אחד ה"בון טונים" הנפוצים ביותר בישראל בשנים האחרונות היא ההתייחסות השלילית, המלווה בבוז מסוים, אל "הגנרלים" - אותם אנשים קשוחים, מצ'ואיסטים, סוגדי הכוח, צרי האופקים, מטרידי-חיילות סדרתיים, אשר ברוב חוצפתם מעיזים, לאחר שירותם הצבאי, להתברג למשרות בכירות בסקטור הציבורי, בפוליטיקה ובסקטור הפרטי.
ה"גורו" של משמיצי קציני הצבא היא הדה בושס, אשר תבעה את המושג "דגנרלים" בכל פעם שהיא מבקשת להתייחס לאנשי צבא בשירות ואלו שפשטו מדיהם. אולם אין היא היחידה - נוהרים אחריה אפילו פוליטיקאים כמו יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, עיתונאים כמו מתי גולן ("גלובס") ובעיקר אנשים מהשמאל הקיצוני, או פוליטיקאים מתוסכלים ש"הגנרלים" תפסו את מקומם.
ה"צבאיות" נתפסת, על-ידי אותם חוגים, בניגוד ל"אזרחיות", כתפיסה חסרת נשמה והשראה, שמתייחסת אל אנשים כחיילים האמורים רק לבצע פקודות והמכירים רק את השררה ככלי המרכזי לקידום עניינים.
נראה שלא כך סבורים וחושבים בארה"ב, או לפחות לא כל כך מתביישים בצבאיות ובקציני צבא - לפחות לפי כתבה במגזין העסקים המפורסם "ביזנסוויק".
"הום דיפו" היא חברה "קטנה" המעסיקה "רק" 345,000 עובדים (מעל 10% מכוח העבודה הישראלי), ברשת של 2,045 סניפים, היא ניצבת באופן בטוח במקום ה- 13 ברשימת ה"פורצ'ון 500", עם פידיון שנתי של 81.5 מיליארד דולר (הרבה יותר מתקציב מדינת ישראל) ורווח שנתי של 5 מיליארד דולר. מנכ"ל החברה משנת 2000 איש ששמו רוברט נרדלי, אינו איש צבא (היה מ"פ במילואים). הוא בוגר חברת GE, אשר החליט כי תרבות הניהול והפיקוד הצבאית ואיכותם של קציני הצבא המשוחררים היא המפתח להצלחת החברה, אשר נתוני הצלחתה אכן אינם מוטלים בספק.
"נרדלי אוהב חיילים", קובע המאמר, ומוסיף: "הצבא, במידה רבה, הפך למודל הניהולי של כל העסק". מ- 1,142 האנשים שנכנסו לתוכנית המנהיגות וההכשרה בת השנתיים, האמורה להכשיר את דור העתיד של מנהלי החברה, כמעט מחצית - 528 - הם קציני צבא צעירים משוחררים". יבוא רעיונות, אנשים ואמירות מהצבא הוא מפתח חשוב בעיצוב מחדש של הרשת, על-פי המנכ"ל. מעל 2,100 אלופי משנה משוחררים מועסקים בחברה.
מושגים כמו "לגייס לוחמים", "כימות", "פקודות ברורות", "העברה מתפקידם של נכשלים", "פיקוד מרכזי" - אלו הם חלק מהתפיסות המרכזיות שנרדלי "גייס" מהצבא ומיישמן בחברה. "הצבא", אומר נרדלי, “מאמן את המתגייסים אליו להיות מנהיגים ולהביט על הביצועים שלהם". אין הצבא המקור היחידי לעובדי החברה. נרדלי גם "מגייס" גמלאים והיספנים ומעביר אותם "אימונים" להשתלבות בחברה.
קיימת גם ביקורת על התנהלותו זו של נרדלי, למרות שהחברה מציגה הישגים העולים בהרבה על רשתות דומות בסדרי גודל שלה. יש הטוענים שהניהול בחברה מבוסס על פחד, ותיקי החברה טוענים כי בטווח של זמן עלולה שיטת ניהול זו להביא לתוצאות גרועות ואפילו כמה מחקרים הוכיחו שהחברה אינה כה מצטיינת בשירות ללקוחות. אולם לא ניתן לבטל את העובדה כי מכירות החברה צמחו באופן מרשים וכך גם שולי הרווח.
יתכן שזוהי דוגמא קיצונית במידת מה, אולם היא מצביעה על בגרות וסובלנות רבים יותר של החברה האמריקנית, שאיננה יורקת על חייליה וקציניה, יודעת להבדיל בין הביקורת על הפוליטיקאים השולחים חיילים למשימותיהם לבין התרבות הצבאית והאנשים הממלאים תפקידים אלו - ואינה מתביישת לשלבם במשק העסקי ול"ייבא" את התרבות הפיקודית הצבאית לעסקים פרטיים.
למען הגילוי הנאות, אציין כי גם אני "דגנרל" - אומנם רק אלוף-משנה - ואין בי כל בושה על כך, רבות למדתי וספגתי בשירותי הצבאי ואני יודע להעריך היטב את הטוב שבתרבות הצבאית - למרות הדה בושס...
