בניגוד לשאר היהודים, בחבר העמים יש זהות חדשה

הזיקה של יהדות רוסיה ואוקראינה לעם היהודי חזקה משנראה, ועם זאת ליהודי רוסיה ואוקראינה תפישת זהות ייחודית ועצמאית משל שאר הגלויות. מתברר שכמחציתם (53%) חושבים שהגורם הקובע אינו יהדות האם ואף לא יהדות האב, אלא תחושה סובייקטיבית בעניין ההשתייכות לעם היהודי. רוב יהודי רוסיה מאמינים שניתן להיות יהודי טוב גם בלי לשמור על המסורת. בעמדה זו מחזיקים 82% מהנשאלים, אף ש-69% מהם אומרים שהם שומרים על רכיבים במסורת היהודית במידה זו או אחרת.

כך עולה מסקר שנערך ביוזמת ומימון הפדרציה היהודית של ניו-יורק על-ידי מרכז גוטמן של המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון לוודה במוסקבה בקרב מדגם מייצג של 806 מרואיינים מיהודי רוסיה ואוקראינה. הסקר יוצג מחר (ד', 19.12.07) בוועידה בינלאומית בנושא הזהות של יהודי ברה"מ לשעבר שתתקיים במשכנות שאננים בירושלים. רב עדין שטיינזלץ, נשיא המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות ויוזם הסקר, הגיב לממצאי הסקר: "אם לא נבין אותם - נאבד אותם".

הגדרות אחרות ליהודי

יותר ממחצית הנסקרים (59%) הגדירו את עצמם 'יהודים' בלי הגדרות נוספות, ופחות משליש (31%) השתמשו בהגדרה מורכבת - 'יהודי רוסי' או 'יהודי אוקראיני'. 80% העידו שהם מרגישים חלק מהעם היהודי, 75% גאים ביהדותם. המסקנה: ליהודי רוסיה ואוקראינה יש תפישת יהדות שונה מהמקובל בעולם היהודי. תפישה זו אינה מתבססת בהכרח על אורח חיים ואף לא על מוצא, אלא על עצם קיומה של הזהות היהודית, והיא משמשת הבסיס העיקרי לה.

נתון מעניין נוסף: 61% מהנשאלים סבורים כי יש לנסות ולמנוע, או לפחות להאט, את תהליך ההתבוללות, ואילו 32% חושבים כי יש לעשות הכול למען מטרה זו. ואולם, באופן פרדוקסלי, רבים מהמרואיינים המאמינים שצריך לעשות הכול כדי למנוע התבוללות נשואים בעצמם לבן זוג שאינו יהודי. הממצאים מראים שמרבית הנשאלים אינם מזהים קשר ישיר בין שתי התופעות - ההתבוללות ונישואי התערובת. למרות הרצון למנוע את תהליך ההתבוללות, רק מיעוט (17%) בקרב יהודי רוסיה ואוקראינה רואה בנישואים לבן זוג יהודי חובה. ברשימת המטלות ההכרחיות ליהודי מדורגת האפשרות להינשא ליהודי במקום האחרון, בפער גדול מאוד מהחובה לזכור את השואה (70%) או להגן על כבוד העם (58%). עם זאת, כאשר מדובר בילדיהם רוב יהודי ברית המועצות (66%) מעדיפים לראותם נשואים ליהודים.

רואים עצמם חלק מהעם

מהסקר עולה כי עמדותיהם של משתתפים בפעילות הארגונים בקשר לעצם זיקתם ליהדות אינן שונות מהותית מעמדות הלא-פעילים. מתברר שגם בקרב הלא משתתפים בפעילויות של מוסדות הקהילה הרוב רואים עצמם חלק מהעם היהודי (69%), וקרוב למחצית (45%) מזהים עצמם 'יהודים' בלי התוספת 'רוסי' או 'אוקראיני'. 55% מהלא פעילים היו רוצים להיוולד שוב יהודים. 70% מהפעילים באוקראינה ו-59% ברוסיה מעוניינים שילדיהם ישמרו על מסורת דתית יהודית. לסיכום: התוצאות מצביעות על בחירה ביהדות, המלווה בהתנגדות להשתתפות בפעילות הקהילתית. מסקנת החוקרים היא שאף שלרוב היהודים יש זיקה חזקה ליהדות - הקהילה היהודית אינה מסגרת טובה מבחינתם לחיזוק הקשר עם היהדות, ומומלץ לפיכך לנסות להגיע לציבור זה בדרכים בלתי פורמליות.

מהסקר עולה מסקנה מרתקת גם לגבי היחס החם לישראל בצד שלילת הציונות. כמחצית מהיהודים במדגם (53%) סבורים שמדינת ישראל חיונית להבטחת המשך קיומו של העם היהודי. מרבית המשתתפים במדגם (71%) מעוניינים לקבל מידע על הנעשה בישראל, אך לא גילו קשר רגשי חזק לציונות או לעלייה לישראל. כמעט כל המשתתפים ציינו שהאנטישמיות עיצבה את זהותם היהודית ושלולא היא לא היו מודעים ליהדותם. 53% מהנשאלים סברו שהאנטישמיות עודדה יהודים לשאוף להשכלה גבוהה כמנוף להצלחה. עם זאת 83% מאמינים שהנטייה של יהודי רוסיה לרכוש השכלה אינה תוצר ישיר של האנטישמיות, אלא שהשכלה היא ערך יהודי עליון.

קול ואופנתי

ממצא מפתיע היה שצעירים אחדים אמרו שמעולם לא הרגישו אנטישמיות. להפך - יהדותם נותנת להם יתרון על פני הסביבה שלהם ויחס מיוחד מצד החברים. לדעתם, להיות יהודי ברוסיה של היום פירושו להיות 'קוּל' ואופנתי. גישה זו התקבלה בתדהמה בקרב המבוגרים שחשו בצעירותם רגשות נחיתות וחוסר אונים מיהדותם. כצפוי, נמצא בסקר קשר שלילי בין הגיל לבין הנטייה להרגיש גאווה ביהדות, כלומר הצעירים מרגישים שהם גאים ביהדותם יותר מהמבוגרים ומתביישים פחות בלאום שלהם.

לסיכום, מניתוח הסקר עולה תמונה ייחודית, מורכבת ומפתיעה של יהדות רוסיה ואוקראינה, והיא משקפת זהות יהודית פרדוקסלית הכוללת הגדרת היהדות על-פי תחושות סובייקטיביות ולא על-פי הגדרות מסורתיות, התנגדות להתבוללות לעומת קבלת נישואי תערובת, גאווה יהודית מפותחת לעומת רתיעה מהממסד היהודי, העדפת קשר לא פורמלי של הפרט עם היהדות על פני קשר ממוסד, שאיפה להכיר לעומק את ישראל לעומת תפישה שהציונות היא רכיב שולי בזהות היהודית, גאווה יהודית עולה בקרב הצעירים לעומת המשך הסתרת הלאום.