מוֹדֶה אני

"בעודי אומר שלום, לא נפרד", כותב המשורר יעקב ברזילי, "עודני זוכר הכול, דבר לא אשכח". את שירו, "מודֶה אני", מקדיש ברזילי למאמינים, שיודעים גם לשאול. את השיר הלחינה האמנית חני דינור, שהתראיינה וביצעה את השיר בתוכנית של יואב גינאי. וכך כותב ברזילי:

"בִּפְנוֹת גּוּפִי מִזְרָחָה
כָּל בֹּקֶר
אֲנִי רוֹאֶה תַּחְתֶּיךָ
יֶלֶד
מִתְבּוֹסֵס בָּאֵפֶר".

כהרגלו

לנוכח הביקורת הקשה על הפגיעה בכשירות הכוחות, על אפליה ועל פגיעה גופנית בחיילות קרביות, דיווח צה"ל לעיתון ישראל היום, כי "שיעורי הנשירה של נשים מיחידות לוחמות במהלך הכשרתן זהים לאלא של גברים באותם תפקידים, ולעתים אף נמוכים מהם".

מניסיוני כחייל ומשום שאני חוקר את דיווחי הצבא שנים רבות, איני מאמין לנתונים, שמפרסם צבאנו, בעיקר, בנושאים שנויים במחלוקת, ולכן, איני מאמין לנתונים שנמסרו לישראל היום. העיתון פרסם את הנתונים הללו על יותר מחצי עמוד בלווית תמונות משכנעות, שלא הרשימוני משום-מה.

בעניין שיעורי הפציעות של לוחמות קרביות ושיעורי נשירתן מיחידותיהן מודה הצבא, כי היו גבוהים בעבר. אבל ליחידות הקרביות הוסיף צבאנו את חיל האיסוף הקרבי (הכולל, בעיקר, תצפיתניות), את ההגנה האווירית (נ"מ) ואת פיקוד העורף - בעוד שמתנגדי השירות הקרבי של נשים מתייחסים כעת רק לגדודים המעורבים (שצה"ל קורא להם, "חי"ר קל") ולחיל התותחנים. הצבא התעלם בנתוניו מהמרחש בקורסי טיס, בקורסי חובלים ובמסלולים קרביים אחרים. לדברי צבאנו, בשנת 2018 נשרו רק 16 אחוזים מהלוחמות במהלך הכשרתן - ממש כמו שיעורי הנשירה בקרב לוחמים.

הטבלה נהדרת, אך מטרידה מאוד. צה"ל דיווח, כי אין לו מושג על נשירת לוחמים במהלך הכשרתם בשנים 2015-2013. כן לא מסר הצבא נתוני נשירה (האויב מאזין, כידוע!) בשנים 2020-2019. כנראה, היה עסוק מדי באיסוף נתונים אחרים.

בנוסף, מסר הצבא, כי אין לו נתונים מרוכזים על-אודות פציעת לוחמות (!). כחשדן כרוני, ובעיקר, בנתונים שמספק צבאנו (עיינו, למשל, בערכים שקריים על-אודות גיוס חרדים ואודות הכשרת טנקיסטיות), אני חש בתפרים הגסים, שנועדו להסתיר את ערוות צבאנו, כדי לא לפגום בתמונה הנפלאה, שהוא רוצה לייצר כדי לענות למבקריו, ולשקר במצח נחושה לנערות לפני גיוס (מלש"ביות) ולהוריהן. בעניין הזה מעיר הכתב חנן גרינווד, שהביא את הנתונים, "... לא ברור כיצד בוחנים בצה"ל את השאלה אם לוחמות מסוגלות לבצע את תפקידיהן כמו גברים, ללא נתונים מרוכזים מעין אלו".

צה"ל מכחיש בתוקף, כי נשים קיבלו פטור מהרמת משקלות כבדים בשל מצבן הפיזיולוגי. זאת, למרות שפרופ' יובל חלד, שהיה הפיזיולוג הראשי בחיל הרפואה, קבע מפורשות (ולא רק הוא, אלא פיזיולוגים רבים בארץ ובעולם), שלא רק שאדם יכול לשאת עליו משא רק כמחצית ממשקל גופו, וָלא תיפגע בריאותו, אלא שלנשים יש יכולת פחותה מלגברים לשאת משאות. בראיון עיתונאי לפני כחצי שנה, קבע פרופ' חלד, "נשים יכולות לשרת בסיירת מטכ"ל - אבל יש לזה מחיר". לדבריו, הסיכוי של נשים לוחמות להיפצע גבוה, אך הוא קרא לא להוריד את הרף בהכשרה: "ברגע האמת, השוויוניות לא מעניינת אף אחד".

