בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נתניהו ולפיד שגו בכך שקידמו את הקיצוניים במחנותיהם על חשבון מפלגותיהם. כיום, התאומים הקיצוניים משני הצדדים, הורוביץ וסמוטריץ', זנדברג ובן-גביר, בועטים בסיוע שקיבלו ומערימים מכשולים בדרכם של מי שסייעו להם, ושלא יסייעו להם שוב בעתיד. הלקח נלמד
|
סינדלו את עצמם [צילום: שריה דיאמנט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ראש הממשלה בנימין נתניהו פעל ללא ליאות כדי למנוע אובדן קולות ימין שלא יעברו את אחוז החסימה, עד כדי כך שגרם לאובדן קולות שהיו אמורים להינתן לליכוד ולהעברתם לציונות הדתית. התוצאה: הציונות הדתית, שזעקה לעזרה וקיבלה סיוע נדיב, לא רק שזכתה ב-4 ח"כים, אלא הגיעה אף ל-6 ח"כים. נתניהו מתחרט מן הסתם על שוויתר על קולות שהיו עשויים להינתן לליכוד, והיום הוא אף מואשם בסיוע לכהניסטים. ראש האופוזיציה יאיר לפיד פעל ללא ליאות כדי למנוע אובדן קולות שמאל שלא יעברו את אחוז החסימה, עד כדי כך שגרם לאובדן קולות שהיו אמורים להינתן ליש לפיד ולהעברתם למרצ. התוצאה: מרצ, שזעקה לעזרה וקיבלה סיוע נדיב, לא רק שזכתה ב-4 ח"כים, אלא הגיעה אף ל-6 ח"כים. לפיד מתחרט מן הסתם על שוויתר על קולות שהיו עשויים להינתן ליש לפיד, והיום הוא אף מואשם בסיוע להורוביציסטים, אלה שהמקום הראוי להם הוא ברשימה המשותפת. בכל מחנה עברו קולות מן המרכז אל הקצה: הקיצונים הימנים מכאן והקיצונים השמאלנים מכאן. ואלה, במקום להכיר טובה ותודה על הצלתם, הם מקשים היום על הקמתה של ממשלה כלשהי. סמוטריץ' לא יישב עם זה והורוביץ לא יישב תחת זה, והדמוקרטורית הנאורה בעיני עצמה, תמר זנדברג, צועקת "בושה" כלפי הבבואה שלה איתמר בן-גביר, בשעה שזה התחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. והתקשורת, זו רואה קצה אחד בלבד ופוסלת אותו, ואילו את הקצה השני, הקצה השמאלני, היא מראיינת במתק שפתיים ובאהדה בולטת. הרכבה של הכנסת ה-24 אינו מאפשר לה לתפקד ו/או להקים מתוכה ממשלה בעלת יכולת פעולה. הרכב זה מוביל בהכרח לבחירות חמישיות, במקום הקמת ממשלה, או לחלופין, מייד אחרי הקמתה. הרכב זה מצריך העלאת אחוז החסימה כך שבכנסת הבאה לא יהיו שוליים קיקיוניים המחבלים בתפקוד הסביר של הכנסת והממשלה. בינתיים, במציאות הנוכחית, כאשר כל ראשי המפלגות סינדלו את עצמם על-ידי הצהרות רבות ומיותרות, חובה עליהם לסגת מחלק מהצהרותיהם הכובלות, המגבילות את יוצריהן ואת יכולת התמרון שלהם. ראש וראשון להם הוא גדעון סער, שיכול להצטרף לממשלת ימין - רצון רוב הבוחרים - במקום לשחק בנדמה לי, בניסיון להקמת ממשלת שעטנז, מהרשימה המשותפת ומרצ ועד ימינה, ממשלה שאין לה כל היתכנות ו/או זכות קיום, ושהדבק היחיד שיהיה בה הוא שנאת נתניהו.
