ככל שחולפות השנים וספינתנו מתרחקת, לכאורה, מקווי המתאר הנוראים של תקופת השואה, מתחזקת והולכת אשמתם של הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם ברחבי אירופה הבטהובנית (הבט והבן) ושאר העולם. 'תרבות' הופכת למילת גנאי מאוסה, מכובסת, לפחות בעיני. העובדה שיהודים בא"י מעלים על נס מושגים אוניברסליים כמו 'ליברליזם', 'שלום-עכשיו', 'זכויות אזרח ואדם' - וגם יוצאים להפגנות בעד מושגים - זה משגה, תרבות של אג'נדה שהוחדרה לתוכנו, הנובע מחוסר הבנה היכן צומח הרוע. ראש וראשון לשוגים הגדולים, השוגון הראשי - הוא שופט-עליון אהרן ברק. אשתדל להסביר.
ב-1977 חל מהפך ו'אבק-אדם' בשם מנחם בגין נכנס לחדרו של ראש הממשלה. בדיוק באופן שבו צ'רצ'יל, חד-הבחנה כדרכו, מתאר את יציאתו של אטלי ממכוניתו הריקה של ראש הממשלה בדרך לפרלמנט. במונח 'אבק-אדם' הטביעה ההתיישבות העובדת בא"י את היהודים שהלכו 'כצאן לטבח' ואת השאריות שנותרו בחיים - בהחלט לא על פני האדמה. כי מי באמת רוצה את פני אדמה? העם היהודי מעולם לא כלל עצמו בתוך 'משפחות האדמה', ועל כך אנו מברכים, במיוחד היום.
ברגע שחל מהפך-לפחת קם נביא זועם ובשם ההתיישבות, במלים נרדפות, טען בחרי-אף שיש להחליף את העם. שמו בישראל בן-אהרון - יותר כוהן מנביא. מאז נפתח מסע עוועים תחת המנטרה: 'גנבו לנו את המדינה'. פה אנחנו נמצאים היום וזו גם מהות המאבק להחליף את ביבי, כי ביבי, גם בהיותו ראש ממשלת ישראל, מגוהץ ומעונב עם סיגר בפיו, מייצג את דלת העם. את זה מסבירים היטב ד"ר אבישי בן-חיים והגברת ללי דרעי, הפטריוטית. ב-7.4.21 שודרה בערוץ 20 תוכנית מטלטלת בעוצמה נדירה על מרד גטו וארשה. מי שצפה בתוכנית יכול להבין פתגמים בנוסח הנדוש 'הכובע בוער על ראש הגנב', 'הפוסל במומו פוסל' ועוד. נכון, גם השמאל ההתיישבותי רשאי להשתמש בפסוקים מהתנ"ך והתלמוד. אבל על כך התבטא מנהיג השמאל, נכס צאן ברזל, יעקב החזן של יערי, ואמר בפשטות: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות".
אני לא מזלזל באפיקורס שמצטט דברי תורה, אני חושד מראש באג'נדה שלו. אחד שיש לו אג'נדה שהורסת כבר היום, בחסות התנ"ך, את המדינה הוא לא אחר מאשר העליון אהרן ברק שמבקש בכל נימי נפשו להעביר, באופן ממש חוקי, את ה'שלטון של העם' לידיהם המנוסות של מומחי תחיקה ומחיקה מילוליים. רצונו שפונקציונרים מסוג היועמ"ש ינהלו את המדינה בכל הסבירות המשפטית הטהורה מבחינה מוסרית.
להוריד את הדגלים
את המרד בגטו וארשה הובילו אצ"י (ארגון צבאי יהודי) וגיבוריו. הם אלה שתלו את הדגלים על הגג בכיכר מורנובסקי. כך התבטא גנרל שטרופ מפקד הצבא הגרמני: "לדגלים היו חשיבות פוליטית ומורלית רבה. הם הזכירו למאות-אלפים את פולין וריגשו אותם, הם איחדו את אוכלוסיית הגנרל גוברנמן ובעיקר את היהודים והפולנים. דגלים וצבעי הלאום הם אמצעי לחימה בדיוק כמו יריות מנשק אוטומטי, יותר כמו אלפי יריות. כולנו ידענו זאת - הימלר, קרוגר והאן. הימלר צרח בטלפון: 'שטרופ, אתה חייב להוריד את שני הדגלים האלו, בכל מחיר'"!
