המערכת הפוליטית בישראל מתנהלת באופן לקוי. עסק ביש. במיוחד בשל מרכיביה הבעייתיים - הפועלים באופן הנוגד את טובת הציבור. שנאה יוקדת, חרמות וגידופים - למרבה הפרדוקס, הם-הם, ולא תוצאות הבחירות, מסכנים את מדינת ישראל במערכה חמישית.
תוצאות הבחירות ברורות ופשוטות - גוש הימין ניצח. הבוחר הציוני העניק במישרין 52 מנדטים לגוש הימין - שמרכיביו העיקריים הודיעו מראש על תמיכתם בנתניהו לראשות ה
ממשלה (הליכוד 30, שס 9,
יהדות התורה 7, הציונות הדתית 6). יותר מלכל מנהיג אחר בארבע מערכות הבחירות.
ימינה בראשות
נפתלי בנט, שהודיעה מראש שלא תתמוך ביאיר לפיד לראשות הממשלה, קיבלה 7 מנדטים. חברי הכנסת של ימינה, כמו גם בוחריה, הם אנשי ימין מובהקים. המו"מ המתנהל בימים אלה בין הליכוד לימינה הכולל הסכמת בנט לקבל את נתניהו לראשות הממשלה, מלמד כי בנט הפנים את מצבו. חברי הכנסת של התקווה החדשה בראשות
גדעון סער הם למעשה חלק מגוש הימין. נזכור נא: סער נץ יותר מנתניהו בנושאים אידיאולוגיים. גם
ישראל ביתנו בראשות
אביגדור ליברמן היא מפלגת ימין. אלא שמחמת אופן התנהלותו ושנאתו כלפי החרדים בכלל ונתניהו בפרט, ושיקוליו הזרים, הפך ליברמן לבלתי רלוונטי. וכך גם מפלגתו.
הנה-כי-כן, תוצאות הבחירות פשוטות וברורות. בניגוד לכזבים המופרחים בתקשורת, כאילו נתניהו נכשל - נתניהו זכה, זו הפעם הרביעית בתוך שנתיים, ברוב ציוני גדול, במנדט להקים ממשלה בישראל. למרות ואולי בזכות כתב האישום נגדו, מתייצב הציבור מאחוריו, שוב ושוב, ובוחר בו להנהיג את המדינה. דא-עקא, כאמור לעיל, שנאה יוקדת, חרמות וגידופים וניסיונות סיכול, הם-הם המקשים גם הפעם על הקמת ממשלה חדשה ויציבה. לא במעט באשמתו של נתניהו, שלא השכיל לקרב אליו פוליטיקאים מיומנים ורציניים:
- נתניהו שגה קשות כשפעל מתוך יצרים נסתרים, ולא מינה את סער לשר בממשלה היוצאת, למרות שסער נבחר במקום גבוה על-ידי מתפקדי הליכוד, והוא מתאים וראוי לתפקיד בכיר בממשלה;
- נתניהו שגה קשות כשבגד בבנט ובאיילת שקד ולא צירפם לממשלה היוצאת, למרות שתמכו בו וגוננו עליו גם בסוגיית כשירותו לכהן כראש ממשלה על-אף כתבי האישום נגדו.
אחת הבעיות המרכזיות שנוצרו בפוליטיקה - מחמת השתרשות תופעת החרמות - היא המילכוד אליו נקלעו פוליטיקאים מסוימים, הרואים עצמם מחויבים לחרמות שגזרו, וזאת, למרבה הפרדוקס, גם אם תוצאות הבחירות מחייבות התנהלות אחרת. כלי התקשורת מלבים תופעה זו למרות ניזקה לציבור. חלק נכיר מהם מתוך שיקולים זרים. הדבר בולט ביותר במקרה של גדעון סער, שנדחף על-ידי התקשורת וציפה ל-20 מנדטים ויותר, אך קיבל בפועל רק 6 מנדטים.
לית-מאן-דפליג: הבטחות יש לכבד. כמו גם החובה לקבל את תוצאות הבחירות. מנהיג/פוליטיקאי רציני וישר-דרך, צריך לראות עצמו מחויב, בראש ובראשונה, לכיבוד הכרעת ציבור הבוחרים בכללותו, ולא רק לאותם בוחרים שבחרו בו. מנהיג אמיתי צריך לדעת לקבל החלטת הבוחר שהצביע "לא", לא פחות מ"כן".
אחד האישים שמילכדו עצמם הוא גדעון סער. נאמן להצהרותיו כי יפעל להחלפת נתניהו, ו/או ימנע את מינויו מחדש לראשות הממשלה, מונע סער הצטרפות תקווה חדשה (6 מנדטים) בראשותו לגוש הימין בראשות נתניהו. וזו בעיה לא פשוטה, אם לנקוט לשון המעטה, שכן סער מחויב לכבד, בראש וראשונה, את הכרעת הבוחר.
ציבור עצום ורב המבטא במישרין 52 מנדטים ועוד 7 מימינה המצטרפים עתה (מתוך 65 לגוש הימין) אמר כן לנתניהו. הדעת נותנת כי סער, שכוונותיו היו לגיטימיות, ישכיל עתה להרכין ראש ויכריז פומבית באופן צלול וברור: חברים, הקמתי מפלגה חדשה כדי להחליף את נתניהו. נשבעתי לשרת את המדינה והציבור. פעלתי לשם-כך בכל מאודי ומרצי. אלא מה? לא נתתם לי את הכוח הדרוש. אני מכבד אתכם, ובלב כבד, ועל-מנת למנוע תוהו ובוהו במדינה, אני מקבל הכרעתכם. אני מקווה שבבחירות הבאות אצליח יותר. בנסיבות שנוצרו, ועל-מנת שלא לחסום הקמת ממשלה חדשה בישראל - שאותה יש להקים בהקדם כדי לטפל בבעיות הקשות במדינה הטעונות טיפול - אני מחויב לכבד תוצאות הבחירות, וללכת באחת משתי החלופות: להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו בתפקיד בכיר ומתוך עמדת כוח; או להתפטר מהכנסת ולאפשר כניסת תקווה חדשה לקואליציה בראשות נתניהו. בתוך ימים אמסור את החלטתי.