בבחירות הקרובות אין למצביע הזכות לבחור את האנשים והנשים הטובים בעיניו להיות חברי הכנסת. זכות המצביע מוגבלת לבחירה בין מפלגות ובין רשימות שלמות. האזרח שמחבב את מי ששמו במקום הראשון ברשימה א', ואת הנמצאים במקום החמישי והעשרים וחמישה ברשימה ב', למשל, ומתעב את הנמצאים במקום השני באותן רשימות, אין לו דרך שישמיע את קולו.
שיטה זאת דורשת מן המצביע להאמין כי הרשימה המוגשת לו לפני הבחירות תשאר מאוחדת בכנסת ותהיה נאמנה למצעה. דרישה זאת רחוקה מן האמת ומערכת הבחירות היא מצג שוא המוליך שולל את הבוחרים. לאחר התמוטטות המערכת המפלגתית, רק שיטת הבחירות האישיות לכנסת תחזיר את זכות הבחירה למצביעים.
הניגוד בין המצג לפני הבחירות ובין מה שעשו המפלגות לאחריהן בלט במיוחד בכנסת הנוכחית. במהלך הבחירות לכנסת השש עשרה היו שתי יריבות עיקריות שהתחרו על השלטון והציגו לבוחר דרכים שונות קוטבית. לאחר הבחירות חברו יושבי הראש של שתי המפלגות המתנגדות הללו לסיעה אחת, לאחר שאריאל שרון נטש את דרך מפלגתו ואימץ את דרך המפלגה היריבה ומצא עצמו במיעוט בין חברי הרשימה בכנסת.
המפלגה החדשה הפכה לסיעה בכנסת והרכיבה את הממשלה בלא שתתייצב לפני הבוחר. במשחק הכדורגל ידוע על שחקנים העוברים מקבוצה לקבוצה, אך ספק אם ידוע בקורות המשחק על חלוץ מרכזי וכמה מחבריו אשר באמצע תחרות סבו על עקביהם והתחילו לבעוט את הכדור לעבר שער קבוצתם, כמו שעשו שרון ואולמרט אשר צרפו את מפלגת העבודה לממשלת הליכוד כדי שיגברו על יתר שרי הליכוד ויצביעו יחד נגד רצון חברי המפלגה.
להוציא חברי רשימות החרדים, שס ויהדות התורה, המאוחדים בנאמנות לדרכי רבניהם, החליפו כל המפלגות בכנסת ( איני מתייחס למפלגות המגדירות את עצמן בהשתייכות לעם אויב) את ראשיהן. המפלגות שהחליפו את ראשיהן הן העבודה, הליכוד, שינוי, המפד"ל (אפי איתם הודח כי נשאר נאמן למצע המפלגה ועזב את ממשלת שרון, יחד עם יצחק לוי קודמו בתפקיד יו"ר המפד"ל), ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי ( שני מרכיבים שנפרדו בידידות ועוד חבר כנסת שעבר למפלגה שלישית). ראש רשימת עם אחד הזעירה, עמיר פרץ, עבר למפלגת העבודה והדיח את פרס מראשותה, בזמן שחברו לרשימה דוד טל הצטרף לפרס במפלגה חדשה.
במקרה הקיצוני של מפלגת קדימה מתבקש המצביע בבחירות הקרובות לאשר בשלמותה רשימת שמות שסידר אדם אחד בלא מראית עין של גורם רעיוני מאחד, או של הרכבה בידי מוסדות מפלגה בעלת מצע המחייב את כולם. וגם בלא ניסיון - עדיין - לטעון כי אהוד אולמרט הוא אישיות כבירה, אשר הנאמנות לו מציינת את כל חברי הרשימה.
הזכות לבחור את האנשים הטובים בעיניהם תשוב למצביעים, אם תונהג שיטת בחירות אישיות לכנסת. הארץ תחולק למאה ועשרים אזורים, ובכל אזור יבחר חבר כנסת אחד. בדומה לבחירות לראש מועצה מקומית, גם בבחירות לכנסת יעמוד כל מועמד לבחירה באזור אחד, וכל מצביע יבחר את המועמד הטוב בעיניו, והמועמד שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר באותו אזור יזכה.
