טרור פנימי הוא איום רציני על הביטחון הלאומי של ארה"ב. מאחר שמשרד המשפטים והבולשת הפדרלית אחראים על ההגנה מפני איום זה, יש לשאול האם הם משתמשים בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותם; האם ה-FBI ערוך כיאות מול האיום; והאם התרבות הארגונית שלו מסייעת או מפריעה. את השאלות מעלה צ'אק רוזנברג, שהיה תובע פדרלי, קצין בכיר בבולשת וראש המינהל למאבק בסמים, במאמר בוושינגטון פוסט.
רוזנברג משווה לדוגמה של 9/11. לפני מתקפות אלו, אנשי המודיעין של ה-FBI לא העבירו את מלוא המידע שהיה בידיהם לעמיתיהם העוסקים בחקירות, בשל חומת מידור בין החטיבות השונות. מקורו של המידור הזה במדיניות ובחוק, אך הוא עמוק יותר ונעוץ בהרגל ביורוקרטי, בכסת"ח ובבלגן במשרד המשפטים, והוא הפך את הבולשת לפחות יעילה. המידור הזה שוב אינו קיים, אבל האם קיימים חסמים אחרים?
ה-FBI הוא ארגון גדול ומורכב, ויש לו סט מסובך של משימות: מאבק בטרור, ריגול נגדי, פשעי סייבר, פשעים אלימים, שחיתות ציבורית ועוד. האיומים משתנים כל העת וקשה לנווט בין העכשוויים. הבולשת היא גוף טוב, אך לא כך התרבות הארגונית שלה. היא מאוישת במקצוענים מסורים ומוכשרים ומונהגת בידי מנהל מעמיק, כריסטופר ריי. הם דואגים בכל ליבם לבטחונם של האמריקנים ויש להם הצלחות מסחררות. זהו החלק הטוב של התרבות. אבל, ממשיך רוזנברג, הגורמים שתרמו לחומת המידור עודם קיימים, כמו בכל ארגון גדול.
אחרי ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר הודה ריי, כי יום קודם לכן הועברה למשטרת הקפיטול אזהרה מפני אלימות שהוציא משרד הבולשת בנורפולק. ה-FBI העלה אותה לפורטל של רשויות האכיפה ותדרך סוכנויות אחרות. זו לא עבודת מודיעין טובה, טוען רוזנברג. אילו היה עולה עשן מביתו של שכן, היינו דופקים על דלתו ומזעיקים את מכבי האש – לא שולחים לו דוא"ל ומעלים פוסט. בעיות דחיפות מצריכות טיפול מיידי.
ייתכן שמבחינה ממסדית היה ל-FBI מזל בכך שהמשרד בנורפולק הוציא את האזהרה. אם זה היה משחק של כסאות מוזיקליים, הבולשת הייתה מנצחת: היא ישבה בעת שהמוזיקה פסקה, בעוד משטרת הקפיטול נתפסה בלתי מוכנה. אבל בפועל, הנהלים הפנימיים של הבולשת מעורפלים ומבלבלים. הסוכנים חייבים להבין את הגבולות וההבדלים של "הערכה" לעומת "חקירה מוקדמת", ובין "חקירה מוקדמת ראשונית" לבין "חקירה מוקדמת מלאה". לכל חקירה יש כלים שניתן להפעיל בה. ואילו הערכה "מצריכה יעד מאושר אבל לא תחזית עובדתית ספציפית כלשהו"; מישהו מבין את זה?
האם סוכן FBI זקוק ל"יעד מאושר" כדי להעריך משהו במדיה החברתית, שכל אדם יכול לקרוא בחופשיות ביושבו במטבח? האם זהו יישום נכון של חופש הביטוי? האם הנחיות החקירה של הבולשת הדוקות מדי או רפויות מדי? אפילו אם הנהלים נכונים, האם הבלבול והכסת"ח פוגעים בחקירות? מחברי האזהרה במשרד נורפולק ציינו, כי הם חוששים שמא היחידים והארגונים שעל הכוונת בעצם רק מממשים את חופש הביטוי; האם זו הייתה שורה ליתר ביטחון? לנוכח האירועים, היא חסרת בסיס.
לנוכח העובדה שהבולשת מטפלת ב-2,000 תיקים של טרור פנימי, האם היא באמת יודעת מהם הדחופים ביותר? האם היא העבירה משאבים בצורה מתאימה ויעילה? האם היא ביקשה סיוע כדי לטפל במקרים הדחופים ביותר? לפני 9/11 נותרה החומה במקומה וזו הייתה טעות. האם יש כעת נקודות תורפה דומות – הרגל, כסת"ח ובלבול – הפוגעות במאמציו של ה-FBI לסכל את הטרור הפנימי?