|
תאריך:
|
12/04/2021
|
|
|
עודכן:
|
12/04/2021
|
|
רון בריימן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ב_שמואל
|
12/04/21 13:35
|
|
|
|
תל-אביבי
|
19/04/21 21:47
|
|
2
|
|
יהודי מפוכח
|
17/04/21 19:29
|
|
בימים האחרונים מתפתח דיון ציבורי נוקב בשאלה האם שירה איסקוב ושכנתה עדי גוזי ראויות להדליק משואה בערב יום העצמאות.
|
|
|
פעמיים האזנתי בשבוע שעבר לראש הממשלה, כשהוא נושא נאומים בשני טקסים נפרדים. הנאום בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה הועבר בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה, ועורר כצפוי ביקורת חריפה. אמרתי "כצפוי" - כי באלה הימים כל התבטאות של ראש הממשלה ומרכיב הממשלה הבאה, תעורר אחריה גל של ביטויי גנאי, חרפות וביקורת. גינו את ראש הממשלה בעיקר על שהזכיר בנאומו את החיסונים, שבהם ישראל מובילה בעולם, ואת המחויבות להגן על ישראל מפני תוקפנות אירנית. מה לאלה ולזיכרון השואה? - שאלו המבקרים. הגדיל לעשות מאיר שלו, שאינו מאיר ואינו שלו עד שלא ייצאו מתחת לידו מילים ספרותיות כמו: "קבס", "מתועב", "חסר בושה", "אטום", "שפל". וכל זאת בקטע דחוס בן 12 שורות. בכך הסופר, שאינו בורר מילותיו, אינו נופל למשל ממקהלת הכותבים בהארץ, מרינה מצליח, מה"שותף" גנץ, וגם מצמד הפרשנים חסרי-המעצור בן כספית ואהוד אולמרט.
|
|
|
ביום רביעי, 17 במרס 1948 בשעות בוקר, יצאה מבירות שיירת נשק ותחמושת ערבית לכיוון חיפה, על-מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר. השיירה כללה משאיות וכלי רכב נוספים ועליהן תחמושת ונשק, רובים, תת-מקלעים, רימונים ואלפי כדורים. ל"הגנה" נודע על כך מבעוד מועד ואנשי כוח לוחמים מהגדוד הראשון (גדוד 'העמק') של הפלמ"ח ארבו לשיירה בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית מוצקין. בהגיע שיירת הנשק הערבית למקום המארב בסביבות השעה 3 בצהריים תקף כוח הפלמ"ח את השיירה. התפתח קרב וחילופי יריות שבמהלכם מכוניות הנשק בשיירה התפוצצו. כ-20 ערבים מאנשי השיירה נהרגו ובניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה מוחמד אל-חוניטי.
|
|
|
שם התערוכה, חיות מחמד, נכתב ללא מרכאות. אך כל המביט בעבודות בגלריה רוזנפלד (רח' המפעל 1) מבין מיד שלא מדובר בחיות חביבות שאנו נוהגים לאמץ ולאהוב. שלשת האמנים שחוברו יחדיו - איזבלה וולביק, שכל קירות האולם הראשי מוקדשים לה, נועה אירוניק, שקיבלה רק את החדר הקטן, וחבל, ואלעד רוזן מציגים חיות שלא תרצו להיפגש בהן.
|
|
|
ככל שחולפות השנים וספינתנו מתרחקת, לכאורה, מקווי המתאר הנוראים של תקופת השואה, מתחזקת והולכת אשמתם של הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם ברחבי אירופה הבטהובנית (הבט והבן) ושאר העולם. 'תרבות' הופכת למילת גנאי מאוסה, מכובסת, לפחות בעיני. העובדה שיהודים בא"י מעלים על נס מושגים אוניברסליים כמו 'ליברליזם', 'שלום-עכשיו', 'זכויות אזרח ואדם' - וגם יוצאים להפגנות בעד מושגים - זה משגה, תרבות של אג'נדה שהוחדרה לתוכנו, הנובע מחוסר הבנה היכן צומח הרוע. ראש וראשון לשוגים הגדולים, השוגון הראשי - הוא שופט-עליון אהרן ברק. אשתדל להסביר.
|
|
|
|