יום האישה ביומיום

במיוחד ביום האישה הבינלאומי עלינו להפסיק עם הצביעות, שכן הגיע הזמן להביט ישירות בעיניים ולהבין מהי באמת האישה. אותה זו שאומרים עליה שהיא העומדת מאחורי הצלחתו של כל גבר, אבל למעשה עומדת לא מאחור כי אם מלפנים. מדובר על האישה ממוקדת המטרה, המנהלת כבר דורות רבים את המהות והשורשיות של מהלך חיינו, מחזקת ומתחזקת את הדור הבא, שעיניה פקוחות כל הזמן על התא המשפחתי, שרואה בחדוּת גם את הפרטים וגם את העומד לבוא מחר, ולא רק את התמונה הכללית ומה שיהיה בעוד עשר או עשרים שנה (מה שאנו הגברים אוהבים מאוד לחזות).

ויודגש מראש: ברור שמדובר כאן בהכללה. יש כמובן נשים שאינן מתאימות לתיאורים ולקביעוֹת שיובאו להלן, כשם שיש גברים שבמהותם הם הרבה יותר חיוביים מתיאור הגבר הטיפוסי שאעלה. ולאחר שהעליתי הסתייגות זו, אומר בכל זאת כי לאחר הכול, נראה לי אישית שרוב הנשים והגברים מתאימים פחות או יותר לתיאורים וההגדרות שאביא בהמשך.

לכונן הגמוניה נשית בעולם

אני מתרשם כי האישה מגלה הבנה, חום ורגישות יותר מהגברים, ולמרות שלעיתים היא עשוייה לגלות קשיחות, היא מקרינה בדרך כלל יותר רכּוּת ועדינוּת, יותר סבולת, סבלנות וסובלנות. האישה נוטה להעניק קדימוּת ודאגה מתמדת לרווחת הבית והמשפחה, מטפחת אותם בשקדנות ובכך מניחה מסד לעתיד טוב יותר של הדורות הבאים. מבחן התוצאה שלה חושף פרודוקטיביות יצירתית. והעיקר: האינטואיציה הנשית המופלאה מאפשרת לנשים לקבל החלטות רציונאליות ממוקדות, לצפות את הנולד ולדאוג לעתיד הקרוב והרחוק באורח יעיל וטוב יותר - הרבה יותר מאשר יהיו מסוגלים הגברים אי-פעם.

מדברים היום הרבה על הצורך בשִוויון זכויות בין נשים לגברים, אבל המצב בעולמנו מחייב הרבה יותר משוויון זכויות בין המינים. הטענה שלי היא שחייבים לחולל מהפיכה של ממש: לבטל לאלתר את ההגמוניה הגברית ולכונן הגמוניה נשית, לא רק בהסכמתנו אנו הגברים, אלא אף ביוזמתנו.

השלטון הגברי מחריב את העולם

אני חש כי לאחר עשרות אלפי שנים בהן אנו הגברים שולטים בעולם ללא עוררין, הגיע העולם עד עברי פי פחת. טֶרור ומלחמות דמים מתחוללים, החומרנות ורדיפת הבצע גוברים על הישגי הרוח והתרבות, הכלכלה מעורערת והפער החברתי מעמיק. איכות החיים הולכת מדחי אל דחי.

טענתי היא שהאחריות המרכזית למצב זה ההולך ומידרדר לעבר חורבן שעלול להביא לאובדנה המוחלט של האנושות ואולי של העולם כולו, נעוצה בשִלטון הדפוק שלנו, הגברים. התנהגותנו הייתה והינה בדרך כלל נִמהֶרֶת ושחצנית, ברוטאלית וכוחנית, מתנשאת ואטומה, קרה, צינית וחסרת כל רגש; אישיותנו הרבה פחות מעשית והרבה יותר ריקנית מזו של הנשים, אנו מתקשים לראות את מה שקורה מעבר לקצה החוטם שלנו, לא מסוגלים לראות את הנולד באורח אפקטיבי. בדרך כלל - הבית והמשפחה עבורנו הוא רק סרח עודף של שאיפת הכוח והשררה שלנו. מבחן התוצאה ההיסטורי חושף מעשי כסילות חסרי היגיון של הגברים השליטים.

לא "העדפה מתקנת" אלא יותר זכויות לנשים

יתרה מזו: במשך כל אלפי השנים הללו של שִלטוננו הגברי, דרסנו את הנשים ברגל גסה, גרמנו לנחיתות נשית, מנענו מהן השכלה והכנסה שווה, כדי לשמר את שלטוננו המוחלט בתבל. גם אילו היה מביא השלטון הגברי רווחה לעולם, היה בכך עוול מוסרי בלתי נסבל; קל וחומר במצב הקיים, להבנתי, כאשר השלטון הגברי עומד להמיט על העולם שואה עד כדי חורבן כולל, אם הגברים עצמם לא יוותרו מרצונם ובמוּדָע על בכורתם ויעניקו לנשים הגמוניה המוחלטת וזכויות-יֶתֶר ולא רק "העדפה מתקנת".

אין די אֵפוא בתביעה להחיל שִוויון בין נשים לגברים שעולה כל שנה ביום האישה הבינלאומי ולאחריו נשכחת מייד. תחת זאת צריך לתבוע מפורשות העדפה ברורה וזכויות יְתֵרוֹת לנשים, כדי שיוכלו לשאת באחריות השלטונית הכוללת בעולם, בדומה לשלטון הגברים שהתקיים תמיד בעזרת זכויות רבות יותר מאלה של הנשים; ומאחר שממילא - זה מכבר העניקו הגברים מרצונם את השליטה בַּבָּיִת ובמשפחה לידי האישה - נקל יהיה להשלים את המלאכה גם בשאר התחומים.

רק מצב כזה יוכל להבטיח איכות חיים אמיתית, שיפור איכות הסביבה ושל כל מערכות החיים. חבריי הגברים צריכים להבין שעלינו לעודד את הנשים לשלוט מעתה בכל המערכות המדיניות, הכלכליות והחברתיות, כדי לאפשר להן להציל את החברה האנושית מההידרדרות המסוכנת במִדרון לקראת שואה וחורבן מוחלט, להוביל את כולנו לעתיד בטוח וטוב יותר. ובואו נתחיל מזה שבמקום יום אחד בו אנו מביעים לאישה כבוד והערכה, נביע זאת כלפיה מדי יום ביומו, בכל יום מימות השנה.