רצח 4 עובדי חברת חשמל בעכו <span style='font-weight:normal;'>[1948]</span> <br>

ביום רביעי, 17 במרס 1948 בשעות בוקר, יצאה מבירות שיירת נשק ותחמושת ערבית לכיוון חיפה, על-מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר. השיירה כללה משאיות וכלי רכב נוספים ועליהן תחמושת ונשק, רובים, תת-מקלעים, רימונים ואלפי כדורים. ל"הגנה" נודע על כך מבעוד מועד ואנשי כוח לוחמים מהגדוד הראשון (גדוד 'העמק') של הפלמ"ח ארבו לשיירה בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית מוצקין. בהגיע שיירת הנשק הערבית למקום המארב בסביבות השעה 3 בצהריים תקף כוח הפלמ"ח את השיירה. התפתח קרב וחילופי יריות שבמהלכם מכוניות הנשק בשיירה התפוצצו. כ-20 ערבים מאנשי השיירה נהרגו ובניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה מוחמד אל-חוניטי.

לשניים מאנשי כוח הפלמ"ח, לעמנואל לנדאו (נהרג בקרב) ולאברהם אביגדורוב הוענק עיטור הגבורה "גיבור ישראל" על מעשיהם ולחימתם בקרב זה. בקרב נהרג גם לוחם הפלמ"ח נועם פסמניק. חיסול השיירה היה אחד מעשרות תקריות בין כנופיות ערביות לאנשי ההגנה שאירעו בחודש זה, מרס 1948 ערב הקמת המדינה.

ליווי משמר בריטי לעובדי חברת חשמל

באותו ערב 17 במרס 1948 אחרי חצות התחוללה סופת ברקים באזור חיפה והצפון. קווי החשמל לקריות, לקיבוצים בסביבה, לעכו ולנהריה נותקו. לאחר מאמצים תוקנו חלק מקווי החשמל אולם הקו לאזור עכו נהריה לא תוקן. למחרת יום ה' 18 במרס 1948 מפקד מחנה הצבא הבריטי "סידני סמית" שמצפון לעכו פנה אל מנהל חברת חשמל בחיפה ותבע ממנו לשלוח עובדים לתיקון הקו.

מנהל חברת החשמל הודיע כי אין הוא יכול לשלוח צוות אנשים לתקון שכן הוא חושש לחייהם בשל המתיחות ההולכת וגוברת בין כנופיות ערביות לאנשי ההגנה שהגיעו לשיא יום קודם לכן בחיסול שיירת הנשק הערבית ליד קריית מוצקין. המפקד הבריטי אמר כי ידאג לליווי שישמור על חייהם של צוות עובדי חברת החשמל. הבטחתו של המפקד הבריטי כנראה שכנעה את מנהל חברת החשמל ובשעות אחר-הצהריים של אותו יום - יום ה' 18 במרס 1948, יצאו מחיפה בטנדר משוריין של חברת החשמל צוות של ארבעה עובדי חברת החשמל מצוידים באקדחים.

הארבעה היו: ישעיהו הלבץ, יהושע בורנשטיין, אברהם שטיינפרס והנהג קלמן גלר. הטנדר המשוריין לווה במשמר בריטי שכלל שני זחלים מצוידים בתתי מקלע. זחל אחד נסע מלפני הטנדר והשני מאחוריו. בכל זחל היו כחמישה חיילים בריטיים. בהגיע השיירה סמוך לבית הקברות המוסלמי, בכניסה לעכו, נעצרו במחסום של כנופיה ערבית. לזחל הראשון ניתן לעבור אולם אחד השומרים במחסום הבחין בארבעה היהודים שבטנדר המשוריין והחל לצעוק יהוד, יהוד, וחזר וסגר את המחסום. לקול זעקותיו הגיעו שומרים נוספים של המחסום ובעקבותיהם עשרות רבות של פורעים ערבים שהחלו לירות אש תופת לעבר המשוריין והזחל. חמשת החיילים הבריטים בזחל הראשון וארבעת עובדי חברת החשמל בטנדר המשוריין נהרגו-נרצחו.

הזחל השני של המשמר הבריטי המאבטח, מאחורי הטנדר, נסוג אחורה, נס ועזב לכיוון נהריה, מותיר את עובדי חברת החשמל לגורלם. אחרי הרצח התעללו הערבים בגופות ארבעת עובדי חברת החשמל וגופותיהם נגררו ברחובות עכו על-ידי פורעים ערבים כדי להציג לראווה את "גבורתם". סביר להניח כי אילו לא היה המפקד הבריטי שולח יחידות צבא נוספות למקום שאספו את הגופות מידי הפורעים הערבים, ספק אם היו מובאים לקבר ישראל. הגופות הועברו לנהריה והגיעו לחיפה הנצורה למחרת, בדרך הים, ונקברו בקבר אחים בבית הקברות ברמת יוחנן.

8 שנים לאחר הרצח נעצרים חשודים בביצועו

חודשיים לאחר המקרה קמה מדינת ישראל. עכו נכבשה על-ידי יחידות צה"ל. לאורך השנים הועלו שמועות ולחשושים לגבי זהות האנשים שרצחו במו ידיהם והתעללו בגופות ארבעת עובדי חברת החשמל במבואות עכו.