הצבא טוען, שלא הורד הרף לגבי כשירות לוחמות, דבר, שהוכחש בתוקף על-ידי לוחמים ועל-ידי לוחמות רבים בבית-הספר לקצינים, בגדודים המעורבים, בשריון ובתותחנים. "ההבדלים הפיזיולוגיים והאנטומיים בין גברים לנשים", קובע צבאנו, "באים לידי ביטוי באופן הערכתם במבחן הבר-אור [מבחני כושר גופני בצבא - אב"ץ]". מלבד העברית העילגת בהודעה, זו הודאה בכך, שצבאנו נוהג אמות-מידה נפרדות לגברים ולנשים. כתלמיד נאמן של ג'ורג' אורוול - אין צבאנו נוקט במלה האסורה, "רף", אלא נוקט בשיחדש, שיבלבל את שומעיו ואת מבקריו. בקיצור, בהתאם לתורת הקרב, ממסך צבאנו את המצב במסך עשן, ומפריח, כהרגלו, ססמאות במקום לומר אמת.

מתייקר

בעוד שרופאים טרם פסקו האם אכילת ביצים טובה, או מזיקה - מחירי הביצים, שבלאו הכי יקרים מאוד בארצנו בהשוואה לעולם, עומדים להתייקר - אם יקבלו משרד האוצר ומשרד החקלאות את תביעת ארגון מגדלי העופות. הארגון דורש לייקר את מחיר הביצים (שנקבע בהתאם למחירי התשומות) כיוון שמחירי התערובת בשוקי העולם התייקרו.

הרעיון לפרק את המועצה לענף הלול, ולהרשות לחקלאים לגדל עופות וביצים שלא לפי מכסות ייצור, לא עלה על דעת ארגון מגדלי העופות, ששומר בקנאות על המונופול של חבריו, על חשבון הצרכן הישראלי, כמובן. לפי תוכנית ארגון מגדלי העופות, יאמיר מחיר הביצים בשש אגורות לביצה, ו"ייתכן שתחול התייקרות נוספת, שאותה אנחנו לא יודעים לחזות כרגע".

גם את מחירי הפטמים (עופות למאכל) דורשים מגדלי העופות לייקר על-ידי הקטנת עודפי הייצור, והם אכן יתייקרו בקרוב.

מרד וירי

כשמבליגים על הכאת יהודים בטיק-טוק - מקבלים התפרעויות בירושלים. כשיורים על גבעות חול בתגובה לירי על יישובינו - מאבדים את ההרתעה, וחוטפים ירי על פאתי ירושלים, על באר-שבע ועל מרכז הארץ. לאט, אבל בטוח, אנחנו חוזרים למתכונת הידועה של הבלגה, שסופה מכות איומות עלינו; ורק כשתוגדש סאת-הדם, יואיל, אני מקווה, צבאנו לעשות משהו רציני ואמיתי (ואני בספק האם יצליח).

התפרעויות הערבים אינן, כפי שמנסים מערכת הביטחון ושלומיסטים מקצועיים, להונות אותנו, תוצאה של משהו מקומי בירושלים (פינוי ערבים מבתי יהודים בשיח' ג'ראח), ביפו (רכישת בניינים ואדמות על-ידי יהודים - מה שנקרא ג'נטריפיקציה) ובמקומות אחרים - אלא מרד מאורגן. כך, היה ב"יום האדמה" בשנת 1976 ובהתפרעויותיהם באוקטובר 2000. לעניות דעתי, זה מתואם עם רשות הטרור מרמאללה ועם חמאס, שיורה לא רק על גזרת חוטף-עזה.

ערביי ישראל מתפרעים במתואם בירושלים, בנחל עירון, ביפו, בחיפה, בנצרת, בטייבה ובעוד מקומות - כביכול כדי להגן על מסגד אל-אקצה, ולהגיב על נוכחות יהודית היכן שאינם רוצים לראות יהודי. מערכת ביטחוננו אינה רואה זאת. הם תמיד ראו, שמעו, והבינו - אך טעו - משנת תר"ף ואילך. ואנחנו מבליגים, חוטפים, ומאבדים את ההרתעה. על כך אמר אלברט איינשטיין, שעשיית אותה טעות פעמיים הנה סימן לאידיוטיזם. מעניין מתי המוּמחוּי שלנו יכירו במציאות?! האמנם לא למדו דבר במאה השנים האחרונות?!

הפעלת כוחות מיוחדים

כולם מדברים על יחידות למבצעים מיוחדים - כאילו הדברים ברורים. יאיר אנסבכר - עמית מחקר בפורום "קהלת", המתמחה בחקר כוחות למבצעים מיוחדים במלחמות החדשות, ידון בנושא בהרצאתו בהפעלת כוחות למבצעים מיוחדים במלחמות העידן החדש.

ההרצאה בפורום אלפרדו לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים - ב"זום" בשעה שש וחצי בערב, ביום חמישי, 27 במאי - במסגרת פעילויות הספרייה הציבורית "לדורות" בלוד.