדר ההפרדה שנמתחה לאורך יהודה ושומרון, והנשיא פרופסור אהרן ברק סיכם בפסק דין מזהיר שלאחריו אין פוצה פה ומצפצף. מפני שכל העולם ידע כי אפשר להאמין בלב שלם לפסיקה הישראלית ולהכרעתה גם במה שנוגע לה עצמה.

כללי האג קובעים שכאשר מדינה ראויה לחקור את עצמה בהגינות לא מפקיעים זאת מידה ולא מעבירים את החקירה לבית הדין בהאג. כך היה בעבר. אתמול השתנו כללי המשחק לרעתנו.
מפני שימי הזוהר ההם של מאיר שמגר ואהרן ברק ודורית ביניש ואשר גרוניס חלפו עברו מאז החלו בנימין נתניהו ונפתלי בנט ואיילת שקד וכל זב חוטם פוליטי בליכוד (יריב לוין, דוד אמסלם, יולי אדלשטיין אמיר אוחנה) ובימינה (מתן כהנא) להכפיש את המערכת. חלקם דיברו בלשון השוק וחלקם בהסתה וחלקם בנימוס דורסני, ובמאמץ משותף הם שחקו חלק ניכר ממעמדה של מערכת החוק והמשפט בישראל.

הם חתרו, ועדיין, תחת בג"ץ וכל בתי המשפט והתפארו שמינו שופטים העונים על תפישתם הפוליטית (שקד על דוד מינץ) וזלזלו ביועץ המשפטי (לשונו של ישראל כ"ץ) ובפרקליטות בכללה, וביזו בבחירתם את תפקיד מבקר המדינה ושמו ללעג ולקלס את נציבות שרות המדינה, ולאחר מאמץ זה, הרשום בראש ובראשונה על שמו של בובי, העולם אינו מוכן לקבל כמובן מאליו כל הד משפטי העולה מן הארץ. בימינו פסק דין מאת פרופסור אהרן ברק בעניין גדר ההפרדה היה נותר בבחינת סימן שאלה ו"צריך עיון".

וכל זה מדוע? מפני שביבי ומרעיו ושותפיו בליכוד ובסיעות החרדיות ובימינה ובבית הלאומי עצמו את עיניהם ואטמו את ליבם ושחקו את הנכס שעמד לנו בימים הקשים במערכת הבינלאומית של המשפט, ואיננו עוד. ואם תשאלו את ביבי מי אשם, הוא בוודאי יענה במהירות כי זה גן-גן-גן-גאנץ. רק לא הוא. מה יום מיומיים? כרגיל.