ב-1955 התקבל במחוז הצפוני של המשטרה מכתב ארוך בערבית המפרט שמות חמישה ערבים, ארבעה מעכו ואחד מהכפר ג'דירה בגליל המערבי, ובו נטען כי הם רצחו במו ידיהם את ארבעה היהודים וחמישה חיילים בריטים במרס 1948 וציין שמות עדי ראיה שראו את הרצח. החלה חקירת משטרה בנושא. עדי הראיה נקראו למשטרה ונחקרו. נאספו עדויות וחומרים. עדי ראיה חזרו מידי פעם מעדויותיהם מחשש לנקמה.

באפריל 1956 באישון לילה, 8 שנים לאחר רצח ארבעת עובדי חברת חשמל, התדפקו אנשי משטרה על בתי חמשת החשודים ברצח. הם נעצרו לחקירה והואשמו ברצח ארבעה היהודים עובדי חברת החשמל וחמשת החילים הבריטים. תוך יומיים הובאו בפני שופט השלום בעכו וזה הורה להאריך מעצרם. עורכי דין יהודים התבקשו להגן על החשודים.

רוב החשודים נעצרו מחוסר הוכחות

על-פי דיווח העיתונות דאז, בין חמשת החשודים ברצח שנעצרו: מוחמד שעבאן איש מפא"י מזכיר האיגוד המקצועי של הפועלים הערביים בעכו שהיה דמות מרכזית של מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) מבין ערבי עכו. חשוד נוסף שנעצר על-פי דיווח העיתונות דאז היה עדנאן נאגמי אחיו של מוסה נאג'מי מי שהיה חבר הוועד הערבי העליון ומעוזריו של המופתי.

במאי 1956 הורה שופט השלום בעכו לשחרר 4 מתוך חמשת הערבים שנחשדו ברצח ארבעת עובדי חברת חשמל וחמישה חילים בריטים מחוסר הוכחות. לזכרם והנצחתם של ארבעת עובדי חברת חשמל שנרצחו בכניסה לעכו נקרא רחוב בעכו בשם רחוב הארבעה.

ארבעת עובדי חברת חשמל שנהרגו

תולדות החיים של ארבעת עובדי חברת חשמל שנרצחו במבואות עכו מופיעים באתר "יזכור" של משרד הביטחון. אני מביא על בסיס הנכתב באתר זה את תולדות חייהם.

ישעיהו הלב"ץ - נולד ב-1908 למשפחת חלוצים שעלתה מרוסיה בשנת 1915 והתיישבה בירושלים. הוא למד בבית-הספר "תחכמוני" ובגימנסיה העברית בירושלים בגיל 15 הצטרף ל"הגנה". לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים יצא להכשרה חקלאית בחפצי-בה ובנהלל. לאחר-מכן יצא לגרמניה ולצ'כוסלובקיה להשתלמות מקצועית בחשמל, ובשנת 1929 חזר ארצה והתיישב בחיפה. הוא התקבל לעבודה בחברת-החשמל ושימש כמפקח על הרשת באזור חיפה. במאורעות תרפ"ט השתתף בהגנה על שכונת תל עמל ובמאורעות 1936 השתתף בהגנה על עפולה. בתקופת מלחמת-העצמאות שימש כמדריך ב"הגנה. בנו גדעון(גידי) הלב"ץ, נפל בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

אברהם שטיינפרס - נולד ברוסיה ב-1905. התגורר בחיפה. גדל במשפחה חסידית ולמד בחדר ובישיבה עד גיל 13. בגיל 15 (1920), עלה לארץ עם משפחתו, שהתגוררה בפתח תקוה ועבד לצד אביו בפרדסים. במאורעות 1921 השתתף אברהם בהגנה על פתח תקוה. בשנת 1934 התקבל כפועל קבוע בחברת החשמל. כאשר עבד בעמק יזרעאל הכיר את יהודית, נשא אותה לאישה והיה אב לשני ילדים. בשנת 1934 התקבל כפועל קבוע בחברת החשמל ועבד באזור חדרה.

יהושע בורנשטיין - בן חיה פרל והרב ישראל הלוי, נולד ב-1905 בעיירה רייוויץ, ברוסיה. למד ב"חדר" ובישיבות קיוב וייקטרינוסלב. בעודו נער הצטרף ל"החלוץ". ב-1923 עלה לארץ ישראל. בארץ עבד תחילה בקבוצת "צריפין" שבמושב בלפוריה ואחר-כך הצטרף לגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור. כחבר ה"גדוד" עבד בתל-יוסף, חיפה, ירושלים, כפר-גלעדי וב"קבוצת הרועים" בחמרה. לאחר שעזב את ה"גדוד" יצא לעבוד במפעלי ים המלח, בכפר סבא, בחברת "סולל בונה" ובבניין תחנת הכוח של חברת החשמל בחיפה. ברבות הימים היה לעובד קבוע בחברת החשמל והשתקע בקריית חיים. כל אותו זמן היה גם פעיל בשורות ה"הגנה".

קלמן גלר בן שושנה ובנימין, נולד ב-1904 בווהלין, פולין. בנערותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" עלה לארץ בשנת 1924 ומיד עם בואו היה לחבר פעיל ב"הגנה". ב-1924 הצטרף קלמן לקבוצת "רדזיבילוב", שירדה לכינרת לעבודה חקלאית. בשנת 1926 התפזרה הקבוצה וקלמן עבר לחיפה ביוני 1940 נתקבל לעבודה בחברת-החשמל כנהג והיה מסיע את פועלי החברה לעבודות ברשת.