בימים אלה מוגשים כתבי אישום נגד החשודים ברצח יהודים והחשודים בניסיון רצח יהודים, כתבי אישום נגד חלק מהמחבלים ששרפו בתי יהודים שהציתו עשרות רכבי יהודים, שהעלו באש בתי כנסת, ששרפו ספרי קודש, שביצעו לינצ'ים ופוגרומים ביהודים, שהשפילו, ביזו ושמו ללעג יהודים, שהטילו מורא ואימה על יהודים עד שהביאו לבריחת חלק מהמשפחות מבתיהם.
הזוועות הגלויות והמוסתרות, הזוועות המושתקות שאינן מדווחות בזמן אמת על-ידי גורמי אכיפת החוק ועל-ידי גופי התקשורת מסיבות עלומות, צפות ועולות במלא עוצמתן, במלא תעוזתן וזוועתן. יאמר כבר עתה, ערביי ישראל כמו יהודיי ישראל אינם מתכוונים ללכת לשום מקום, גורלם של שני לאומים אלה שזור אלה באלה על פיסת האדמה הקטנה, הצפופה והטובה הזו הנקראת ארץ ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית.
פרעות חלק מערביי ישראל בשכניהם היהודים חידדו את המחלוקת אשר נולדה עוד טרם שהוקמה מדינת ישראל. הניסיון הארוך, הסיזיפי והרציני באמת לנסות לחיות ביחד מתוך כבוד וההערכה ומבלי לחבל אלה בחיי אלה עמד מספר פעמים במבחני הזמן, ברם, בפרעות ובמעשה המחבלים מקרה ערביי ישראל, הוסרו המסכות ונחשף קלונם, נחשפה שנאתם ואיבתם של מי שלא הסכינו עד לרגעים אלה להבין שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי תוך מתן זכויות ושיווין מלא למיעוטים, מיעוטים אשר אינם מבקשים להשמידה ולבנות תחתיה מחילות של מטעני נפץ, הרג, מוות ונחלי דם.
מיעוט יהודים אשר בראותם בצרת אחיהם היהודים בהשפלתם ובפגיעות הקשות בהם, לא יכלו לשמור על קור רוח ולאפשר לכוחות הביטחון לבצע פעולתם כממלכה, נהגו באופן לא יהודי ולא מוסרי מול ערבים בודדים ויש לגנותם על כך באופן חריף ביותר, אך אל מול אפס קצהו של מעשה חמור זה התחוללה בערי ישראל מחיפה דרך עכו עבור יפו, רמלה, לוד וירושלים אינתיפאדת מחבלים מבית, אינתיפאדת שנאה שכל מטרתה הייתה לטבוח ביהודים, מתינוק ועד זקן, נשים וילדים חפים מפשע אשר כל חטאם, יהדותם.
כתבי האישום חושפים ניסיונות רצח רבים של מחבלים צמאי דם שונאי יהודים אשר ביקשו בידם ממש לרצוח, לטבוח וליטול חיי יהודים חפים מפשע ובהם ילדים קטנים החוזים במחזה הבלהות, מחזה האימה וסובלים עד עצם היום מטראומה נוראית.
מציאות מורכבת
אט אט נחשפים אירועי זוועה מושתקים, לינצ'ים עלומים אשר לא דווחו בשעת אמת. המחבלים, רוצחיו של חתן פרס ביטחון ישראל אבי הר אבן, טרם נתפסו, ארבעה ערבים החשודים כמחבלים שרצחו את היהודי יגאל יהושוע סמוך לביתו בלוד, נעצרו. נלכדו ארבעה מחבלים החשודים בניסיון הרצח של אב ואשתו ושלושת ילדיהם החיים מאז ניסיון הלינץ' בחרדה נוראית ובטראומה המסרבת להסתיים, נעצרו מחבלים החשודים בניסיון הרצח של יהודי קשיש בלינץ' נוסף, פצוע האנוש מהלינץ' בעכו שב למשפחתו לאחר חודש ימים בהם נאבק על חייו, והרשימה ארוכה כמעט כאורך הגלות ממנה יצאנו ובאנו למולדת העם היהודי בתקווה, שלא עוד.
משטרת ישראל וזרועות הביטחון אשר בזמן אמת, כשערבים טבחו ביהודים, לא יכלה לתת מענה בשל ריבוי משימות, אוספת אט אט את המחבלים בדרכה שלה ברם, נראה כי אם לא ייעצרו גם המסיתים וימוצה עימם הדין, הביצה הטובענית והסרוחה הזו לא תיבש.