בכל אזור יהיו בערך שישים אלף תושבים או ארבעים אלף מצביעים, אשר יעקבו אחר מעשיו והצבעותיו של נבחרם. חבר הכנסת יבקש להשביע את רצון בוחריו ולשקף את מחשבותיהם, ולא יהיה תלוי בחברי מרכז או בבעלי הון. חברי הכנסת של כל מפלגה לא יסתכסכו ויחתרו האחד נגד חברו במאבק על מקומם ברשימה, כמו שראשי ערים אינם נאבקים ביניהם, כי איש איש יתיצב לבחירה באזור המיועד לו. לא יהיה צורך לקיים רישום מפלגות והגשת רשימות, ותהליך הבחירות יהיה פשוט ומהיר, וממשלת מעבר ללא תמיכה בכנסת תכהן רק לזמן קצר מאד, כמו בבריטניה שם מתקימות בחירות שלושה שבועות לאחר התפטרות הממשלה.
הטענה העקרית נגד שיטת הבחירות האזורית אישית היא, כי השיטה תעניק יתרון למפלגות הגדולות ותסלף את רצון הבוחר. בתור דוגמה קיצונית, ניקח את המקרה שבו שלושים אחוזים מן המצביעים תומכים במפלגה א' ושאר שבעים האחוזים של המצביעים מחולקים בין שבע מפלגות קטנות, אשר כל אחת מהן זוכה בממוצע בעשרה אחוזים מקולות המצביעים.
במקרה - הקיצוני והלא סביר ביותר - כי חלוקת המצביעים בין המפלגות אחידה בכל הארץ, יגיע המועמד של מפלגה א' בכל אזור ואזור למקום הראשון, וכל המפלגות האחרות יפסידו במרוץ בכל אזור ואזור. מפלגה א' תזכה בכל המושבים בכנסת בזמן ששבעים אחוז מן המצביעים לא יזכו ליצוג כלשהו וקולותיהם יבובזו.
התשובה לטענה זאת תבוא מהסתכלות על המציאות בארצנו. חלוקת הקולות בין המפלגות בתל אביב שונה מן החלוקה בבני ברק ובירושלים, ובכל עיר ועיר יש שוני בין אזורים שונים. כמו כן, ראינו בחודשים האחרונים, כי עקב העלאת אחוז החסימה בשיטה הקיימת התאחדו מפלגות שונות לרשימה אחת, ובאחרות נמנע פלוג.
מרגע שתונהג השיטה האישית, תחול הערכות חדשה במפלגות. אם בכל אזור ואזור תחבורנה שלוש מפלגות קטנות בתמיכה במועמד מוסכם, יביס אותו המועמד את נציג המפלגה הגדולה. יתרה מזאת, יחול איחוד של המפלגות לשניים שלושה גושים גדולים. למרות המספר הגדול של מפלגות כיום, מחולק צבור הבוחרים מעקרו לשני חלקים - החלק הנקרא שמאל של המאמינים באוסלו השואפים להסיג את ישראל לקווי הפסקת האש של 1949 והן המפלגות עבודה מרצ וקדימה, והחלק השני הנקרא ימין או לאומי של הדוגלים בזכותנו על הארץ ומאמינים כי נסיגה מביאה תבוסה ומלחמה.
כיום קשה מאד תהליך איחוד מפלגות קטנות בגלל ויכוחים על מקומות ברשימה - מי יהיה ראשון ומי שני וכן הלאה. בשיטה האזורית לא תהיה רשימה מדורגת ומועמדים שונים יוצבו באזורים שונים. בחירת המועמד בכל אזור תעשה בידי סניף המפלגה האזורי ובדרך הטבע תשקף את הרכב האוכלוסיה המקומי.
בכל גוש יהיו מגוון של דעות של מועמדים, אשר ישקפו את ההבדלים בין האזורים השונים שנבחרו בהם. בצורה זאת תהיה בכל מפלגה חלוקה של חברי הכנסת לסיעות של בעלי עמדות דומות, קרובות למפלגות הקטנות הקיימות עכשו בנפרד. שיטת הבחירות האישיות טובה גם לרשויות המקומיות. כל רשות תחולק לשכונות ובכל שכונה יבחר חבר מועצה מקומית אחד.
