מפלגת העבודה מבטיחה לעם מאבקים בעוני ובהתנחלויות. בלי להיכנס לויכוח אידיאולוגי, מראה בחינה לוגית פשוטה - כדלהלן - כי שני המאבקים סותרים זה את זה. מכאן שמפלגת העבודה מטעה את הציבור. התרחיש הצפוי אם יינתן להם השלטון הוא עוני מוגבר, אבטלה מתרחבת וקיטוב חברתי מעמיק.
המאבק בעוני מחייב השקעת הרבה כסף לתמיכה ישירה ועקיפה בנצרכים וליצירת תעסוקה. אפילו סכום עתק של מיליארד ש"ח לחצי-מיליון עניים הם 2,000 ש"ח לנפש - זו אולי הקלה זמנית אך לא פתרון. והמיליארד מאין? הכסף מוגבל ויכול לבוא רק על חשבון צרכים אחרים, מפיטורים או מהגדלת הפוריות במשק - מקורות בעייתיים כשמדובר בסכום כזה.
אבל סכום כזה הוא כסף קטן יחסית לנדרש לביצוע שאיפת מפלגת העבודה לפינוי ההתנחלויות. פעילות זו עולה הרבה יותר כסף: אם הפינוי מצפון השומרון ורצועת עזה עלה 8-10 מיליארד ש"ח לכ- 8500 מפונים, יעלה פינוי כ- 300,000 מתנחלים ביו"ש כ- 300 מיליארד ש"ח. הוצאה אסטרונומית, פי אלף(!)מהסכום שעליו נאבקים בהקשר לסל התרופות.
מבין שני המאבקים תינתן העדיפות ראשונה לפינוי, כפי שהוכח בעזה, כי הוא קל לביצוע - הרס תמיד קל ומהיר בהרבה מבניין - והוא מרשים הרבה יותר מהדאגה לעניים. הפינוי הצפוי יבוצע על חשבון כולנו, כולל העניים, לטווח קצר, בינוני וארוך: אם מחלקים את 300 מיליארד השקלים לכמיליון וחצי משפחות ישראליות, תיפגע כל משפחה בכ- 200,000 ש"ח למשפחה בממוצע.
משפחות גדולות תיפגענה יותר. זה יתבטא בפגיעה בשירותי בריאות, חינוך, ביטחון וביטחון-פנים, תעבורה ועוד. זה יצריך הרבה פיטורים (המקור הנצחי של ייעול, חסכון ומימון) והגדלת האבטלה ואולי הקטנת הסובסידיות, קרי העלאת מחירים. זה עלול להתבטא בהעלאת מיסים. העשירים יכולים לספוג פגיעות כאלו, העניים יפגעו אנושות.
הפגיעה הצפויה גדולה יותר כי ההתכנסות לא תתחיל מחר. כדי להכין מבצע כזה דרושות לפחות שלוש שנים והמתנחלים מתרבים עם הזמן. יש גם עלויות עקיפות שאינן נכנסות לחישובים, יש הוצאות בלתי צפויות ועוד.
גם אם מדובר רק בפינוי חלקי של ההתנחלויות, תהיה הפגיעה הכלכלית הממוצעת במשפחה "רק" 50,000 ש"ח. גם אז תהיה הפגיעה במשפחות עניות בלתי נסבלת, אף אם תתפרס על פני שנים אחדות. התירוץ המשומש, כי הפינוי יחסוך השקעות בהתנחלויות נראה מופרך. ראשית, עיקר ההשקעות בהתנחלויות כבר נעשה במבנים ובתשתיות וא"א להשיבו. שנית, גם כשהמפונים יגורו בתחומי הקו הירוק חייבת המדינה לספק להם את אותם שירותים שסיפקה להם כשגרו ביו"ש. אם בכלל ייחסכו כספים בגלל ביטול ההתנחלויות, יהיה היקפם קטן בהרבה מאלו שיוצאו על הפינוי.
מכת האבטלה חמורה לפחות כמו העוני, אך מפלגת העבודה, ע"י תמיכתה בפינוי שהיה בקיץ, כבר הכניסה מאות רבות של מפרנסים -בכבוד אל ציבור המובטלים ותכניס עוד אלפים רבים ואולי רבבות מובטלים בפינוי שיהיה. גידול האבטלה יפגע גם בקליטת עליה. הצטופפות האוכלוסיה בשטח המוקטן של המדינה אחרי הנסיגה, תביא לייקור הקרקעות והדיור. היא תחייב בנית מוסדות חינוך ומרפאות למפונים ואפילו אולי סלילת כבישים ועוד הוצאות בתשתיות שיחליפו את אלו שנהרסו ושיהרסו בפינויים. הכסף לכך יבוא במוקדם או במאוחר מכיסו של כל אזרח והעניים ייפגעו יותר.
רק לאחר שיתאושש המשק, בעוד שנים רבות מאד, מהטראומה הצפויה של ההוצאה החריגה של מאות המיליארדים אפשר יהיה לפתוח במאבק ארוך ולהערכתי כושל, בעוני שבינתיים רק יחריף.
לסיכום - אם כנים מנהיגי מפלגת העבודה ברצונם להלחם בעוני ובאבטלה היה עליהם להתנגד נמרצות לפינוי שהיה ולזה שיהיה. אלא אם אינם יודעים חשבון - ואז מסוכן להפקיד בידם את ההנהגה. בהתנהלותם הנוכחית יאה למפלגתם השם מפלגת האבטלה. דברים אלה מכוונים גם לשס, שדואגת לעניים אבל לא מרימה את קולה להזהירם מהצפוי להם, ולקדימה, שמתיימרת לדאוג לעניים אך בקולניות פחותה משל העבודה.
לפני שנים אמר לי גוי אוהב ישראל: "כל גרמני הוא טיפש, אבל אנו עם חכם. אתם היהודים - כל אחד מכם פיקח, אבל אתם עם טיפש". לאור האמור לעיל, מוכיחים הסקרים כי צדק באבחנתו, לפחות באשר לישראלים. ראו הוזהרתם.