ידע כל מסית, אימאם או זמר, ירקן או פרופסור כי מדינת ישראל תבוא עימו בחשבון נוקב וחד. ידע כל מחבל גם אם נושא הוא תעודת זהות ישראלית יירקב בכלא על ניסיון רצח יהודים על שריפת בתיהם ועל הצתות בצי הכנסת וסמלי מדינה.
הביזיון העצום בו האימאם הלודאי יוסוף אלבאז מסית ומדיח בריש גלי, ללא מורא, מכניס אצבעותיו עמוק בעיני השלטון הציוני ובז למשילות מדינת ישראל, מסית לרצח שוטרים, מעודד את החמאס, נעצר באישון לילה רק לאחר זעקה עוצמתית של אזרחים יהודים ברשתות החברתיות כמנוף לחץ על משרת ישראל והפרקליטות, משוחרר למעצר בית, מוכיח על הנתק הנטען כלפי מערכת המשפט בישראל ממציאות החיים.
האימאם הלא נכבד, המסית הגדול, חייב להפנים כי מדינת ישראל הינה מדינת חוק ועליו, כאזרח שווה זכויות לכבד את החוק, אם יפעל כמו שפעל נגד החוק יישא בתוצאות. לדאבון הלב האימאם מכיר ויודע את נפש ישראל, מכיר את חולשת מערכת המשפט ומנצל אותה עד תום. האימאם מחייך כל הדרך הביתה ומתכונן לקבל את מעריציו ומאמיניו שייראו בו מעתה גם גיבור על היהודים.
גשרים יצוקים בפלדה
היהודים בערים המעורבות עדיין נמצאים בטראומה קשה, במציאות מורכבת ומאתגרת, חווים סיוטים וביעותים בעקבות השבר הנורא, בעקבות ניסיון הרצח של שכניהם, של מי שהיו לדורשי נפשם. כחלק מתהליך הריפוי וההתמודדות עם פוסט הטראומה, כחלק מהחשיבות שלא יישכחו ימי הפוגרומים הראשונים של המאה העשרים ואחת, אינני מבקש להקים אנדרטאות לנרצחים ולכמעט נטבחים על-ידי המחבלים מבית, אך נדמה לי כי ראויים ימים אלה להיות מתועדים במלואם, למען הדורות הבאים.
הניסיונות המהירים והחפוזים לחזור לשגרה כאילו לא נרצחו יהודים, כאילו לא הוצתו בתי כנסת, כאילו לא הוברחו יהודים מבתיהם שעלו בלהבות, כאילו לא התרחשו פרעות, הם מהירים מידי ונדונו בעת הזאת לכישלון. הסרת המסכות ולא רק בשל הניצחון על הקורונה, חשפה את עומק השבר, חידדה את עומק התהום בין חלק מערביי ישראל לאזרחים היהודים. הניסיונות המאולצים, המלאכותיים, לא יצלחו בעת הזאת, עד אשר יובאו לדין הרוצחים ש'הצליחו' ברציחתם והרוצחים ש'כשלו' בניסיונם לטבוח ביהודים, ותמוצה עימם מלא חומרת הדין.
רק אחרי שהמחבלים וסייעניהם, אחרי שהמסיתים והמדיחים יעצרו וישלמו על פשעיהם, רק אחרי שמשתפי הפעולה שבשתיקה יגנו, יוקיעו, יזדעזעו ולא יעמדו עוד מנגד מול המחבלים אפשר יהיה לנסות להתחיל לבנות גשרים אמיתיים. לא גשרים של חומוס, פול סלט, לא גשרים של פולקלור, לא גשרים רעועים, כי אם גשרים יצוקים בפלדה של הבנה כי כאן זה הבית של שני העמים ושל כל המיעוטים חפצי החיים, אוהבי האדם ומקדשי החיים, כי כאן המדינה היהודית דמוקרטית יכולה לשאת באהבה את כולם.
אל מול המחבלים, הרוצחים, הקוראים לטבח, המציתים, השורפים, המבעירים, המסיתים, חייבים לזכור גם את אותם בני אדם, אזרחים ערבים, בעלי ערכים, מצפון ומוסר אשר אל מול המון פורע וצמא דם, עמדו כחומה בצורה ובידיהם דגל כבוד האדם באשר הוא אדם והצילו, ממש כפשוטו, הצילו יהודים ממוות בטוח. אלה הם הנוטעים תקווה כי לשבר הזה תהייה תקומה, אלה האורות הקטנים בתוך ים החושך העצום והכבד של שנאת היהודים, מאירים באפלה.