שמעתם על כך? בסרט התעודה מודגשים קטעים מדהימים שאיש לא באמת ידע או הבין. לא ידעתי שליאון יוריס הסופר, אוטו פרמינגר הבמאי ופול ניומן הכוכב קבלו אישור לצלם את סרטם המפורסם 'אקסודוס' בישראל תחת 'השגחה' ממשלתית שתבעה להציג את הפריצה הנועזת לכלא עכו כפעולה של 'ההגנה' - ולא של אצ"ל... זה בערך אותו סקטור הטוען שגנבו לו את המדינה. ואני שואל את עצמי דווקא היום: התותח של רבין, שירה על אלטלנה - נראה לכם קדוש?
מי שמתעמק במניעי ההתנפלות האובססיבית של השמאל על נתניהו בעשרים השנים האחרונות, מבין שגם מאחורי 'התותח הקדוש' ניצבה אותה אג'נדה אפלה, זדונית, קיומית: למי בעצם שייכת המדינה? המאבק בין 'אבק-אדם' לבין 'הסקטור' (מגזר) ההתיישבותי שהעלה אותו לא"י נמצא היום בהילוך גבוה. האם תהיה פה מדינה יהודית או אוניברסלית (כל אזרחיה)? לפיכך כל ניצוץ וביטוי מופגן של לאומיות ואהבת הארץ ידוכא תחת הכותרת: 'פאשיסטים גונבים לנו את המדינה'. זה הסיפור. אתמול הקשבתי גם לדברי ששת מדליקי המשואות שביטאו, כל אחד בתורו, את הכמיהה האדירה שפיעמה בו - להגיע למולדת האהובה. נו, באמת - איזו מולדת? כל אחד מהם נולד במקום אחר על פני תבל וכמעט טבע שם בתוך צונאמי של רוע גרמני. לך תסביר לאנשי סקטור ההתיישבות, אטום, קיבוצי ובולשביקי במידה רבה גם היום, מהי מולדת עבור יהודי. הערכים שהניעו בולשביק, במקרה יהודי, להילחם בנאצים, הושמו בפיה של הגיבורה צביה לובטקין בעדותה במשפט אייכמן. שום מילה על אנשי אצ"י כי 'האג'נדה' האפיקורסית לא תביא לחשבון ערכים יהודיים.
אני מבקש להצביע על תופעה חברתית שאכנה אותה 'פוטו-מורגנה עד הפוטו-פיניש'. איך זה שהסופרים הנחשבים ביותר כמו עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן הם אנשי הסקטור? איך זה שגם הזמרים המהוללים הם חוה אלברשטיין, אריק איינשטיין ואביב גפן? שהתוכנית הצבעונית והמלהיבה ביותר בטלוויזיה - ארץ נהדרת? תגידו - אג'נדה. גם קופת-חולים הייתה אג'נדה אבל היא הביאה בריאות. זה לא ממש תירוץ. יוצרי הסרט הדוקומנטרי על מרד גטו וארשה יובל חיימוביץ-זוסר וסימון שכטר סיפרו לאראל סגל כי פנו לכל הקרנות הישראליות שנוסדו במטרה לעודד קולנוע ישראלי-מקורי. בקשותיהם לתמוך בסרטם זכו בסירוב רבתי. זו האג'נדה, כמובן, שסירבה בשם עם-ישראל. אבל גם זה לא מסביר את הפופולריות העצומה של יוצרים והוגים בשמאל. פה נכנס לפעולה 'הפוטו מורגנה' כי מדובר בתקופה משיחית לחלוטין מכל צדי המתרס.
ארמון התורה
ההסבר שיש לי מתייחס לנבואתו של הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק המדבר על 'אחרית הימים'. הוא כתב: מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד". במקום אחר, כתב: כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לאו-דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות...".
הרב נלחם על זכותם של החלוצים האפיקורסים שהגיעו בראשית המאה ה-19 לא"י לבנות ולהיבנות. הוא לא גינה אותם על שנטשו את משפחותיהם ואת כור מחצבתם. בשל מעשה הבנייה החלוצי כינה אותם קדושי-עליון. כי הם עסקו, באובססיביות ראויה לשבח - כמעט קנאות דתית - בבניית הארץ. תרצו או לא - הם שבנו עבור כולנו את מדינת ישראל. את זה חזה הרבי שבנה את ארמון התורה ממעל. במובן פופוליסטי הוא עלה על רעיון שימש את האכזריים בשונאי-אדם, לנין וסטלין, שכינו בני אדם תמימים - 'אידיוטים שימושיים'. באו חלוצים עם אג'נדה של 'תיקון עולם' באמתחתם - אידיאה אוניברסלית, חלומית (יהודית במקורה), והתוצאה - מדינה של יהודי תפילין וטלית. היה להם רעיון חילוני - והוא התמסמס, נמוג. זה לא אנחנו - צעק חולדאי במסע הבחירות של הישראלים. כמה שהוא טעה...
